רפורמת התשלומים בתחבורה הציבורית שהוצגה השבוע ושתיכנס לתוקף בקיץ הקרוב נועדה לגרום לתשלום ברכבות ובאוטובוסים להיות ברור, אחיד ומשתלם. בכל הנוגע למשתמשי דרך קבועים, שדפוס הנסיעות שלהם כולל את רוב ימי השבוע ולא משתנה בצורה תדירה, נראה שהיא מצליחה בכך. עם זאת, נראה שבדרך היא שכחה את המשתמשים המזדמנים, שהמרתם לשימוש ברכבות ובאוטובוסים היא יעד חשוב בדרך לקידום התחבורה הציבורית ולהפחתת השימוש ברכב הפרטי.
משתמשי דרך קבועים הם נוסעים עם שגרה יומית אחידה, שכוללת נסיעה הלוך מביתם לעבודה או ללימודים ונסיעה חזור הביתה, 5-4 ימים בשבוע. עבור משתמשים אלה, הרפורמה מוזילה מאוד את מחירי התחבורה הציבורית. שגרתם של המשתמשים המזדמנים שונה: במקרים רבים מדובר בנוסעים עם יותר ממקום עבודה אחד, עם משרה חלקית או מחוץ לכוח העבודה, ובכאלה שעובדים מרחוק חלק מהשבוע.
אדגים את השינוי במחירים אצל נוסעים מירושלים לתל אביב. לאחר הרפורמה, משתמש קבוע שיבחר לנסוע בין שתי הערים הללו ברכבת ישלם 410 שקל עבור חוזה חופשי-חודשי, לאחר שבעבר הוא שילם 528.5 עבור אותו חוזה. עם זאת, משתמשת מזדמנת תשלם עבור חוזה חופשי-יומי בין שתי הערים 37 שקל, בעוד שהיום חוזה זה עולה 32 שקל. אומנם מחיר זה רלוונטי רק לנסיעה שכוללת רכבת ולא לנסיעה באוטובוס (שבה אין שינוי במחיר החוזה היומי), אך אטרקטיביות הרכבת בנסיעה בתוואי זה (ובתוואים נוספים) בהשוואה לנסיעת אוטובוס היא מובהקת.
היוממים מהווים פחות מ-30 אחוז
הרגלי נסיעה הם עניין חמקמק. במחקר שבוצע באוניברסיטת תל אביב ב-2018, שבו נותחו נתוני הרב-קו הארציים מאוקטובר ומנובמבר 2017, עלה ש-27 אחוז מהמשתמשים בתחבורה הציבורית מבצעים נסיעה בודדת ביום, וש-44 אחוז מהמשתמשים נוסעים בתחבורה הציבורית רק יומיים בשבוע. בנוסף, 20 אחוז מאלה שמבצעים יותר מנסיעה אחת ביום לא משתמשים בתחבורה הציבורית לכל נסיעותיהם, אלא משלבים גם אמצעים נוספים (כמו רכב פרטי, מוניות, אופניים והליכה). דפוסים אלו מצביעים על כך שקיים פלח שוק רחב מאוד של משתמשים מזדמנים בתחבורה הציבורית.
הדפוס שנמצא לגבי נסיעות מזדמנות בתחבורה הציבורית במחקר זה מתכתב עם הרגלי הנסיעה הארציים בכלל אמצעי התחבורה. במחקר שבוצע באוניברסיטת אריאל ב-2021, שבו נותחו נתוני הסקר הסלולרי הארצי מ-2019-2018, נמצא שרק מיעוט מבין האנשים – פחות מ-30 אחוז – הם יוממים כבדים, שנוסעים 5-4 פעמים בשבוע למקום עבודתם (בכל אמצעי תחבורה שהוא). על אף שהסקר לא כולל נסיעות שקצרות מ-1.5 קילומטרים, המסקנה מתוצאותיו ברורה: שיעור משתמשי הדרך המזדמנים הוא גבוה מכפי שאפשר לחשוב.
חשוב לציין ששני המחקרים לא נוקבים במספר מדויק של משתמשי דרך מזדמנים. נתון זה קשה יותר לפענוח, והוא דורש מחקר נוסף. מעבר לכך, מגפת הקורונה וטרנד העבודה מהבית שהתרחב משמעותית בעקבותיה שינו כידוע את הרגלי הנסיעה הקבועים של עובדים, והעבירו חלק מהפעילויות היומיומיות לביצוע מרחוק, ויש צורך בהבנה מתמשכת של השפעות אלו.
להגביר את תדירות ואמינות התחבורה הציבורית
כולי תקווה ששיקולים אלה נלקחו בחשבון בתכנון הרפורמה, ונמצאו זניחים. עם זאת, מן הראוי שמתכנני הרפורמה יציגו את המתודולוגיה שעל פיה היא עוצבה, ואת היעדים שהמתודולוגיה ניסתה להשיג. רפורמות עתידיות צריכות לקחת בחשבון תוצאות של מחקרים נוספים בנושא, שישפכו אור על סוגיית שיעור משתמשי הדרך המזדמנים.
מעבר לכך, יש לזכור שהתחבורה הציבורית מסובסדת מאוד בישראל, והמחירים בה זולים יחסית, גם בהשוואה לעולם. על אף שהמחיר הוא משתנה חשוב מאוד, יצירת העדפה לתחבורה ציבורית בכבישים והגברת התדירות והאמינות שלה חשובים אף יותר.
ד"ר עדו קליין הוא יועץ תחבורה המתמחה במודלים תחבורתיים אסטרטגיים, ולשעבר עמית ממשק במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה