ממה צריך להיזהר כשמראיינים מועמד לעבודה?

זה שהוא מתלהב, לא אומר שהוא ביצועיסט

לייזי ינאי, מנכ"ל וריפון

הנפילה: "בסוגיה זו קל ליפול במיוחד כאשר מגייסים אנשי מכירות, שם ההתלהבות היא חלק מובנה באישיות ובסוג העבודה. לפני שמונה שנים הגיע אליי איש מכירות מחברה ישראלית מקומית, ששאף לקריירה של מכירות במישור הבינלאומי. הוא הותיר עלינו רושם של אדם מתלהב במיוחד, והאנשים שלי אשר הציגו אותו התרשמו ממנו מאוד והדגישו בפניי את הלהט הזה שלו כסגולה. יחד-עם-זאת, כבר בשלב הראיון הייתה לי תחושת בטן לא נוחה כיוון שלא זיהיתי אצלו את היכולת הזו לחטוף סטירה ולקום, להתמיד חרף מפלות. לא זיהיתי שהוא שייך לאנשים שמונעים יותר מהמלחמה מאשר מהניצחון, אנשים שהמרדף בנשמתם.

"קיבלתי אותו לעבודה חרף תחושת הבטן הלא נוחה ואחרי מספר חודשים הבנתי ששגיתי: כשהטלתי עליו משימה לכתוב מחקר בן חמישה עמודים על סגמנט באחד השווקים שלנו, הוא הגיש לי מסמך שטחי שהיה 'בושה וכלימה'. במילים אחרות, עם כל הדרייב והלהט וההתלהבות - לא הייתה אצלו יכולת תהליכית. התלהבות לא בהכרח מתורגמת ל-Make things done. פיטרתי אותו אחרי שלושה חודשים".

אפשר ללכת שבי אחרי: "אש בעיניים. הכוונה היא לאש אמיתית, לא לבלוף. התלהבות יכולה להיות סוג של מסכה, אבל אני מדבר על אש שבאה ממקום הרבה יותר עמוק. אנשים שניחנו גם ביכולת טעינה ולא רק ביכולת פריקה".

דוחה אותי: "מישהו שאני חושד בו שהוא מחניף לי. מטבעי איני סובל חנופה, לא רק בשל היעדר האותנטיות אלא כיוון שחשוב לי להקיף את עצמי באנשים שמתנגדים לי ומאירים לי היכן שאני טועה. חנפנים, 'יסמנים' ומתחנחנים - בחיים לא יעשו את זה. בנוסף, אני גם מסתייג מאנשים שמרחמים על עצמם ומנסים לגרום לי להשתתף בצערם כמכשיר של קבלה לעבודה".

איך מתמודדים: בלום: "השאלות 'מה משעמם אותך בעבודה?' או 'איך אתה מתמודד עם שגרה בעבודה?', מסייעות לנו לאבחן האם האדם מתמודד עם שעמום על-ידי תיזוז מתפקיד לתפקיד או מארגון לארגון, לעומת התמודדות שמבטאת גם יכולת תהליכית. בתשובה כמו 'אני יוצר לעצמי עניין בתוך הדברים שאני עושה', יש כדי להעיד שהמרואיין המתלהב שלפניכם הוא גם ביצועיסט".

המוקש: אנשים שמתלהבים מהר ומתקררים מהר

חוה בלום, מנכ"ל חו"ד פסיכולוגית: "התלהבות נתפשת כמסירות, כמעורבות רגשית וכרמת מחויבות גבוהה. אבל יש אנשים שמתנהגים כמו 'בירה': הקצף עולה מהר ויורד מהר, אנשים שנהנים מהזריעה אבל לא מחכים לקציר. קורה שהתלהבות מעידה על אדם חסר סבלנות לתהליכים שזקוק לסיפוקים מהירים, אדם שמגיב לפני שהוא בדק את השטח, כמו גם על צורך קיצוני בגיוון מתמיד. במילים אחרות, מישהו שמרים פרויקטים עם כל ההתלהבות, אבל מתקשה להתמיד בהם ולתחזק אותם".

