החזות המעוצבת של מסעדת TYO התל־אביבית, הקהל הלבוש בקפידה והמנות משובבות העין אינם חושפים את הטלטלה שעובר המקום בתקופה האחרונה: לפני חמישה שבועות התפטרו בו־זמנית חמישה מלצרים שעבדו במסעדה, חלקם שנים רבות.
"כשהתחלתי לעבוד, אהבתי את המקום. היה מנהל מקסים, אווירה נעימה. זה היה כמו בית שני. לפעמים עבדתי גם עשר משמרות בשבוע", מספרת ליבי בודשב, שעבדה במקום כשנתיים. ואולם הטוב הזה השתנה בבת אחת. "מה-1 בינואר 2019, ללא הודעה מוקדמת, החליטו להוריד לנו 20% מהטיפים לשימוש המסעדה. נאמר לנו שזה כדי לשלם את הזכויות הסוציאליות שלנו, אבל מבירור עם עורך דין למדתי שניתן לעשות זאת רק בהסכמת המלצרים, והודענו שאנחנו מתנגדים".
מנגד, המסעדה ניסתה שוב ושוב להחתים אותם על חוזה המעיד כי השינוי הזה נוצר בהסכמה, אף שלא היתה כזו. בעקבות זאת, מערכת היחסים נהפכה עכורה. בודשוב וחבריה פנו להסתדרות כדי שתיקח חלק במאבקם, ובסופו של דבר התפטרו יחדיו. מאז הם מצפים לפיצויי פיטורים, שלא הגיעו.
השינוי שחוותה בודשוב נובע מפסיקת הטיפים שנכנסה לתוקפה בתחילת השנה, ולפיה כל כספי הטיפים ייחשבו לשכר המשולם על ידי המעסיק ובתמורה הם יזוכו במלוא הזכויות הסוציאליות. הפסיקה, שהתקבלה בהרכב מורחב של חמישה שופטים ושני נציגי ציבור, בראשות נשיא בית הדין לעבודה לשעבר, יגאל פליטמן, נולדה בעקבות איחוד של שתי תביעות שונות שהגישו שני מלצרים לגבי הזכויות המגיעות להן.
פליטמן, שהציג את פסק הדין בטקס הפרישה שלו, קבע כי לאור שתיקת המחוקק בעניין, אין מנוס מקביעת הלכה חדשה. "כספי התשר בענף המסעדנות צריכים להיחשב חלק מהכנסות המסעדה, וכל הכנסה של המלצר מתשר צריכה להיחשב הכנסת עבודה שלו מאת מעסיקו. זאת, גם אם התשר שולם ישירות למלצר; גם אם הוא לא עבר דרך הקופה; גם אם שולם באמצעי תשלום נפרד מזה שבאמצעותו שולמה הארוחה; וגם אם הוא לא נרשם בספרי המסעדה או ביומן השירות".
נשיא בית הדין לעבודה לשעבר אולי ראה לנגד עיניו את טובת המלצרים, אבל ספק אם הם מודים לו על כך כיום. "החוק הוא גזרה קשה לכל מלצר. הרי זו עבודה זמנית, שמרביתנו לא רואים בה מקצוע לחיים, ורק ממלצרים בשביל הכסף המהיר. כמובן שאני מבינה את חשיבות הפסיקה ואין מקצועות שצריכים להיות לפנים משורת הדין", כתבה בודשוב בעמוד הפייסבוק שלה באחרונה והוסיפה: "אז בואו נדבר קצת על הפסיקה. היא קובעת שכלל הטיפ צריך לשמש למשכורת שלנו, המלצרים, וממנו צריכות להיגזר הזכויות הסוציאליות שלנו - אלו שהמעסיק צריך לשלם (!). אם הפנסיה, החופשה ופיצויי הפיטורים שלנו שולמו עד כה לפי שכר מינימום פיקטיבי, פתאום הם צריכים להיות משולמים לפי השכר האמיתי שאותו אנחנו מקבלים".
לפני פסיקת הטיפים, מספרת בודשב, היה נהוג לקבל מהמסעדה תלוש לפי שכר מינימום. "התלוש היה על סכום מגוחך. היו לוקחים לנו סכום מהטיפים כדי לשלם זכויות סוציאליות, ואת השאר היינו מקבלים בטיפים לפי הסכום שהצטבר בקופת הטיפים המשותפת והשעות שעבדנו", היא אומרת. לדבריה, בעוד שבעבר צומצם שכרם של המלצרים בשל ההוצאה על התנאים הסוציאליים בכ-7 שקלים לשעה, כיום הסכום הזה הוא 20–25 שקל לשעה.
"היינו מקבלים אחלה שכר", מבכה בודשב את העבר. היא יודעת שהסיבה לכך היתה היעדרן של הפרשות לזכויות סוציאליות על הסכום כולו, אבל כמו שהיא אומרת, "זאת מלצרות, אני עושה את זה בשביל הכסף הזמין".
"הניתוח הצליח, אבל החולה ימות"
הפסיקה של בית הדין לעבודה התקבלה לאחר שמלצרים, בשיתוף פעולה עם הסתדרות הנוער העובד והלומד, התלוננו כי אינם מקבלים תנאים סוציאליים מהמעסיקים שלהם, כקבוע בחוק. ואולם בעודם מנהלים את המאבק, רובם המוחלט של המלצרים - שעוסקים בתחום באופן זמני בעודם לומדים או בתחילת דרכם המקצועית, ולא דואגים לגבי העתיד - לא ממש הבינו את משמעות הפסיקה או עסקו בשאלת יחסי העבודה בענף, ולא הטרידו את עצמם בסוגיית הזכויות הסוציאליות שניתנו להם לפני כן.
"מה שקורה בפועל הוא שהמלצרים מפסידים 25% מהטיפים שהם מרוויחים לטובת תשלומים סוציאליים", אומר עדי בן יקיר, הבעלים של המסעדות ג'ינגר ופאגו פאגו ובין המסעדנים הוותיקים באילת, עם ותק של 33 שנה בתחום. "זה מביא לעזיבה כמעט מוחלטת ברוב המסעדות שאני מכיר, של דור שלם של מלצרים בשנות ה-20 לחייהם, שעובדים בענף ארבע־חמש שנים".
לדבריו, "מלצרים מנוסים בורחים מהתחום כי לא ממש מעניין אותם תחשיבים אקטואריים של כמה מהפנסיה יחזור אליו. הם מחפשים מזומן ורואים שהשכר ירד להם. מחליפים אותם אנשים לפני צבא בני 17 ו-18, שבאים לחצי שנה והולכים".
לצד התמרמרות המלצרים, שבעקבות הפסיקה איבדו את הצינור לכסף זמין, שי ברמן, מנכ"ל איגוד המסעדות, מספר כי גם עבור המסעדנים מדובר במציאות חדשה, ולא בהכרח טובה יותר. "עד הפסיקה עבדנו לפי דיסציפלינה שנקבעה בהלכות של בית המשפט העליון: המסעדנים נותנים תלוש על שכר מינימום והמלצרים מקבלים סכום נוסף שאינו שייך לנו, הנובע מטוב לבו של הלקוח במסעדה, שרוצה לצ'פר את המלצר. בכלל לא היינו צד בעניין הזה", הוא אומר.
באופן העסקה הקודם, לדבריו, "כולם הרוויחו" - המלצרים מהשכר הגבוה והמסעדנים מהעובדה שאנשים רצו לעבוד במקצוע. "הפסקה הזאת פגעה בראש ובראשונה במלצרים, והם לא מוכנים לקבל את זה", הוא אומר, ומוסיף כי מסעדות שניסו ליישם את הפסיקה נתקלו בהתנגדות גדולה של המלצרים, משום ששכרם נפגע. "פה נוצר הבלגן. בראש ובראשונה בגלל העובדה שהמלצרים לא מוכנים לקבל את העובדה שגילום הטיפים לתלוש שכר משמעותו הורדה של 20-30%".
ואולם זה רק חלק מהסיפור. עם פרסום הפסיקה הודיעו מסעדנים כי יפשטו רגל ולא יצליחו לשאת בנטל הכלכלי. הועלו טענות רבות על כך שאין היגיון בפסיקה, שבפועל, מאחר שהטיפים תלויים בלקוח, המסעדות אינן שולטות בגובה שכר העובדים ולא ניתן לצפות מהן לשלם עלויות מעביד על שכר משתנה שאינו בשליטתן - ואז גילו כולם את פסקת ההחרגה, שהסתתרה בין 70 עמודי פסק הדין. השופטים ציינו כי בהסכמת המלצרים אפשר להחריג ולהתייחס לטיפים כעלות מעביד - כלומר שכל ההפרשות והמס יירדו מהטיפים בלבד, ולא יועמסו על המסעדה. באופן לא מפתיע המסעדנים, שחששו מקפיצה בעלויות השכר בענף שגם כך במרבית המקרים מאופיין במתח רווחיות נמוך, אימצו בשמחה את הפרצה - והחריג נהפך לשכיח, לפחות איפה שאפשר.
