האביב שהגיע הביא עמו, חוץ מריח פריחה מרענן, עוד כמה תופעות מעניינות. בנוסף לחגיגיות המתחייבת לקראת חג הפסח, ריחפו באוויר בחודש האחרון תחושות אופטימיות במיוחד בנוגע למצב הכלכלה העולמית. אמירות על כך שהרע מכל כבר מאחורינו ואנו צפויים להתגבר על המשבר הכלכלי עד סוף השנה, הפכו להיות פופולריות מתמיד.
את מצעד האופטימיות הגלובלי הוביל הנשיא האמריקני ברק אובמה, שאמר לאחרונה כי הוא רואה "התקדמות" וכי "מתחילים לראות סימנים של תקווה". אליו הצטרף במהרה יו"ר הפדרל ריזרב, בן ברננקי, שהוסיף, בראיון נדיר, כי המיתון יסתיים "קרוב לוודאי" עוד השנה. גם בארצנו הקטנטונת לא נשארו מאחור. נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, הזכיר ניצני שיפור בראיון שנערך עמו, והטייקון נוחי דנקנר אמר בשבוע שעבר ש"שיאו של המשבר הפיננסי הגלובלי - מאחורינו" וכי "החל תהליך הדרגתי של התייצבות בשווקים, על אף שהתנודתיות עדיין רבה".
בשבוע שעבר, בערב הגאלה השנתי של חברת הייעוץ העסקי דן אנד ברדסטריט, שבמסגרתו קיבלו עשרת המנהיגים העסקיים של ישראל לשנת 2009 אות הוקרה על פועלם, האופטימיות הגיעה לשיאה. אלישע ינאי, נשיא ומנכ"ל מוטורולה ישראל, שקיבל אות הוקרה, אמר בטון חגיגי כי "המשבר יחלוף עד סוף השנה" וכי "יש לנו הזדמנות לצאת מהמשבר מחוזקים". דבריו זכו לגיבוי ממקבל האות הבא, מנחם עינן, נשיא קבוצת עזריאלי, שהעריך "כי עד סוף השנה הקרובה נראה יציאה של המשק מהמשבר". ורק בעז צ'צ'יק, מנכ"ל חברת כרטיסי האשראי כ.א.ל, שנאם אחריהם, הביט סביב בהשתאות ואמר "לכל האופטימיים שהיו לפני, תהיתי אם בכניסה חילקו איזה חומר שאני לא קיבלתי. אני גם רוצה אותו, כי אני לא רואה שום סיבה לאופטימיות הרבה". הנוכחים צחקו, אבל סימני השאלה לגבי המציאות הפכו בולטים מתמיד.
ועידת ה-G20, שהתקיימה בלונדון בסוף השבוע שעבר, וכללה את מנהיגי 20 המדינות המפותחות והמתפתחות הגדולות בעולם, גררה עמה גל נוסף של אמירות חיוביות. נראה שאף אחד לא נותר אדיש לבשורות הטובות שהיא הביאה לכלכלות העולם: הזרמת טריליון דולר לקרן המטבע הבינלאומית ולמוסדות פיננסיים נוספים ו-250 מיליארד דולרים נוספים שיוקדשו להמרצת הסחר בין המדינות. "פסגת ה-G20 בלונדון מהווה את נקודת המפנה במאמצים להתאוששות כלכלת העולם", אמר אובמה בטון חגיגי, והעולם בלע את מילותיו בשקיקה.
האם פריחת הפרג ברחבי הארץ היא האחראית לאופטימיות האופפת רבים מאיתנו, או שיש בסיס אמיתי לאמירות המעודדות? האם האביב הכלכלי הגיע? אם שואלים את השחקנים שפועלים במשק, הם לא ממש מבינים על איזה אביב מדובר, אבל מברכים על הגישה החיובית החדשה שנדמה שהשתלטה על מנהיגי העולם, גם אם לא עומד מאחוריה כלום.