זה שהוא לא מתחנחן, לא אומר שהוא אותנטי

עודד טירה, נשיא ויו"ר פניציה אמריקה ישראל

הנפילה: "בהיבט הניהולי האנשים הללו שובי לב. כיוון שאתה תופש את סגנון הדיבור כאפקטיבי, הנחת העבודה היא שאנשים נטולי פוזה לא נתפשים לשולי ולטפל, ולכן גם יקבלו החלטת נכונות יותר. הגיע אליי לפני מספר שנים מרואיין שהכרתי עוד מתקופת הצבא, לראיון על משרת ניהול בכירה. במהלך הראיון סגנון הדיבור שלו היה מאוד 'רפולי': ישיר, פשוט, ענייני, לא 'מתנחמד', נטול פוזה ולא 'פלצני', וזה מאוד הרשים כיוון שתפשתי אותו כאדם אותנטי, ובהמשך לכך תליתי בו הרבה תקוות להתקדם ולהוביל בארגון. לימים, גיליתי שהישירות הזו שלו הייתה לא יותר מאשר טקטיקה שהבחור סיגל כדי לכסות על חסרים מהותיים אחרים בכישוריו כמו ירידה לפרטים והעמקה. לקח שנתיים לגלות שתחת המעטה של הישירות הוא בעצם מניפולטור לא קטן, גם בעבודה וגם מחוצה לה".

אפשר ללכת שבי אחרי: "עיניים חכמות. מרואיינים שאתה רואה אצלם בעיניים תבונה, תפישה מהירה, ואבחנה בין טפל ועיקר. כובשת אותי גם אותנטיות, גישה ישירה ולא 'מתנחמדת'".

דוחה אותי: "מרואיין לא אסתטי. אני מאוד רגיש לריחות (ריחות גוף, מהפה וכו'). לכן, מועמד עם ריח גוף לא נעים ייפסל. מעבר לאסתטיקה יש גם היבט פונקציונלי: לא אוכל לעבוד בצמוד עם אדם כזה כי ארצה להיפטר מהנוכחות שלו, מה שעלול לגרום לקבלת החלטות חפוזות".

איך מתמודדים: בלום: "שאלה כמו 'ספר לי על תכונה שהיית רוצה לשפר בעצמך' (במקום השאלה הטריוויאלית 'מהם החסרונות שלך?' שאליה הוא מוכן וערוך), בתזמון מחוץ לקונטקסט של השיחה, תפתיע את המרואיין. כדי לאבחן אותנטיות צריך לחפש תשובות יותר פרוידיאניות (שלא עוברות 'מסננת מח') כמו 'יש לי אגו גדול' או 'אני דברן גדול, הייתי רוצה למתן את הצורך שלי בתשומת לב' וכדומה. לעומתן, תשובות מוכנות מראש כמו 'אני קפדן, וורקהוליק, פרפקציוניסט', נשלפות מהשרוול לא מהבטן". *

המוקש: מנהלים רוצים מידה מסוימת של חלקלקות

בלום: "התחנחנויות בראיון עבודה נתפשות כגישה חלקלקה, מניפולטיבית וצבועה. כאשר מועמד מרואיין מדבר בצורה ישירה, 'דוגרית', בלי לעטוף את המילים שלו ב'סוכר', בלי לייפות, בלי לקשט ובלי לסלסל את התוכן, הוא נתפש כאדם ערכי, אדם שתוכו כברו. אסור לשכוח, שמנהלים רוצים מידה מסוימת של חלקלקות כשמדובר באנשי המכירות שלהם, ומהו ראיון עבודה אם לא סיטואציה מכירתית מובהקת?".

זה שהוא יבש וענייני, לא אומר שהוא צנון

נחמה רונן, יו"ר קבוצת ממ"ן

הנפילה: "אין קשר בין היבשושיות של האדם בראיון עבודה לבין היצירתיות שלו. הגיע אליי מועמד מאוד 'ספייסי', ספונטני ושנון, ששילב בשיח שלו אמירות שנונות ומתוחכמות. כיוון שהיה מדובר בתפקיד של הקמת תחום חדש שדרש תושייה, גייסתי אותו עם תחושה שהוא מתאים לנו ככפפה. לימים התברר ש'העסיסיות' שלו הטריפה את סביבתו. אנשים הגיעו וקבלו בפניי שהם לא יכולים לעבוד איתו. נאלצתי לפטר אותו אחרי ארבעה חודשים. לעומת זאת, אני זוכרת ראיון עבודה עם מועמד יבש, לאקוני, ענייני וחסר הומור. התלבטי לגבי גיוסו, כיוון שלאקוניות ויבשושיות נוסח 'רפול' עלולים לייצר סטיגמה של נרגנות. תהיתי האם מרואיין כזה מתאים לאייש את המשרה הפתוחה שחייבה התממשקות אינטנסיבית עם לקוחות. אבל מתברר שהנחת העבודה ש'לקוחות מחפשים חנופה' אינה נכונה. לקוחות מחפשים שירות לא עסיסיות ותחכום, ואכן אותו 'צנון' כביכול התגלה כמנהל אולטרה-יצירתי, שפתר משברים בדרכים הכי לא שגרתיות. המנהל המשובח הזה שכמעט פסלתי הולך איתי בארגון במשך שנים".

אפשר ללכת שבי אחרי: "פשטות. אני נכבשת על-ידי אנשים שמדברים בגובה העיניים בלי דאווינים, בלי חנופה, בלי לנסות להרשים".

דוחה אותי: "שחצנות מאוד מפריעה לי, גם אם יש מאחוריה כיסוי ומקצוענות. אני ממש מסתייגת ממרואיין שמסביר לי ש'רק הוא המציל והמושיע' וש'אין טוב ממנו'. במראה החיצוני מפריעות לי נעליים מרופטות. לעתים קורה, שמרואיינים מגיעים מהודרים במיטב מחלצותיהם כשהנעליים הם 'שמאטס'. על-פי האינטרפרטציה שלי זה סוג של 'בלוף'. אדם שבאמת מקפיד על הופעה ידקדק בכל פרטי לבושו, לא רק עד כפות הרגליים".

איך מתמודדים: בלום: "דרך טובה להזים את האפשרות שמדובר במרואיין מרובע ושמרן היא הומור עצמי של המראיין. למשל, 'לאור הקיצוצים בכותרות החלטתי לקצץ גם במשקלי', וכך להפוך את הראיון למשחק מטקות. אתה מצפה שלאחר זריקת אמירה מחויכת המרואיין שלך ידע גם הוא לצחוק על עצמו במשהו קטן, לשתף פעולה, להשתחרר ולהיות ספונטני יותר. אם הוא לא משתף פעולה ונשאר קפוא יש בכך להעיד על סוג של 'צנוניות' ויותר מכך, על דפוס התנהגות במצבי לחץ/מצבי חירום במסגרת העבודה". *

המוקש: סגנון סולידי הוא הקו הבטוח

בלום: "באופן טבעי, אנו נוטים לקשר ספונטניות והומור עם תכונות כמו יצירתיות ויעילות. כשניצב לפנינו מרואיין רציני, סולידי בדיבורו וזהיר, הוא מייצר לנו סדר עולם של אדם שמרן, מקובע ומרובע - סוג של צנון. בפועל, צריך לזכור שראיון עבודה נתפש כסיטואציה מאיימת, חורצת גורלות ומלחיצה, וגם אנשים יצירתיים בוחרים במכוון שלא להשתמש בהומור מתוך חרדה, במיוחד בתקופה כשלנו. לדידם, תוכן וסגנון סולידיים יותר הם הקו הבטוח".

זה שיש ביניכם כימיה, לא אומר שהוא לויאלי

ליאור חורב, מנכ"ל ושותף ב-Euro Israel

הנפילה: "גייסתי לפני מספר שנים מועמד שהיה לי איתו קשר אישי מצוין. במהלך הראיון לא היה לי ספק בנאמנותו לעסק וביכולתו המקצועית, וכאמור הכימיה איתו הייתה מעולה. בדיעבד התברר שהייתה לו בעיה חמורה של עבודת צוות, וגיליתי שזה שהוא היה 'כוס התה' שלי עדיין לא מבטיח שהוא יהיה 'כוס התה' של הסביבה האנושית איתה יצטרך לעבוד בהמשך. על רקע הבונדינג והכימיה המצוינת בינינו, היה לי קשה שבעתיים לפטר אותו".

אפשר ללכת שבי אחרי: "היכולת לדבר על חולשות באותה פתיחות בה המרואיין מדבר על נקודות החוזק שלו. כשמרואיין חושף בפניי את הפגיעות שלו אני נדלק. זה מעיד על ביטחון, על מודעות ועל בקרה עצמית".

