לאחרונה, בכל מקום עוד ועוד אנשים מאבדים את מקום העבודה שלהם. במקרה הטוב, הם מקבלים חישפה קצרה בתקשורת, אך נשכחים מהר מאוד. מה קורה לאותם סמלי המאבק לאחר שהמצלמה עוזבת?
חנן ציציאשוילי, אחד הפועלים מהמפעלים האלקטרוכימים בעכו, שבזמנו היה סמל המאבק נגד סגירת המפעל: "סדר היום שלי הפך להיות שמירה על הנכדים".
יוסי בלחסן, שפוטר ממפעל הפלדה בעכו, מספר: "הייתי יושב מדי יום על המדרגות מחחוץ לבית, מחכה להסעה שתבוא לקחת אותי לעבודה". אחרי שנה וחצי המפעל חזר לפעילות ויוסי הוחזר לעבודה, אבל בינתיים נשאר ללא כסף. "כל מה שקיבלתי כפיצויים הלך. לא נשארה לי אגורה".
וכן, יש גם את מפוטרי ההיי-טק. שחר רבן פוטר מחברת "אקסנט" לפני שלושה חודשים. אבל כשאתה צעיר, משכיל וגר במרכז הארץ, קל להיות יותר מובטל. שחר ניצל את הפיטורים והגשים חלום ישן: הוא הפך לסטייליסט אישי.