"מקיצוצים עברנו לקריסות"
"אביב כלכלי? ממש לא. ייקח עד אמצע השנה הבאה להתחיל לראות את האביב הזה. אם היו אומרים לי שבפסח הבא נתאושש, הייתי מקבל את זה, אבל האופטימיות של היום ממש לא במקומה", אומר גורם שהוביל עד לאחרונה עסקאות ענק במשק. "ברננקי הפיח רוח חיים באנשים, אך אני חולק על דעתו. גם כשמוציאים דג מהמים לחוף, הוא עוד נותן שתי קפיצות. זה המצב היום. אין לי בעיה לומר שאני רואה אור בקצה המנהרה, אבל אני מקווה שזה לא רכבת, ובכל מקרה זה יקרה רק בפסח הבא, אולי. האמירות האופטימיות מקדימות את זמנן".
מחולל עסקאות אחר, שבחודשים האחרונים ניסה להרים 5 עסקאות שהאמין בהן, ונכשל, מספר שמצב המשק בכי רע. "אני לא יכול לשכנע אנשים להוציא כסף. אף אחד היום לא רוצה להוציא כסף, ויש לאנשים כסף. הם עדיין פוחדים שמא יהיה יותר זול יותר מאוחר יותר, שעוד לא הגענו לתחתית, ולכן המשק קפוא. אני לא מאמין לסיפורים האופטימיים. שום דבר לא השתנה. אני לא רואה שום דבר מבחינת עסקאות ב-2009. להפך, האמנתי שבתחילת 2009, רבעון ראשון-שני, נראה תזוזה, אבל התבדיתי. כל העסקאות שהיו לי, עסקאות משמעותיות שהיו אמורות לגרום לתזוזה, נכשלו או עומדות במקום. כרגע אני לא כל-כך רואה סיבה לשמחה ולאופטימיות. ממש לא. מספיק לראות את הדוחות הכספיים של החברות. הבנקים הגדולים עוד לא התארגנו, מצב בנק הפועלים הוא יותר גרוע מגרוע, ואביב כלכלי ממש לא נראה באופק".
ראובן קובנט, מנכ"ל דן אנד ברדסטריט, מסכים עם התיאורים העגומים. "אני לא חושב שלאיש בעולם, לא לאובמה ולא לסטנלי פישר, יש מידע כלשהו על כך שהמצב השתנה, בהשוואה לחצי השנה האחרונה, ונתונים כאלה הם הגיגי הלב. נכון לעכשיו העולם ומדינת ישראל עצרו באחת. משלב הקיצוצים ואפס הוצאות עסקיות להרחבת הפעילות, עברו לקריסות".
לדברי קובנט, שנמצא בקשר עם אלפי חברות - בהן חברות ביטוח אשראי, פקטורים, כרטיסי אשראי - וכן עם המערכת הבנקאית, אין לו כל אינדיקציה לתחילתה של מגמה חיובית במשק. "עדיין המגמה במשק הישראלי היא שלילית. כמות החברות שנפגעות עולה על כמות החברות שנפתחות. מדי יום מתווספים אנשים למעגל חוסר המועסקים. מחנק האשראי הולך וגדל. מספר העסקים שמשלמים בפיגורים הולך וגדל מחודש לחודש. היום אנחנו מגיעים בין שוטף 90 ל-100 יום בממוצע, זאת אומרת שימי האשראי המוסכמים התארכו, וגם בהם הלקוחות משלמים לספקים באיחור".
אם כך, על מה מבוססות האמירות האופטימיות?
"ממה שאני רואה במשק, אין להן בסיס. אני חושב שהכוונה שלהן היא ליצור איזה מומנטום של חשיבה, שיוציא את האנשים מהקיבעון הכלכלי. אני חושב שמה שאובמה, סטנלי פישר ואחרים מנסים לעשות זה לעודד את היזמות שבקרבנו, שנתחיל לפעול בשוק. האמירות על ניצני התאוששות מכוונות להוליד את הניצנים שעדיין לא קיימים. אם אנשים יאמינו בהן אז נראה תזוזה במשק. גם אני, שבאמת מכיר ויודע מה המצב של העסקים בישראל, מתחיל להאמין שיש שינוי, מתוך רצון להאמין לדברים".