"לפני השינוי לקחו את הכסף ושילמו הפרשות רק על שכר מינימום. כעת נולד פה נטל חדש, כי מפרישים על הכל", מסביר רו"ח יניב גוזלן ממשרד גוזלן לוריא ושות', המשמש יועץ מקצועי לאיגוד המסעדות. "הנטל החדש מחולק לפי כוחות השוק. אם אני עובד כמלצר תמורת 35 שקל לשעה בנתניה או בחדרה ואומרים לי שאני צריך להפריש על הכל, אני לא אעבוד שם כי למעביד אין ברירה אלא לקחת את הכל - זה רע מאוד. זה נטל על המסעדנים. מצד שני, יש מקומות שהמעביד מצליח לגבות מהעובדים חלק מהטיפים, ואז העובדים נפרדים מ-20 שקל לשעת עבודה. זה פחות או יותר המצב בשטח כיום".
בן יקיר מספר כי הוא משפה את המלצרים על אובדן הכנסה, אבל הנטל מקשה על המסעדנים, שגם כך נאבקים לשרוד. "בחנו את ההכנסה האמיתית של המלצר בסוף כל חודש, וגילינו שב-2018 הם הרוויחו 55–65 שקל נטו לשעה, ואילו כיום הם לא מגיעים אפילו ל-50 שקל בשעה. אנחנו נותנים להם רשת ביטחון של 50 שקל בשעה ומוצאים את עצמנו מממנים כל מלצר בסכומים שנעים בין מאות שקלים ל-1,000 שקל בחודש - בזמן שעסקי מזון מתקשים להרוויח גם ככה. אז הניתוח הצליח, אבל החולה ימות", הוא אומר.
נראה שעל אף שהכוונה היתה טובה, בפועל מאז החלת הפסקה כולם מרגישים שהפסידו: מלצרים חשים שפגעו בכושר ההשתכרות שלהם, ובעלי מסעדות טוענים כי העמיסו עליהם נטל נוסף ופוגעים באטרקטיביות שלהם כמעסיקים. זאת, מאחר שהכסף הטוב יחסית שהיה אפשר להרוויח בתחום כבר לא כשהיה. רבים מהם אף מעידים כי מתחילת השנה הם מתקשים למצוא עובדים יותר מבעבר.
נמרוד, בעל מסעדה בתל אביב, מספר כי אם פעם היה קושי להשיג עובדים רק לעבודה במטבח, כיום גם מלצרים קשה למצוא. "בתחום הזה מרוויחים כיום כ-20% פחות, ולכן לצעירים פחות משתלם להיות מלצרים. פשוט קשה למצוא אנשים שיסכימו לעבוד".
"לא סתם בתחום הטיפים אף מדינה לא עשתה רגולציה", אומר בלהט א', מסעדן ותיק שמעדיף שלא להזדהות בשמו. הוא מספר כי ב-2013 ייקרו במסעדה הניו יורקית "סושי יאסודה" את המנות כדי להעלות את שכר העובדים, אבל מאחר שבארה"ב נושא הטיפים הוא תרבותי, כמו בישראל, ההחלטה לא הצליחה להניע גל של שינוי בהרגלי הצרכנים. "יש דברים המקובעים בתרבות. בענף עדיין מסתמכים על טיפים, כי הלקוחות העדיפו לשלם טיפ מאשר שיגבו מהם 'דמי שירות' כמקובל באירופה. עולה השאלה אם דווקא בזה צריך להתעסק. כדאי לוודא שלעובד יש זכויות כמו במדינה מערבית מתוקנת, אבל האם באמת צריך לקחת לילד בן 24 25% מס כי הוא עושה 900 שקל בערב במסעדה?"
