י' עבדה לפני מספר שנים כמלצרית בחדר האוכל ובקפיטריה של מלון "חוף התמרים" בעכו. באחד מן הימים עובדת משק התלוננה שהז'קט היקר שלה נגנב בעת שהיה תלוי במלתחות העובדים, ודיווחה לקצין הביטחון הראשי של המלון. החשד, משום מה, נפל על י'.
לטענתה, תיקה נבדק ולא נמצא בו דבר. כמה דקות לאחר מכן קצין הקב"ט הודיע לה שהיא חשודה בגניבה מאחר ונראתה על ידי אחת העובדות משליכה את הז'קט הכחול לתוך ארגז מתחת לדלפק בקפיטריה. י' הוזמנה בבהילות לחדרה של מנהלת כוח האדם במלון ושם לדבריה נאמר לה שהיא מפוטרת. זאת, מבלי שנערך לה שימוע כדי שהיא תוכל לשטוח בו את טענותיה. מנגד טענו במלון כי י' היא זו שביקשה לסיים את עבודתה על רק החשדות נגדה.
בכתב התביעה שהגישה י' לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה נגד המלון נטען כי גניבת הז'קט אירעה כמה שעות לפני שהיא החלה לעבוד. עוד נטען, כי החשד נגדה הופרך במשטרה גם כי מצלמות האבטחה לא תיעדו אותה גונבת דבר. הנהלת המלון אף צירפה לתלושי השכר של העובדים מכתב על השתלשלות האירוע ופיטוריה של י' כדי להזהיר את העובדים לבל יעזו לבצע מעשים דומים.
"המלון גרם לי לעוגמת נפש רבה ולפגיעה בשם הטוב שלי. לא הוכח שגנבתי שום דבר. שמי הטוב הושחר בפני חבריי לעבודה ומכריי הקרובים", טענה י'. היא תבעה פיצוי של 90 אלף שקל. המלון הגיש כתב הגנה שבו ביקש לדחות את התביעה על הסף, שכן לא היה צורך בשימוע לי' כיוון שהיא ביקשה לסיים את עבודתה על רקע החשדות נגדה, וכן סוכם שהיא לא תקבל שום פיצויים או דמי הודעה מוקדמת. לטענת המלון, י' הודתה בפני הקב"ט בגניבת הז'קט.
במהלך הדיון בבית המשפט נטען כי צילומי מצלמות האבטחה נמחקו כעבור שבוע ולא נשמרו וכי בגניבת הז'קט נחשדה גם עובדת נוספת במעשה. מתברר שהיו סתירות מהותיות בין עובדי האבטחה במלון בנוגע לגרסאות שמסרה להם י'. השופטת איטה קציר קבעה בפסק הדין, כי לא הוכח ש-י' גנבה את הז'קט ולכן לא הייתה כל הצדקה לשלול לה את פיצוייה. "אין ספק, כי זהותה של התובעת הייתה ברורה מהפרסום שכן מצוין מועד האירוע. הנתבעת ציינה את כל הפרטים הנדרשים לצורך זיהוייה של התובעת כנשוא המכתב", ציינה השופטת, וקבעה כי המלון ישלם ל-י' פיצויים של 30 אלף שקל בגין עוגמת נפש והוצאת לשון הרע וכן עוד 15 אלף שקל בגין פיצויים ואי עריכת שימוע.