המדדים עולים, הפאניקה יורדת
האם אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמה פסיכולוגית מתוזמנת היטב של מנהיגי העולם הכלכלי ושחקניו? האם העולם הכלכלי הגיע למצב שהוא צריך ש"יעבדו עליו", שישתמשו בפסיכולוגיה למתחילים, כדי שהוא יתחיל לנוע? מסתבר שכן. נכון להיום, גם חברות רווחיות, שאינן מצויות בקשיי קיום ויושבות על לא מעט כסף, לא עושות עסקים, לא מרחיבות את הפעילות וחלקן אפילו מקצצות בהוצאות, מורידות שכר ומבקשות דחיית מועדי פירעון חובות. כולם נסחפים, שלא לומר הולכים בעיוורון, עם התחושות השליליות והפסימיות שהשתלטה על העולם. קצת אופטימיות כנראה לא תזיק לאף אחד.
הפעם האחרונה שהעולם העז לחשוב חיובי, הייתה ביולי אשתקד, כאשר בורסות אירופה סיימו מספר ימי מסחר בנימה חיובית של מסחר בעליות חדות, בעיקר בענף הפיננסים והתחבורה. "ההתאוששות הפיננסית", כפי שכינו אותה אז, הגיעה לאחר שמשקיעים קיבלו את הרושם כי הממשלה והמחוקקים בארצות-הברית לא יאפשרו לענף להיקלע לקשיים ולכשלים שיובילו לקריסה. הפגנת ביטחון מצד קובעי המדיניות באותה תקופה, ובעיקר בן ברננקי, הוסיפה לביטחון המשקיעים. מדד הפוטסי עלה אז ב-2.6% לרמה של 5,286 נקודות, מדד הדאקס הגרמני התחזק ב-1.9% לרמה של 6,271 נקודות, מדד הקאק הצרפתי טיפס ב-2.25% לרמה של 4,223 נקודות ומדד ה-SMI השוויצרי הוסיף 2.1%, והגיע לרמה של 6,739 נקודות.
אלא שאז הגיעו "החגים" ו"אחרי החגים", ועמם הפיטורים ההמוניים, הנפילות והפסימיות. למרות האיתותים שהמשבר הנוכחי עומד להצטרף לאירועים ההיסטוריים, קשה לומר שהעולם נמצא על קרקע יציבה. גם הפעם, עלולה להתרחש קטסטרופה שתמוטט את כל התחזיות האופטימיות באחת. הרי אם תתמוטט תעשיית הרכב בארה"ב - אפשרות סבירה בהחלט - העולם ייכנס לסחרור נוסף. כשמצב הרוח נע בין מצבי קיצון, מביטחון לפאניקה, איך אפשר לדבר על סיום המשבר?
נועם לניר, מייסד אמפיר אונליין, דווקא מברך על הניסיון הבינלאומי להעלות את המוראל הציבורי. "בשנה האחרונה, אנחנו נעים בין תחושת ביטחון מופרזת לפאניקה בלתי נשלטת. לא פעם ראינו את השוק בראלי למעלה, ואחר-כך נופל בצורה חדה למטה. כל פעם שהיה ראלי, מיד אחריו הייתה תחושה שאנחנו במין סוג של התייצבות. מכיוון שהרבה מהעניין פה הוא פסיכולוגי, לשני הכיוונים, הרי שאין ספק שיש צורך גדול לעודד את מוראל העם, שהוא מרכיב מרכזי בהנעת המערכת הכלכלית. זה כלי לא פחות חשוב משער הריבית, כי קיפאון של הקהל זה אחד הדברים שמקשים הכי הרבה על יציאה ממיתון לצמיחה".
לדבריו, גם אם אין ממש מאחורי האופטימיות, היא מלמדת אותנו על שיתוף פעולה חוצה ימים וגבולות במטרה להתמודד עם המשבר. "נגיד בנק ישראל, בהתנהלות שלו, מתואם מאוד עם ראשי המערכות הכלכליות בעולם. היום אנחנו נחשפים למערכה משולבת של כל אותם ראשי מערכות בעולם. אחד הדברים החשובים שנלמדו ממשברים גדולים בעבר, זה שכדי להתמודד עם משבר צריך לעשות מהלכים אגרסיביים מתואמים של זרועות רבות ושל מנהיגים בעולם, וכך לנער ולהוציא את המערכת מהקיפאון כמה שיותר מהר.
