כל מעסיק שרואה את העובדים שלו יוצאים להפסקת סיגריה, ודאי תהה האם ההפסקות הללו מקוזזות עם תפוקה מוגברת בין ההפסקות, או שמא הן באות על חשבונו. כאשר עובד מעשן מתקשר בשעת בוקר ומדווח תוך כדי שיעול על מחלה המחייבת היעדרות, תהיות המנהל עלולות לגבור.
לאותם מנהלים אין עוד צורך לתהות. חברת פייזר, המשווקת תרופה העוזרת בגמילה מעישון, ולכן צריך לזכור שהיא אינטרסנטית בעניין, פיתחה מודל אשר מחשב את העלות הכלכלית הממוצעת של המעשן למעסיק.
המודל של פייזר מניח 3 מעגלי השפעה של העישון: ההשפעה על הבריאות והתפוקה של המעשן; השפעת העישון הפסיבי על הלא-מעשנים; וההשפעה של הפסקות העישון על מוסר העבודה הכללי של הארגון. המחמירים, יוסיפו גם את עלויות תחזוקת פינת עישון.
בפייזר מציינים, עם זאת, כי ככל שמקום העבודה פחות טולרנטי לעישון, כך הפרודוקטיביות יורדת, כי העובדים יוצאים לעשן בפינות רחוקות יותר ועד שהגיעו, הם כבר מעדיפים לעשן שלא בחטף.
המספרים
ההערכה היא שהמעשנים מקדישים 60 דקות ביום עבודה ממוצע לעישון וההתעסקות סביבו - זאת, על-פי הערכת המעסיקים.
1. כל מעשן, בהתאם לתדירות העישון, מוסיף בין 0.7 לבין 7.3 ימי היעדרות על פני לא-מעשן. בהנחה שעלות ממוצעת של שעת עובד היא כ-43 שקל.
2. בהנחה ששיעור העישון הוא כ-24% מהעובדים, מעריך המודל של פייזר כי הארגון מאבד כ-64 אלף שעות עבודה על כל אלף עובדים, שעלותם מעל 2 מיליון שקל בשנה.
3. כמו בכל מודל, גם על המודל הזה ניתן לשאול שאלות. האמנם העובדים שלא מעשנים אינם נוטלים הפסקות? אולי להפסקות הקצובות יש גם יתרון מבחינת איכות העבודה? הייתכן שעובד מעשן מרגיש צורך בפיצוי מכיוון שהוא מכיר את התדמית השלילית של עיסוקו? גם אם נניח שהמודל נכון ומדויק - מה על המעסיק לעשות עם מידע כזה?
ההמלצה של פייזר
פייזר מציעה לארגונים לעודד עובדים להפסיק לעשן. היא גם מסבירה כיצד לעשות זאת: מידע על הפסקת עישון, ייעוץ על חשבון העבודה והחזר על תרופות נגד עישון. כל אלה יוזמות מבורכות שתועלת בצידן לשני הצדדים. ואולם, יש סכנה שארגונים ירחיבו את המאבק עד כדי אפליה נגד מעשנים והפעלת לחץ משמעותי להפסיק לעשן.
ההמלצה שלנו
אנחנו מציעים בחום לארגונים להתייחס לעובדים לא כסטטיסטיקות אלא כפרטים. תפקודו של עובד מעשן, שהוא עובד טוב בסך הכול, היא גבוהה מזה של עובד מסור, בריא להפליא אבל לא מתאים לתפקיד. כפי שלא הייתם בודקים את תדירות ההליכה לשירותים של עובד טוב, לא את נטייתו לקפוץ באנג'י ולא עד כמה רגישה המערכת החיסונית שלו לצינון, כך אין סיבה שתתייחסו לעישון. (ואת זה כותבת מי שאינה מעשנת, אלא משתייכת פוליטית לאסכולת "חיה ותן למות").
העישון - גרוע בריאותית ככל שיהיה - הוא רק אחד מבין עשרות פקטורים המשפיעים על התפוקה של העובד, שהיא הפרמטר היחיד שאותו הגיוני למדוד. זאת, כל עוד אנחנו גרים במדינה שבה המעסיק אינו משלם את הביטוח של העובדים.
אם אתם בכל זאת שוקלים ללחוץ על העובדים לנסות להפסיק לעשן, נסו לבחון תחילה את השפעתו של ניסיון גמילה לא מוצלח על התפוקה.
