שירותי דת שמעניקים רבנים ומקובלים ימוסו - כך עולה מחוזר מיסוי שאושר לאחרונה על-ידי רשות המסים.
כפי שפורסם בחודש יוני האחרון, החוזר מסדיר את מיסוי התקבולים בגין שירותים הניתנים על-ידי רבנים, מקובלים, מוהלים, חזנים ובדצי"ם, כגון עריכת חופות, בריתות, תפילות, "הילולות", "תיקונים", מתן ברכות, ייעוץ, חלוקה או מכירה של קמיעות, מים קדושים ותשמישי קדושה שונים ושירותי כשרות.
עוד ב-mako כסף:
- בנק או חברת ביטוח: איפה כדאי לחסוך?
- בכמה זולה יותר אובר ממוניות רגילות
- חינוך פיננסי: 7 דברים על כסף שהילדים שלכם חייבים ללמוד
החוזר מתייחס גם לקשר שבין התמורה למתן השירות וקובע כי אינדיקציה לקשר שבין מתן השירות למתן התמורה יכולה להיות סמיכות הזמנים שבין מתן השירות לבין מתן התמורה.
עוד נקבע כי די בכך שהתקבול ניתן בתמורה לשירות כדי לחייבו במס, ואין הכרח כי נותן השירות ידרוש את התשלום, ואין הכרח בקיומה של נורמה חברתית לשלם סכום כסף כלשהו לנותן.
שירות הדת בתמורה לשירות שניתן על-ידו יכולה לתמוך בסיווגו של תקבול כהכנסה חייבת במס. לעומת זאת, הענקת כספים הנעשית מתוך הבעת תודה גרידא במישור הרגשי, אמונה (או חובה) דתית (מטעמי צדקה או מעשר כספים), ככל שלא ניתן כל שירות - היא מתנה שאינה חייבת במס.
בהתייחס להיבטי מע"מ, החוזר קובע כי גורמים המעניקים שירותי דת לאחרים, כאשר לשירותים הניתנים יש אופי עסקי, והם ניתנים במהלך עסק - מחויבים להירשם במע"מ כעוסק, ועסקאותיהם יהיו חייבות במע"מ ככל נותן שירות אחר.
בנוסף, מכירה של טובין כגון מים קדושים, קמיעות, סגולות וכו', בעלת אופי עסקי, היא עסקה לפי חוק מע"מ וחייבת במס עסקאות, וכל הסכומים המתקבלים בידי העוסקים האמורים כנותני שירותים או תמורת נכס יהיו חייבים במע"מ.
בחוזר מצוין כי פעילות שאיננה עולה כדי עסק לא תחייב ברישום, ותמורה שתתקבל בגינה לא תחויב במע"מ.
החוזר מבהיר כי על נותן שירותי דת העומד בקריטריונים המנויים בחוזר יחולו החובות המוטלות על-פי כל דין, ובהן חובת ניהול פנקסים, הגשת דוחות, הצהרות הון ומידע על נכסים, ובכלל זה מידע על חשבונות הבנק ועל נכסים בארץ ובחו"ל.
נזכיר כי בביקורת-פתע שערכה רשות המסים בחודש דצמבר האחרון בקרב כ-400 מוהלים ורבנים המספקים שירותי דת שונים, נמצא כי כרבע מהמוהלים והרבנים שנבדקו מעולם לא דיווחו על הכנסותיהם.
בהתאם לחוזר, סיווג ההכנסה כחייבת במס הכנסה תיקבע על סמך המבחנים השונים שנקבעו בפסיקה לסיווגה של הכנסה כהכנסה מעסק או משלח-יד, ובהם, בין היתר, על-פי הקריטריונים הבאים: האם השירותים נובעים ממקור קבוע?; האם נותן שירותי הדת מעניק את שירותיו בתדירות גבוהה?; האם פעילותו נמשכת לאורך זמן?; מומחיות ובקיאות נותן השירות בתחום; ההיקף הכספי של הפעילות וכן מידת ההיעזרות במנגנון ארגוני רחב ושווק הפעילות; האם לנותן שירותי הדת יש כישורים מיוחדים המאפיינים את עיסוקו והכנסתו הנובעת מאותם כישורים מיוחדים או מהסגולות הרוחניות המיוחסות לו?
התקיימותם של המבחנים תתמוך בכך שהפעילות נושאת אופי עסקי, ויש למסות אותה כהכנסה מעסק או משלח-יד. על-פי החוזר, אין הכרח שכל המבחנים יתקיימו בכל מקרה נתון, וכל מקרה ייבחן בהתאם לנסיבותיו.
