אזהרת הרווח שפרסם אתמול בנק הפועלים ממחישה את הדילמה שטמונה בהשקעה במניות הבנקים הישראליים. מצד אחד, השקעה בבנקים נחשבה מאז ומעולם לאחת ההשקעות הבטוחות יותר. החוזק הפיננסי של הבנקים - מוסד בסיסי ונחוץ - העניק לסקטור כולו את התווית "דפנסיבי", ומשך אליו גם משקיעים שסולדים בדרך כלל מהסיכון שטמון במניות.
אולם האירועים הפיננסיים בשנתיים האחרונות הפכו את היוצרות והיום מניות בנקים נחשבות למסוכנות. זה התחיל במשבר פיננסי במגרש המשחקים של הבנקים, והפך למשבר ריאלי, שתמיד משפיע על השורה התחתונה הבנקאית.
עד המשבר לא עלה בדעתנו שבנק גדול יקרוס. היה ברור שמישהו ישלח לו גלגל הצלה. אבל המשבר הזה איפשר לבנקים מכל סוג - גדולים, קטנים, למשכנתאות ולהשקעות - לקרוס, לעבור הלאמה או להימכר בגרושים.
ועכשיו המשבר הריאלי זולג גם לבנקים הקמעונאיים, והמוסד שחשבנו שהוא יציב ובלתי ניתן לערעור הופך למוקצה ומסוכן. מי רוצה בנק בתיק המניות שלו?
ולמרות זאת, אנחנו שומעים לא מעט קולות שדווקא מצדדים ברכישת מניות הבנקים, למרות הסיכון הרב הטמון בהן. הסיבה היא שהן "נשחטו" מעל ועבר לכל פרופורציה ומחיריהן כבר לא משקפים את הביזנס עצמו. במחיר כזה, שכבר מגלם את החדשות הרעות ואת אלה שעוד בדרך, הן מעניינות להשקעה.
אם בשוק הגלובלי בנקים גדולים, כמו סיטי או בנק אוף אמריקה , עדיין מתמודדים עם תיק נכסים רעילים שמאיים על יציבותם, בישראל המצב יותר טוב. החשש מקריסתו של בנק בישראל קטן משמעותית מאשר בשווקים מפותחים אחרים, כמו ארה"ב או בריטניה. ולמרות זאת, ההשקעה בבנקים כרוכה בסיכון.
מי יותר מסוכן?
את תמרור האזהרה הציבה לפני כשבוע סוכנות הדירוג מודי'ס, שחתכה את תחזית דירוג הבנקים ל"שלילית". זאת, בשל ההאטה הכלכלית בישראל, השפעות המשבר הגלובלי, הפגיעה בתיק ני"ע של הבנקים, הסיכון לחדלות פירעון של מוסדות פיננסיים בחו"ל, איכות האשראי, סיכון בשמיטת חובות של אחד הלווים הגדולים ("הטייקונים", ר"ב) ומיחזור החובות שהבנקים כנראה ייקחו בו חלק.
המסקנה היא שהשקעה בבנקים המקומיים בעת הנוכחית מצריכה בדיקה מעמיקה במיוחד של מכלול הסיכונים. ובשורה התחתונה, המשקיע צריך לקבוע האם רמת הסיכון בהשקעה במניית הבנק מתאימה לרמת הסיכון שהוא מוכן לקחת על עצמו ולפרופיל התיק שלו.
עד כמה מסוכן כל אחד מהבנקים הישראליים? בדיוק על השאלה הזו ביקשו לענות במחלקת המחקר של מנורה-מבטחים. "משקיע השוקל כיום לרכוש את מניות הבנקים אינו יכול להסתפק בניתוח של מכפילי ההון, שיעור התשואה להון ושאר כללי האצבע הנפוצים לתמחור בנקים. עליו להתייחס גם לרמות הסיכון השונות המגולמות בפעילותם", אומרים במחלקת המחקר.
ניתוח הסיכונים שביצעו מתבסס על חמישה גורמים עיקריים: הלימות הון, הפרשה לחובות מסופקים, התפלגות תיק האשראי, תיק ני"ע וחשיפת הבנקים למוסדות זרים.