משתכרים גם יותר מ-90 שקל בשעה
לעומת בודשב, שניכו משכרה למרות סירובה, ח' דווקא מקבל את הגזרה — אולי מפני שבמסעדה שבה הוא עובד הוא משתכר יותר מ–90 שקל בשעה, או משום שהבעלים ממשיכים להוציא לו ולעמיתיו תלוש על סכום נמוך מזה שהם מכניסים, או מפני שבניגוד לחבריו לעבודה, סוגיית ההפרשה לפנסיה חשובה לו. ואולם כפי שהוא מעיד, הוא עוף מוזר בנוף. "רוב העובדים ממורמרים מאוד", הוא אומר.
ח' מספר כי גם במסעדה שבה הוא עובד התבקשו המלצרים לחתום על הצהרה שלפיה הם מסכימים שההכנסה שלהם מטיפים תשתמש לצורך תשלום המס על עבודתם וההפרשות הסוציאליות. "איש לא חשב להתנגד, כי המשמעות היתה לעזוב את המסעדה ואף אחד לא יוותר על עבודה במסעדה שנחשבת אחת החזקות בעיר", הוא אומר. ואולם לדבריו, ייתכן כי סיבה נוספת לשקט היחסי במסעדה היא שיווי משקל חדש שנוצר בה: מצד אחד מפרישים יותר לתלוש המשכורת, ומצד שני מנהלי המסעדה הבינו שאי אפשר להפריש על הסכום כולו, ומצאו דרך לפגוע בנטו שלהם כמה שפחות.
בנוסף, לדבריו, במצב הזה המלצרים לא מצליחים להבין ממה בדיוק מורכב תלוש השכר שלהם, אבל הם מעלימים עין כי הבינו שבמסעדה עשו מה שאפשר כדי שהפגיעה תהיה מינימלית. "אין לנו באמת מושג ממה מורכב השכר ומה עושים עם הכסף של הטיפים - למשל, האם מנכים מהסכום של כולם מנות שחזרו?" הוא אומר, ומוסיף שבשביל לדעת מה בדיוק קורה צריך להכליל בהכנסות המסעדה גם את הטיפים, והמלצרים יפסידו מאחר שיהיה עליהם לשלם מס על כל הסכום - מה שמעורר את התנגדותם.
לעומת מעסיקיו של ח', נאלץ א', מסעדן ותיק, להתעלם מהחוק. הוא מסביר כי אין לו ברירה: במתח הרווחים הנוכחי של העסק שלו הוא אינו יכול לשאת את הגדלת העלויות, ואילו העמסתן על המלצרים תבריח אותם והוא יתקשה למצוא אחרים. לדבריו, המלצרים שעובדים אצלו חששו שיחיל את הפסיקה על המסעדה, כנראה מפני שהם לוקים בראייה קצרת טווח ולא חושבים על התקופה שבה יזדקקו לפנסיה שלהם. ואולם הוא מזכיר שמדובר בעובדים בני 23–27. "הם צריכים כסף לכיס עכשיו", הוא אומר. "כיום שכר המינימום הוא 5,300 שקל, והם מקבלים הפרשות סוציאליות על השכר הזה. הפער בין הסכום המלא שהם משתכרים מהטיפים לסכום שעליו הם מקבלים תלוש משכורת אינו גדול כל כך".
כדי להתגבר על הגזירה של הפסיקה, גוזלן מספר כי יש מקרים שבהם מלצרים עושים דיווח חסר על הכנסתם. "המלצרים הם שאחראים לספור את הטיפים, וכנראה שמראש הם מדווחים על פחות", הוא אומר. הוא מבסס את דבריו על העובדה שבאותן מסעדות מלצרים הרוויחו בעבר 70 שקל בשעה, וכיום הם מדווחים על 50 שקל בשעה - שינוי שלפיו התרחש אחרי הפסיקה. "יש פה תופעה חברתית ערכית שלילית, כי אנשים שמרוויחים 80–90 שקל בשעה - ואלה מלצרים צעירים שעובדים במקביל ללימודיהם - לא מתעניינים בכיסוי שלהם בביטוח הלאומי, ולא מעניינת אותם הפנסיה בגיל 67 - הם צריכים הכנסה פנויה לשכירות, מחיה ולימודים", הוא מוסיף. עם זאת, גוזלן מדגיש כי מדובר במקרי קיצון, וכי "ברוב המסעדות שעובדות עמי החוק מיושם במלואו. מלצר שהרוויח 80 שקל מדווח על 80 שקל ומנכים לו מהדיווח", הוא אומר.
