כולנו חווינו את זה על בשרנו. אנחנו יושבים עייפים ורעבים מול מסך הטלוויזיה, וצופים בהמבורגר עסיסי ומעורר תיאבון, שנלעס בתאווה על ידי דוגמניות סטייל מירי בוהדנה, שלא רק שלא משמינה מאכילת ההמבורגר, היא גם שואבת ממנו הנאה אמיתית, ופוזלת לעברנו לוודא שגם לנו מתחשק לתת ביס באיזה המבורגר שמנוני, או לכל הפחות – בישבנה השזוף.
בראשן של מעריצות בנות 14, מתאחה לו קשר ישיר בין המוצר אותו מפרסמת הדוגמנית, ובין איכותו ורמת המגניבות שבו. זה הלא ידוע – אם נאכל את מה שהדוגמנית אוכלת, או נלבש את מה שהיא עוטה על עצמה – מובטח לנו עתיד ורוד מלא מרשרשים, פרסום והנאה. אם זה טוב לדוגמנית הזוהרת – אז ברור שזה טוב בשבילנו. האומנם?
אם תעצרו רגע את גיהוצי הכרטיס האינסופיים שלכם, ותתבוננו במוצרים שכבר יש לכם, תבינו שאתם לא באמת צריכים את החפצים האלה. נכון שזה כיף שיש שלוש מגירות מלאות בנעליים, ואיזה מצחיק זה כשערימת הסווטשירטים המתפקעת שלכם נופלת לכם על הראש בכל פעם שאתם מזיזים את דלת הארון, אבל מה עם ההשלכות?
תרבות הצריכה הביאה אותנו למצב של חיפוש מתמיד אחר אושר בחפצים שהקשר בינם ובין אושר – מקרי בהחלט. החיפוש החוזר ונשנה הזה משאיר אותנו בסופו של דבר, ריקניים ומדוכאים מאיי פעם. שום דבר כבר לא מספק אותנו. אנחנו כל הזמן רוצים עוד. ההתרגשות הגדולה שאחזה בנו כשחזרנו עם השקיות מהקניון, נעלמת כליל בתום לבישה אחת, מה שמשאיר בידינו ברירה אחת בלבד: לקנות עוד. הצריכה כמעגל קסמים שלא נגמר אף פעם. בעצם, חוץ מביום כיפור ומעוד יום אחד בשנה - יום ללא קניות.
היום מציינים בישראל את היום הבינלאומי ללא קניות (Buy Nothing Day), אשר מצוין בעוד 55 מדינות ברחבי העולם. מטרת היום המיוחד הזה, היא להעלות את המודעות בנוגע למחיר העגום שגובה מאיתנו תרבות הצריכה: דילול משאבי הטבע, יצירת ערימות על ערימות של פסולת בלתי מתכלה, והכנסת אוכלוסיית העולם כולו לדיכאון מתמשך.
לפי נתוני המשרד לאיכות הסביבה בישראל, 20% מאוכלוסיית העולם משתמשת בכ-80% ממשאבי כדור הארץ, כאשר 80% מתושבי כדור הארץ נאלצים לחיות בעוני יום יומי, למרות שהם עצמם הפועלים היצרניים של רוב מוצרי הצריכה של העולם המערבי. מכאן שהמשאבים שהיו אמורים להספיק לכולם – מחולקים בצורה כזאת שמשאירה את מדינות העולם השלישי במצב של מחסור, רעב וחולי מתמשך. העיקר שאפשר לתפוס על זה טרמפ, וליהנות מטיול תרמילאים זול במזרח.
יום ללא קניות הוא הזדמנות מצוינת עבורנו – לבחון היטב האם אנחנו באמת צריכים את הדברים שאנחנו צורכים על בסיס יום יומי, כי אם לא נתפוס את עצמנו עכשיו – אנו עלולים לשבת עוד כמה שנים מול הטלוויזיה, ולגלות שכמו שהכנרת הולכת ונגמרת – כך גם העולם כולו.