1. הפרשה לחובות מסופקים
סעיף ההפרשה לחובות מסופקים בבנקים המקומיים גדל בשנה החולפת, כתוצאה משתי סיבות עיקריות: חשיפה לחדלות פירעון של קבוצות אחזקה גדולות וממונפות, וצפי לעלייה חדה בהפרשה, בעיקר ממגזר הבנקאות העסקית.
ההפרשה לחומ"ס עלתה בצורה חדה ברבעון השלישי של השנה לעומת הרבעון המקביל אשתקד. "מגמה זו כנראה תמשיך ללוות אותנו ברבעונים הקרובים והיא מאפיינת תקופות של משק שנכנס למיתון", טוענים במנורה-מבטחים.
בבית ההשקעות בחנו את היחס בין החובות שלא נושאים הכנסה להון העצמי ולתיק האשראי. מהבדיקה עולה כי הפועלים הוא הבנק עם יחס החובות שלא נושאים הכנסה הגבוה במערכת, מול ההון ומול תיק האשראי. נתון זה מעיד, לדבריהם, על סיכויי הפרשה גדולים יותר בהמשך.
בנק הפועלים, שפעילותו מוטת מגזר הבנקאות העסקית (כ-48% מתיק האשראי), מאופיין בשיעור הפרשה לחומ"ס של כ-1.7% בתחום הפעילות העסקית. הבנק עם סיכון האשראי הנמוך ביותר הוא מזרחי טפחות, שמציג תיק שמרני מוטה משכנתאות (49% מהתיק). התיק מאופיין כיום בשיעור הפרשות של כ-0.12% בלבד במגזר המשכנתאות.
במנורה מבטחים סבורים כי שני הבנקים הגדולים במערכת, לאומי והפועלים, נקטו בשמרנות הולמת כשהגדילו משמעותית את ההפרשה הכוללת שלהם לחומ"ס ל-0.95% ול-1.34% בהתאמה. דיסקונט, מנגד, לא פעל בצורה שמרנית מספיק, כשהפריש 0.63% בלבד, "מה שאינו משקף את הסיכון הגלום בתקופה זו בתיק האשראי שלו המוטה למגזר העסקי". כלכלני מנורה מבטחים מעריכים שהבנק ייאלץ להגדיל בעתיד את רמת ההפרשות שלו באופן משמעותי.
2. הלימות ההון
יחס הלימות ההון הוא היחס בין ההון שעל הבנק לרתק לבין נכסי הסיכון שלו, הנגזרים מהיקף האשראי שהוא מעמיד. "יחס הלימות ההון הוא כרית הביטחון של הבנק ובתקופה של מיתון והאטה, ככל שהוא גבוה יותר, כך הוא מקנה לבנק יתרון גדול יותר", מסבירים במנורה מבטחים. לפי הנחיות המפקח על הבנקים, על הבנקים להגיע עד סוף 2009 ליחס הלימות הון של 12%.
רוב הבנקים מציגים כיום יחס הלימות הון גבוה יחסית: בנק לאומי בראש עם יחס הלימות הון של 12%, ובקצה השני, עם יחס הלימות הון של 10.6% בלבד ניצב בנק דיסקונט .
דיסקונט, על פי מנורה מבטחים, ייאלץ לגייס הון בדחיפות, "משימה לא קלה בימים אלו". הבנק ניסה לצאת באחרונה לגיוס, שלא צלח בעקבות אינדיקציות שקיבל מהחתמים, שהמשקיעים דורשים ריבית של 7.5%-9%. במנורה מבטחים מעריכים שבקרוב תצא לפועל תוכנית האוצר להעניק ערבויות לבנקים לצורך גיוס הון.
3. חשיפת אשראי למוסדות זרים
הבנקים הישראליים הגדילו מאוד בשנים האחרונות את החשיפה שלהם למוסדות פיננסיים בחו"ל, ככל הנראה, במטרה לפזר את הסיכונים מחוץ לשוק המקומי. אך כשהמשבר הפיננסי התחיל לצבור תאוצה התברר שבגלל החשיפה הזו הבנקים המקומיים למעשה ייבאו לעצמם את המשבר. חלקם נאלצו לבצע מחיקות, כולם נדרשו לפרט את חשיפתם למוסדות פיננסיים בחו"ל.
ניתוח החשיפה למוסדות פיננסיים בחו"ל בוצע בשני רבדים: חשיפה כוללת למוסדות זרים, ויחס החשיפה למוסדות פיננסיים בדירוג נמוך להון העצמי. מהניתוח הזה עולה שבנק לאומי הוא החשוף ביותר למוסדות זרים (23% מסך תיק האשראי).