"סיטואציה מחורבנת"
בין אלה שיזמו את המהלך יש מי שאמנם מרוצה מהפסיקה, אך טוען גם כי במקום לעשות סדר בבלגן - היא יצרה בעיות נוספות. "הפסיקה קבעה שהטיפ מהווה שכר לכל דבר ועניין, ועליו צריך לשלם את ההפרשות הסוציאליות - אך גם יצרה את ההתניה החורגת שמאפשרת לקחת את ההפרשות מהטיפ, ופה מתחילה הבעיה", אומר אורי מתוקי, יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות הנוער העובד. "השופט לא פירט באילו מקרים ניתן לדרוש זאת, והשאיר בפסקה אחת את כל הבעיות שנתקלנו בהן השנה. כעת בחלק מהמקומות מדברים עם העובדים, אבל בחלק מתעלמים מהפסיקה או לא מוכנים להגיע לפשרה. הרבה פעמים המלצרים מתייאשים ועוזבים וזה חבל".
לדבריו, "הבעיה מתחילה ב-20% מהמסעדות החזקות בישראל, הממוקמות בראשון לציון, תל אביב וירושלים - הטיפים גבוהים, ולמעסיק יש מאיפה לקחת את הכסף ולקיים את ההתניה החורגת. רוב המקרים שאנחנו מזהים הם דווקא במסעדות החזקות". הוא סבור כי הפתרון יגיע משיתוף פעולה בין הצדדים. "אין לנו אינטרס ורצון שמסעדות ייסגרו, אבל לא יכול להיות שבגלל זה ישלמו פחות מהמינימום הנדרש. אנחנו באים להסדיר את הקיים ולא לדרוש מכונית לכל מלצר".
על רקע דבריו של מתוקי, בענף יש הטוענים כי השינוי שחל בו נובע מרצונה של ההסתדרות להתחדש, ולטענת מנכ"ל איגוד המסעדות ברמן, ההסתדרות לא הובילה את המאבק למען טובת המלצרים. "הם רצו לעשות הסכם קיבוצי בענף ולקבל לחיקם 200 אלף עובדים בתעשיית המסעדות, שיהיו מסונפים אליהם וישלחו להם דמי טיפול ארגוני בכל חודש. הם נאבקו בנו שנים, ובעצם מנסים למשוך אותנו לשולחן המשא ומתן כדי להגיע להסכם כזה, ולא שיתפנו פעולה עמם", הוא אומר. לדבריו, בעקבות חוסר שיתוף הפעולה, בהסתדרות פנו למסעדות בולטות וניסו לייצר עמן איגודים קטנים כדי לקבל בולטות תקשורתית. כך, לדבריו, תביעה של מלצר הובילה לפסיקה שמשפיעה על ענף שלם.
בהסתדרות מציינים כי מתחילת השנה, אז נכנסה הפסיקה לתוקף, הצטרפו אליה כ-3,000 עובדים מענף המסעדנות (רובם מלצרים), אך טוענים כי כל רצונם היה להסדיר את הענף ולא לפגוע במעסיקים. "מצב המלצרים דווקא השתפר כי כעת יש בענף הזה גבולות גזרה למעסיקים", אומרת נועם מולכו, המלווה ומסייעת למלצרים מטעם ההסתדרות ומרכזת את הסיוע המשפטי. "מצד שני, לצערי אני רואה המון מעסיקים שמנצלים את השורה בפסיקה של ההסתייגות. על אף שהיא לא מהותית, הם הופכים אותה לעניין מהותי. יש שוני בין המעסיקים - יש כאלה שמוכנים לדבר, ויש שמתנגדים ועושים בעיות".
גם מולכו מדגישה כי טובת הענף לנגד עיניה והיא ערה לקשיים של המסעדנים. "זהו ענף קשה, הם מתמודדים עם קשיים כלכליים ולבי עם המעסיקים שמבקשים להתפרנס. רק שלא צריך לעשות זאת על חשבון עובדים מוחלשים", היא אומרת. "המלצרים נמצאים בסיטואציה מחורבנת", אומר על כך ברמן, שמדגיש כי לפני הפסיקה מצבם היה טוב יותר.