דוחה אותי: "מרואיין שיודע לצייר לעצמו בראיון היכן יהיה בעוד שנה. הרבה פעמים הוא יאמר משהו בנוסח: 'עוד תראה שאהיה מנהל בארגון הזה' או 'אתה עוד תהיה גאה בי'. זה תמיד נשמע כמו 'טקסטבוק מטריאל' מספר באסרטיביות, פשוט מגוחך".

איך מתמודדים: בלום: "אם התאהבת במרואיין אתה הופך עיוור. כדי להתבונן על הדברים בצורה אובייקטיבית נדרש לתת ל'פרקליט השטן' לבצע את העבודה: לחפש אדם הפוך לך בתכונותיו, ולהניח לו לראיין את המועמד כדי לקבל 'סקנד אופיניון'". *

המוקש: הכימיה מעוורת מפני כשלים

בלום: "כימיה אישית כמוה כהתאהבות מסנוורת. מנהלים נוטים במקרים כאלה להפוך עיוורים לכשלים של המרואיין. הנחת העבודה המידית שלהם היא שגם המרואיין התאהב בהם באופן הדדי, והם שוכחים שמאחורי המעלות של 'דורשי שלומנו' מסתתרים אינטרסים ברורים. עוד משהו, כבני אדם נורא מחניף לנו לחשוב שהמרואיין אוהב אותנו בחזרה. בפועל, יכול מאוד להיות שהוא שחקן מעולה שיודע לייצר כימיה מושלמת עם כל אדם מזדמן על-פי צרכיו הנקודתיים".

זה שהוא מצטיין דיקן, לא אומר שהוא יצטיין בעבודה

ארנון מנטבר, מנכ"ל ג'וינט ישראל

הנפילה: "הגיעה אלינו מועמדת למשרת מנהלת לשכה עם ציונים מעוררי התפעלות מהאקדמיה, ברמה של 'אובר קוואליפייד'. היא מצאה חן בעיני גם בגלל הנתונים שלה וגם בגלל ניסיונה, אבל זו הייתה בחירה שגויה כיוון שכבר אחרי שבועיים שמעתי על 'פיצוצים' בלשכה. כלומר, המצוינות שלה בלימודים לא באה לידי ביטוי באותה קונסטלציה אנושית שאיתה הייתה צריכה לעבוד. מעבר לכך, יש ממדים נוספים באישיותו של מועמד שלא נמדדים באקדמיה. הוא יכול להיות מעולה בזירה אחת וגרוע בזירה אחרת".

אפשר ללכת שבי אחרי: "אנרגטיות, התלהבות ואכפתיות מהתחום שאליו הוא מגויס. רואים על המרואיין בשפת הגוף שלו, בתקשורת הלא מילולית"

דוחה אותי: "פסיביות ונפיחות. אנשים שמדברים ב'אני ואני ואני'".

איך מתמודדים: בלום: "אם מגיע מצטיין דיקן עם רקורד של עבודות קודמות, ממליצה לבקש ממנו לתת דוגמה להתמודדות עם בעיה במצב לחץ. אם הוא מגיע ישר מהאקדמיה, ממליצה לבקש ממנו לספר על עשייה אקטיבית בתחומים אחרים כדי להראות שהוא ניחן בתובנות מעשיות ולא רק ברוחניות. למשל, אם הוא מספר שהוא מנגן או עוסק בספורט, זה מעיד שהוא לא פסיבי ועל כך שהשקדנות שלו לא רק מצטמצמת ללימודים". *

המוקש: ציונים אינם עמידה בלחצים

בלום: "באוטומט שלנו, כישורים אינטלקטואלים מעידים על יכולת למידה מהירה, התמדה, מצוינות, שקדנות, נחישות וחריצות - חלומו הרטוב של כל מעסיק. בפועל, אין קשר בין רמת הציונים של סטודנט באוניברסיטה לבין היכולת שלו לעמוד בלחצים שמציב בפניו ארגון עסקי. האקדמיה והארגון מהווים מרחבים שונים גם מבחינת הדרישות, גם באווירה וגם באופי ההתנהלות: בשעה שבאקדמיה התהליכים הם טוריים, בעבודה נדרשת תפקוד מולטיטסקינג. גם אין שם מועדי ב'".

• אבטלה
• מועמדים
• מוקשים
• ראיון עבודה