"זה אולי סופה של האימפריה האמריקנית". הזמן: אוגוסט 2008, הדובר: הכלכלן נוריאל רוביני, שנחשב לנביא של משבר האשראי הנוכחי, לאחר שחזה במדויק לאורך השנים האחרונות את התהליכים הקשים שיעברו על הכלכלה האמריקנית. אבל האם במקרה זה רוביני הלך קצת רחוק מדי עם תחזיותיו?
השנה האחרונה הייתה אחת הסוערות שידעה כלכלת העולם. אמנם כבר לקראת סוף שנת 2007 החלו ניצני משבר האשראי בארה"ב, אולם הנפילה וההידרדרות המשמעותית אירעו בספטמבר אשתקד, כאשר בנק ההשקעות ליהמן ברדרס קרס, והממשל האמריקני לא נקט אמצעים להצלתו. קריסת ליהמן הציתה את הידרדרות השווקים: בורסות העולם התרסקו, בנקים הולאמו, מותגים חזקים, דוגמת ענקית הביטוח AIG ויצרנית הרכב ג'נרל-מוטורס, נפלו. קצב האירועים המסחרר והתחושה שאם בנקים גדולים עמדו על סף קריסה דבר אינו בטוח, גרמו לפאניקה ולהיסטריה בקרב הציבור.
לאווירת הלחץ תרמה גם התקשורת עם הכותרות השחורות, המלחיצות וההצהרות של מומחים שונים, שנדמה כי לעיתים התחרו ביניהם מי יהיה יצירתי יותר בתחזית השחורה. כן, הבון-טון של סוף 2008 היה הפסימיות.
מומחים שונים חזו לנו משבר קשה, ארוך וממושך, הגרוע ביותר שאירע ב-80 השנה האחרונות. "המיתון בקושי החל והוא יהיה ארוך ועמוק", התריע הכלכלן אלן בלינדר מאוניברסיטת פרינסטון בינואר השנה. אולם פחות משנה אחרי קריסת ליהמן ברדרס, נראה כי הטון הולך ומשתנה.
ראשית, בבורסות העולם נראה כי מזמן שכחו מהמשבר. רק לפני כמה חודשים ברחו המשקיעים מכל מה שמריח כמו מניה, והועלו חששות כי זה ייקח עוד שנים רבות עד שישוב אמון המשקיעים בבורסה. בפועל, נראה כי הזיכרון של המשקיעים הרבה יותר קצר. בחודשים האחרונים זרמו בחזרה כספים רבים אל הבורסה. זאת, בין היתר, משום שהאלטרנטיבה הסולידית יותר בדמות פיקדונות, מניבה היום ריבית אפסית ו"משעממת".
נראה, כי המכה שחטפו המשקיעים בשנת 2008, כאשר נפלו המניות בעשרות אחוזים, כבר נשכחה, ושוב חוזר הרצון להרוויח כסף ולא להסתפק בריביות אפסיות על הפיקדונות. וכך, זרימת הכספים הביאה לעליות שערים של עשרות אחוזים במדדי המניות השונים בעולם.
המשק אושפז בטיפול נמרץ
ההתאוששות אינה מתבטאת רק בבורסה. הולכים וגוברים הקולות לכך שהגרוע מכול כבר מאחורינו, וכי בעולם רואים כבר את סוף המשבר. נשיא ארה"ב, ברק אובאמה, אמר שלשום: "אנו רואים סימנים ראשונים של יציאה מהמיתון. המערכת הפיננסית כבר אינה על סף התמוטטות וקצב האבטלה נבלם".
אז מה קרה לאותן אמירות פסימיות שנשמעו רק לפני כמה חודשים? האם הן היו מוגזמות או שמא האופטימיות הנשמעת בימים אלה היא לא יותר מאשר משאלת לב.
"המשק הישראלי, כמו משקים אחרים בעולם, אושפז במחלקה לטיפול נמרץ וטרם שוחרר לביתו", אומר עו"ד רם כספי. הכלכלה מונעת מפחדים ומתקוות. בסוף 2008 הפחדים שיתקו את המערכות הכלכליות. ועתה, העולם, כמו המשק הישראלי, עובר משלב הפחדים לשלב התקוות, אבל הוא עדיין מרותק לבית-החולים, רק מאושפז במחלקות הכלליות".