למרות חילוקי הדעות האלה, כל הצדדים מסכימים כי אחת הבעיות המרכזיות בסוגיה נובעת מהעובדה שמדובר בפסיקה, ולא בחוק. "לא הגיעו לפתרון מקיף, שלם. שופט זרק פצצה ולא התחשב בעוד 15 גורמים. לעומת זאת, בתהליך חקיקה יושבת ועדה בכנסת ששומעת מלא גורמים, יש מחשבה על כל הפרמטרים. שופט ניסה לפתור בפסקה אחת משהו שבמשך שנים ועדות בכנסת לא הצליחו לפתור", אומר המסעדן א'.
לדבריו, בפסיקה גם לא היתה התייחסות כוללת יותר, כמו העובדה שבשל חוק הגנת הצרכן נאסר על מסעדות בישראל לגבות דמי שירות. "שנינו יודעים שכשאת הולכת לאכול במסעדה, תשלמי על הזמנה של 100 שקל 115 שקל. במקום זאת, אני יכול לציין מראש שהמחיר למנה הזאת הוא 115 שקל, כולל דמי שירות - וגם אז תשלמי. שיידעו שזה שכרו של העובד. אבל המדינה לא מרשה לי להוסיף 15% שירות ולכתוב זאת", הוא אומר.
ומה אומרים על כך בממשלה? המדינה, שנבחריה התקשו או נמנעו במשך שנים לחוקק חוק שיקבע בצורה ברורה מה היחס לכספי הטיפים של המלצרים, בעיקר שותקת. כל כך שותקת עד שעד היום, על אף שחלפה כמעט שנה מאז שהחל יישום הפסיקה, עדיין לא השיבו ברשות המסים מה עמדתם על השאלה אם כספי הטיפים צריכים להיות מחויבים במע"מ או לא, ורק ענו: "הנושא נבחן ברשות, ובשבועות הקרובים יפורסמו הנחיות בעניין".
בינתיים בשטח כולם נעים באי־נוחות. האם מדובר רק בחבלי לידה של שנה ראשונה? ברמן חושב שלא. לדבריו, השינוי הפך את עבודת המלצרות לפחות אטרקטיבית, ומאחר ששוק העבודה נמצא בתעסוקה מלאה, האופן שבו פועל הענף צפוי להשתנות. "נראה יותר מקומות עם שירות עצמי, ויהיו הרבה פחות עובדים בענף", הוא חוזה. א' מסכים עמו, וטוען כי מסעדות עם מלצרים ייהפכו לדבר שרק מי שהפרוטה מצויה בכיסו יוכל להרשות לעצמו, ומנבא כי במקום זאת, "המסעדות שיצמחו הן אלה שמכינות אוכל לקחת או מעדניות".
עו"ד עמית גרוס, המייצג את מסעדת TYO, מסר כי "פסק הדין הכניס לתלוש השכר אלמנטים כמו ביטוח לאומי, פנסיה ומס הכנסה - שגרמו לייקור המשכורות בצורה אגרסיבית. בית הדין הבין שזה עלול לרסק את ענף המסעדנות ולכן יצר מנגנון שלפיו הטיפ יתחלק בין המלצרים הטבחים, הברמנים והמארחים - כל שרשרת השירות במסעדה. כל הפרשנות של המלצרים אינה נכונה ותחת הסעיף 'זה לא פייר'. המלצרים נתמכו בעצה משפטית לא נכונה על ידי ההסתדרות, שנותנת פרשנות שגויה לפסק הדין, והוטעו לחשוב שאותם 20% שנלקחו מהטיפים על ידי המסעדה, נלקחו שלא כחוק. זאת, בעוד הם לא הבינו כי המסעדה יכלה לקחת גם 50% ולא להסתפק ב-20% בלבד, מאחר שהטיפ שייך למעשה למסעדה. עוד הוטעו לחשוב שנדרשת הסכמה של המלצרים לקחת את הסכום, אך לא כך הדבר ואין דרישה חוקית. בהסכם העבודה כתוב במפורש שאותם 20% נלקחים לטובת כל נתוני השירות, כפי שנאמר בפסיקה. לצערנו, בגלל הפרשנות הזאת בדיוק גדל הכאוס בענף, והם לא עוזרים לצמצם אותו. אם המלצרים היו מבינים ש-TYO מקלים עליהם והיו יכולים לקחת להם הרבה יותר. אם ההסתדרות היתה עושה את עבודתה ומפרשת נאמנה, הכאוס בענף היה מופחת".