כשבוחנים את יחס תיק האשראי למוסדות פיננסיים בדירוג נמוך להון העצמי, מוצאים כי בנק דיסקונט הוא הפגיע ביותר במערכת.
הבנק שחשוף במידה הנמוכה ביותר למוסדות פיננסיים בחו"ל הוא מזרחי טפחות (9% בלבד מתיק האשראי). הבנק הבינלאומי מפגין עוצמה יחסית בסעיף זה, עם יחס חשיפת אשראי למוסדות פיננסיים בדירוג נמוך לתיק האשראי ברמה הנמוכה במערכת - 0.2% בלבד (רק 2% ביחס להון העצמי)
4. תיק ני"ע
עם פרוץ המשבר הפיננסי, הנכסים הראשונים בקו האש שגרמו לירידת ערך ומחיקות משמעותיות בבנקים, הם המכשירים המורכבים מגובי הנכסים.
בשלב הנוכחי מעריכים במנורה מבטחים, כי צפויה פגיעה משמעותית ועלייה בפרמיית הסיכון של הבנקים שחשופים יותר לשוק המניות. כך שיש יתרון לבנקים שבחרו להיצמד להשקעות סולידיות.
בדיקת תיק ניירות הערך של הבנקים מגלה כי בנק לאומי הוא בעל תיק ההשקעות הריאליות הגדול ביותר - 10.8% מתיק ני"ע של הבנק מושקע במניות. ולכן, בעקבות ירידת הערך המשמעותית באחזקותיו, הוא הפגיע ביותר.
לעומתו, התיק של מזרחי טפחות נחשב לשמרני ביותר, כשרוב אחזקותיו (72%) מושקעות באג"ח ממשלתיות, ו"לכן הוא מפגין עוצמה בתקופת המשבר הנוכחית".
5. התשואה על ההון
שיעור התשואה על ההון הוא אחד המדדים הנפוצים להשוואה בין בנקים. הנתון מלמד על רמת הרווחיות שמצליח הבנק לייצר על ההון העצמי שלו, ובמקרים מסוימים הוא משמש בנוסחה שמסייעת להעריך את שווי הבנק. התשואה על ההון מחושבת כחלוקת הרווח הנקי בהון העצמי.
עם זאת, במנורה מבטחים טוענים כי הנתון המתקבל עלול להטעות, במיוחד בתקופה הנוכחית. "אחד הסעיפים שאחראים על עיוות התשואה על ההון הוא תת-סעיף בהון העצמי המתייחס לקרן הון, אליו נזקפת ירידת ערך זמנית להערכת הבנק", אומרים שם. "ירידת ערך זו אינה מופחתת בדו"ח רווח והפסד אך היא מופחתת מההון העצמי".
הנה דוגמה מספרית: נניח שבשנה הראשונה ההון העצמי של הבנק הוא 1,000 שקל, קרן ההון היא אפס והרווח השנתי עומד על 100 שקל. התשואה על ההון הנגזרת מכך היא 10%. בשנה השנייה, עקב ירידות חדות בבורסה, שווי תיק ני"ע של הבנק ירד ב-500 שקל, אותם הבנק החליט לזקוף לירידת קרן הון זמנית. פעולה זו מפחיתה את הון העצמי במחצית. אם הבנק ממשיך לשמור על רווחיות של 100 שקלים בשנה, הרי שלכאורה, שיעור התשואה על ההון גדל ל-20%, למרות שבפועל מצבו הורע.
לכן ההמלצה של מנורה מבטחים היא לבחון מי הבנק שהפריש לקרן הון את ההפרשה הגדולה ביותר שתגרום לעיוות. יש לנטרל את ההפרשה הזו, ולחשב את היחס שבין הרווח להון העצמי, בתוספת קרן ההון.
על פי נתוני יחס קרן הון ללא ניכוי מס להון עצמי, כ-7.5% מההון העצמי של בנק דיסקונט מהווה סעיף קרן הון. כלומר, התשואה שתתקבל לא תשקף את התשואה האמיתית של הבנק ואף עלולה לנבא מחיקות עתידיות. בבנק הפועלים, לעומתו, יש קרן הון המהווה 1.8% בלבד מהמאזן שלו.
