לפני כשבע וחצי שנים הגיעה ד' (64), עובדת מעבדה בכירה בבית חולים במרכז הארץ, הגיעה לבית מלון בתל אביב לאסוף דגימת דם מאחד האורחים. היא עלתה במעלית המלון, אך מעדה ביציאה ממנה, כי המעלית עצרה כ-20 ס"מ לפני מפלס הקומה, כך לטענתה.
ד' שברה את כף רגלה הימנית, ופונתה לבית החולים. מאוחר יותר, היא נזקקה לטיפול רפואי ממושך. "במשך חודש ימים התנהלתי עם כיסא גלגלים בגלל המחדל של בית המלון. המעלית לא הייתה תקינה", טענה. לדבריה, מאז המקרה היא סובלת מכאבים בגופה ומוגבלת בתנועות גופה וסובלת מנכות אורתופדית בשיעור של עשרה אחוז: "אני מתקשה בהליכה, סובלת מצליעה וזה מונע ממני לעסוק בספורט, ריקודים והליכה ממושכת".
ד' החליטה להגיש תביעת נזיקין נגד בית המלון וחברת הביטוח המבטחת אותו לבית המשפט השלום בירושלים. "למלון יש אחריות ישירה על מה שקרה לי", טענה, "המלון והמעלית היו חשוכים, כך שלא ניתן היה לראות את המפגע. האחריות למקרה היא כולה על המלון".
בית המלון וחברת הביטוח הגישו כתב הגנה, שבו ביקשו לדחות את התביעה על הסף בנימוק שהמעלית הייתה תקינה, וכי לתובעת יש אשמה תורמת לתאונה. עוד טענו הנתבעות כי במידה ויוחלט שהאחריות למקרה חלה עליהן, הרי שיש להטיל את האחריות על החברה המתחזקת את המעליות במלון – אך זאת טענה שהנהלת המלון לא הודיעה לה בזמן אמת על התאונה.
ד', הוכיחה בבית המשפט כי בתקופה של שנה אירעו במעליות המלון 12 תקלות, מה שמחזק עוד יותר את טענותיה בגין המחדל שהיה במעלית בעת שנכנסה אליה.
השופטת מיכל הרשפלד הטילה את האחריות למחדל שגרם לתאונה על המלון ועל חברת השירות המתחזקת את המעליות, ופסקה כי ד' תקבל פיצוי של 162 אלף שקל. בפסק דינה היא ציינה כי על המלון היה להציב שלטי אזהרה בנוגע בכל הנוגע לכניסה למעלית כדי להזהיר את הנכנסים אליה מקיומם האפשרי של הפרשי גבהים בין רצפת המעלית לבין רצפת הקומה.