פרופ' אריאל רובינשטיין, מהחוג לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב, מעריך שהנטייה לפסימיות מאפיינת התנהגות אנושית. "זו תופעה אנושית שלא קשורה לכלכלה דווקא. גם אנשים חולים חשים ככה וגם אנשי מודיעין נוטים להקצין בהצגת הסכנה של האויב. כמו כן, יש למנבאים השונים תמריץ ללכת לקצוות. נותני התחזיות אומרים לעצמם: 'אם אומר משהו לא-קיצוני, לא יזכרו אותי. אם אומר משהו קיצוני ולא אצדק, שלושה אנשים יזכרו את זה. אבל אם אצדק, אהיה מלך העולם".
ד"ר דורון קליגר, חוקר כלכלה ומימון התנהגותיים, מסביר את המניעים שמאחורי מתן תחזית. "כאשר מישהו נותן תחזית, הוא חושב על התוצאות בעבורו אם יצדק או יטעה. תאר לך אישיות מובילה בכלכלה שבזמן תחילת המשבר אומרת ש'הוא לא יהיה נורא' והיא מתבדה. הנזק לאותו כלכלן הרבה יותר גדול. הוא מסתכן בפגיעה במוניטין ואולי אף בחשיפה לתביעות. אבל אם אתה אומר שיהיה גרוע יותר, אתה בעצם מגדר את עצמך".
"אבל", מוסיף קליגר, "יש גם היבט רגשי שמביא לנבואות הקודרות הללו. זה סיפור של זמינות. כשאתה נחשף לדברים, כמו שהשוק נפל, פתאום זה נעשה מוחשי ואז אתה נותן דגש על מה שהיה בזמן האחרון".
"העליות - ראלי של פראיירים"
ורד דר, כלכלנית ואסטרטגית ראשית בפסגות בית השקעות, חושבת שההצהרות הפסימיות לא היו מוגזמות מדי. "ההצהרות על כך שמדובר במשבר הגרוע זה 80 שנה אינן היסחפות. זה באמת נכון. מי שעוקב אחר תחום הפיננסים ראה בשנה האחרונה דברים שלא נראו זה 80 שנה. חלק מהציטוטים שנאמרו בעבר ושנשמעים מופרכים, למעשה כבר התממשו".
אם כך מדוע בארץ לא חשים שזה המשבר הקשה ביותר שידענו זה שנים ארוכות?
"כאשר חושבים בישראל על מיתון, נזכרים מיד במיתון של השנים 2001-2003, שהיה מאוד חמור כי היה בו גם רכיב ביטחוני של האינתיפאדה. אנשים לא יצאו מהבית, לא רק בגלל שהמצב הכלכלי היה כ"כ רע אלא בגלל שפחדו. לכן, זה היה מיתון חמור שחקוק אצלנו. אולם מלכתחילה, גם בתחילת המשבר הנוכחי רוב התחזיות בארץ היו שהמיתון הקרוב יהיה חמור פחות מזה של תחילת העשור".
דר טוענת כי נתוני מאקרו שונים מוכיחים שהתחזיות הפסימיות היו אכן נכונות. "חלק מהתחזיות שנשמעו בעבר נראות היום מגוחכות, אולם הן מגובות במספרים. הצמיחה בישראל תהיה השנה שלילית, 1%. זוהי ירידה חדה יותר מאשר במיתון של שנת 2001. יחד עם זאת, המיתון הנוכחי צפוי להיות קצר יותר. אם בתחילת העשור היו שנתיים רצופות של צמיחה שלילית, ההערכות הן שכבר בשנה הבאה נחזור לצמיחה חיובית".
אחת ההצהרות שבדיעבד נראית כמוגזמת שייכת לרוביני, שאמר במארס השנה כי "העליות האחרונות בשוקי המניות הן ראלי של פראיירים". אלא שבפועל, במארס החל גל של עליות בשווקים שלא פסק עד היום, וכלל עלייה של עשרות אחוזים במדדי המניות השונים בעולם. כך שכיום כבר נמחקו מרבית הירידות שנרשמו במפולת בשנה שעברה.
דר סבורה, כי עדיין מוקדם לומר אם רוביני טעה. "גם המשבר הכלכלי בארה"ב בשנת 1929 כלל תקופה של עליות חדות בבורסה; וגם בשוק ביפן שנמצא במצב דובי זה שנים רבות, התרחשו מדי פעם תקופות של עליות חדות".