"אומרים על המשבר היפני של 1990, שהיפנים עשו את כל הדברים הנכונים כדי לצאת ממנו, רק נורא-נורא לאט. לקח להם 6-7 שנים להתאושש. נראה שהיום יש מנהיגות כלכלית עולמית שמבינה טוב את המצב, מכירה את ההיסטוריה ופועלת מתוך הפקת לקחים בצורה מאוד מתואמת. זה מאוד מרשים. זה יהיה אחד המאפיינים הכי מובהקים של המשבר הזה. התיאום הכלכלי האגרסיבי, בממד החיובי שלו, של מנהיגי העולם".
"הציניקנים יגידו שזה בלוף"
עד כמה שזה מפתה לשאול בציניות על מי בעצם האופטימיים-החדשים מנסים לעבוד, הרי האנשים שחיים את הכלכלה יודעים מה מצב המשק ומצויים בערפל ובאי ודאות כפי שהיו בחודשים האחרונים, ברור לכולם שלפסיכולוגיה יש מרכיב חשוב בכלכלה. "המלחמה הפסיכולוגית עוזרת לנו", אומרים גורמים בשוק.
לניר חושב שבכלל לא רלוונטי מה עומד מאחורי האופטימיות - העיקר שתהיה אופטימיות. "אי אפשר לצפות את העתיד באופן מוחלט, אבל כשעולה קבוצת כדורגל עם רוח לחימה בלתי רגילה על המגרש, היא יכולה לנצח כל קבוצה אחרת. כשהיא עולה חלשה והססנית, היא מפסידה. זה נכון לגבי קבוצת כדורגל, חברה כלכלית וגם לגבי מדינת ישראל במלחמת העצמאות. זו רוח לחימה, רוח קרב, שמניעה דברים כנגד כל היגיון. הרוח חשובה. תמיד יהיו ציניקנים שיעמדו מהצד ויגידו את מי הם מבלפים, אבל זה לא בלוף. זה צעד חיובי לכלכלה".
פרופ' מאיר חת, לשעבר המפקח על הבנקים, יועץ לנגיד בנק ישראל, יו"ר הבורסה בת"א, יו"ר בנק לאומי ויו"ר פסגות-אופק, מסכים. "קודם כל, אני מניח שאף אחד לא מפזר הערכות סתם, רק כמלחמה פסיכולוגית. עם זאת, צריך לזכור שהנטייה שהייתה עד היום, ועדיין קיימת במידה מסוימת, זה להיות פסימי. אם התברר שבאמת יש עסק ביש אז אמרנו מראש, ואם לעומת זאת התברר שהמצב השתפר, אף אחד לא יכעס על ההערכות הפסימיות. במציאות אנחנו עדיין נמצאים בערפל, אבל בכלכלה יש הרבה מאוד משקל לפסיכולוגיה".
חת מספק דוגמה פשוטה: "אם מספר מספיק אנשים ישתכנעו שבנק הולך לפשוט את הרגל, הוא יפשוט את הרגל, משום שמה שהם יעשו זה לרוץ ולמשוך את הפיקדונות. אין שום בנק, שיכול לפרוע את כל הפיקדונות במכה, בלי עזרה. הפאניקה של הציבור במשבר הנוכחי הייתה מוגזמת, ויכול להיות שבגלל הבהלה בשוליים הם גרמו למפולת בהיקף העצום שאנחנו רואים בשוק. כמו שהשמש באה אחרי הלילה, ככה באה המפולת אחרי השיגעון".
זה פועל גם הפוך, לכיוון החיובי?
"אם אנשים מפזרים ידיעות אופטימיות בלי שיש להם בסיס לכך, אז הם עושים דבר לא נכון. הידיעות האופטימיות גם די זהירות היום. אנשים לא אומרים אותן בפה מלא. אבל אם מישהו מקבל נתונים שונים ורואה בהם את חצי הכוס המלאה ולא את חצי הכוס הריקה, אני לא חושב שהוא עושה עוול. להפך, ברגע שאנשים משתכנעים שאולי הגענו לתחתית והרע מכל מאחורינו, הם חושבים שהדבר הנכון לעשות זה להיכנס היום כדי ליהנות מהעלייה. היום, אחרי המכות שחטפנו בחצי השנה האחרונה, אנשים יהיו זהירים יותר בכניסה לשוק מחדש, אבל אם הסימנים להתאוששות יהיו ברורים יותר, הם יפעלו. המושג ציפיות שמצדיקות את עצמן מוכר בפסיכולוגיה של שוק ההון".
יהיה טוב, כנראה
ויש גם מי שרואה את היסודות שעליהם מבוססות האמירות האופטימיות, ולא מבטל אותן על הסף כלוחמה פסיכולוגית בלבד. גם, אבל לא רק. לדברי פרופ' אמיר ברנע, "יש בסיס כלכלי מסוים לאופטימיות החדשה. זה לא מקרי שלא אמרו אמירות כאלה לפני ארבעה חודשים. בכל אופן, יש פעולה מאסיבית של בנקים בעולם ושל רשויות ציבוריות בעולם שבוודאי שיש להן איזשהו אפקט חיובי.
"נכון שגם לעצם הדיבור על זה יש איזשהו אפקט. עצם הדיבור על זה שהמשבר כבר עומד להיגמר, או לקראת גמר, או מתמתן, עוזר. אבל יש פה גם איזו אמירה כלכלית ולא רק אמירת פוזיציה. האמירה הכלכלית נובעת מסימנים מסוימים שהפעילות הממשלתית רחבת הממדים, במיוחד בארה"ב, נושאת איזשהו פרי".
בין הסימנים להתאוששות ניתן למנות את התאוששות במחיר הנפט והסחורות, פיחות בשער הדולר והתאוששות במטבעות carry, גידול בנטילת משכנתאות בארה"ב לעומת השנה האחרונה, עצירה בירידת מחירי בתים והתייצבות יחסית של המוסדות הפיננסיים. מעבר לכך, בישראל, ניתן לציין את התוכנית לשיקום הכלכלה של פרופ' זהר גושן, יו"ר רשות ני"ע, שכוללת את קציני האשראי שיהיו אחראים לביצוע ההסדרים מול המשקיעים, קרנות המנוף של משרד האוצר שמטרתן לסייע לחברות, מתן ערבות מדינה לחברות שינסו לגייס אשראי ומתן ערבות למשקיעים מוסדיים על מנת שיוכלו לרכוש איגרות חוב מגיוסי הון חדשים. לו יישומו, עשויות הצעות אלה לתת את הדחיפה שהמשק כל-כך זקוק לה כדי לצאת אל מחוץ למדבר הכלכלי הנוכחי.
פרופ' ברנע: "יש כל מיני סימנים, אינדיקטורים להתייצבות. עדיין יש סימנים כבדים מאוד למשבר. אני לא מצטרף לרשימת הדוברים האופטימיים, אבל האם זה היה פסיכולוגיה נטו או פוזיציה נטו, או שיש בזה גם איזושהי אמירה כלכלית? אני חושב שיש בזה גם אמירה כלכלית. סימנים בשטח שהפעולה של גופים גדולים בעולם נושאת פרי".
האמירות שהמיתון יסתיים, "כנראה" - כפי שאמרו גורמים שונים, עד סוף 2009, ריאליות?
"מה שריאלי פה זו המילה 'כנראה'. אף אחד לא יודע. מדע הכלכלה יודע מעט מאוד על הדינאמיקה. אני יודע שפעולות אנטי מחזוריות משפיעות. מתי? באיזו עוצמה? איזה כוחות צריך לפעילות כדי שתשפיע על משהו? הכול סימני שאלה. המדע מאוד חלש בדינאמיקה. הוא חזק בתיאור הקשרים בין המשתנים. לכן, כשברננקי אומר 'כנראה', הוא מתכוון להגיד שעשינו פעולות רחבות היקף שצריכות להשפיע על הכלכלה. מתי בדיוק הן ישפיעו ובאיזו עוצמה, אני לא חושב שהוא יודע. ככה צריך להבין את כל הדוברים האופטימיים, לדעתי".