בתקופה האחרונה נשמעים עוד ועוד קולות אופטימיים באשר לסופו הקרוב של המיתון. אולם ספק אם ניתן כבר להכריז על סוף התקופה הקשה. כי עדיין ישנם לא מעט אתגרים לכלכלה העולמית.
הזרים קיבלו את אישור הרגולציה לקחת פסק זמן מעידן המחיקות, ועל אף שמסתתרים להם עדיין נכסים רעילים במאזן, שמוערכים ב-2 טריליון דולר, הם יכולים להמתין עם המחיקות, כדי לא להיכנס שוב למעגל השלילי שראינו אשתקד. הכוונה היא, שלאחר שרווחיות הבנקים והמצב הכלכלי ישתפרו, הבנקים ימחקו לאט-לאט את יתר הנכסים הרעילים.
הנגידים בעולם יעברו התלבטויות
כמו כן, נראה כי בפתח נמצאת כבר בעיה חדשה-ישנה: האינפלציה. טריליוני הדולרים שהזרימו ממשלות העולם ובראשן ארה"ב גובים מחיר בדמות התפרצות אינפלציונית. הכלי המרכזי להתמודדות עם אינפלציה הוא העלאת ריבית. אולם תהליך כזה יכביד על היציאה מהמיתון, כך שבפני הנגידים בעולם יעמדו לא מעט התלבטויות בתקופה הקרובה.
באשר לזווית הישראלית נזכיר את השפעת היחלשות הדולר. בשבועות האחרונים חזר הדולר להיחלש והירד לשפל של 3.8 שקלים. דולר חלש הוא מכה קשה לייצוא, שהוא חלק מרכזי בכלכלה הישראלית. אמנם הדולר כבר שייט ברמות כאלה לפני כשנה, אך אז עוד נהנו היצואנים מכרית ביטחון שצברו בתקופת הגאות. כעת המצב שונה. המיתון מקטין את ההכנסות, והדולר החלש מגביר את הלחץ ואת הירידה ברווחים.
אז האם אנחנו ביציאה מהמיתון? דר סבורה כי הדבר תלוי בעיקר בהגדרה של מהי יציאה מהמיתון. "ככל הנראה הצמיחה צפויה לחזור ברבעון השלישי של השנה, ולכן בעיקרון המיתון נגמר. מצד שני, האבטלה צפויה להמשיך ולעלות, כך שלפי פרמטר זה המיתון לא נגמר. התנהגות שוק ההון משקפת כאילו הכול כבר נגמר, ואנו חוזרים לקצבי הצמיחה שהיינו בהם. אז אמנם עידן הצמיחה השלילית קרוב לסיום, אבל לא נחזור מהר כ"כ לצמיחה של 4%-5% כפי שהיה בשנים הקודמות".
אז מה הם אמרו? דבריהם של השמות הבולטים בעולם הכלכלה
"מה שהחל בקיץ שעבר, צבר תאוצה והחריף, עד כדי כך שאנו מעריכים כי לאף תכנית הצלה ממשלתית אין יותר מסיכוי קטן להביא לשיפור בנתוני היסוד המרכזיים בטווח הקצר והבינוני". (האנליסטית מרדית' וויטני, ספטמבר 2008)
"תוכניות החירום יגרמו לשואה אינפלציונית. התוכניות יחייבו ממשלות להנפיק עוד אג"ח, להדפיס עוד כסף, יגרמו לתבערה אינפלציונית לאחר סיום המשבר, וייצרו בעיות גרועות עוד יותר". (הפרשן ג'ים רוג'רס, אוקטובר 2008)
"הראלי שנרשם בשבועות האחרונים בשוקי המניות הוא לא יותר מאשר פרפורי גסיסה, ראלי של פראיירים. עונת הדו"חות הכספיים הנוכחית צפויה להפתיע לרעה". (הכלכלן נוריאל רוביני, מארס 2009)
"עדיין לא הגענו לסוף המיתון. חברה גדולה או אפילו שתיים עלולות לפשוט רגל. צריך להיות מוכנים לזה. צריכה להיות מערכת מאורגנת שתדע להתמודד עם התמוטטות, אם תהיה". (הנגיד סטנלי פישר, אפריל 2009)
