תובע 3.7 מיליון שקלים: "התאונה שהרסה את חיי הוסתרה"

זוהר (42) נשוי ואבא לשלושה ילדים (תאומות בנות 12 ובן 7) לא זוכר את היום ההוא במאי 2014, היום ששינה את חייו. "אני מבין מה קרה לי מתוך פרטים שסיפרו לי על התאונה עצמה", הוא אומר.

זוהר, שעבד באותו הזמן כמנהל פרויקט בחברת הבנייה טל חיות, הגיע לאתר בנייה בראשון לציון. כשיצא מרכבו גילה כמה מסוכן להיות במקום הלא נכון בזמן הלא נכון - עגורן הפיל על ראשו קרשי עץ מגובה עצום.

הוא איבד את ההכרה ופונה מיד לבית החולים במצב אנוש. הוא סבל משברים ודימום חמור בגולגולת והוכנס לניתוח ראש בדחיפות על מנת לנקז את כל הדם מאזור המוח. "הייתי מורדם ומונשם ארבעה ימים ושהיתי תקופה בטיפול נמרץ, רק אחרי שהמצב התייצב העבירו אותי להמשך שיקום במחלקת נפגעי ראש בתל השומר. אחד הפרופסורים שניתחו אותי, הסביר לי שיצאתי מזה בנס, ושרוב האנשים שהיו עוברים את התאונה לא היו יוצאים מזה. בפגיעת ראש מסוג כזה נדרש שיקום מקיף בפיזיותרפיה, פסיכיאטריה, פסיכולוגיה, ותקשורת, מנסים להחזיר אותך לתפקד נורמלי ולתקשורת עם הסביבה", הוא מספר.

זוהר עבד בחברה בשש השנים שקדמו לתאונה. "ניהלתי את כל הפרויקט, והייתי אחראי על נושא החשבונות, פיקוח על עבודה והזמנת חומרים, בטיחות. כל מה שקשור לפרויקט שמוערך ב-30 מיליון שקל".  

במקרה של תאונת עבודה יש חובת דיווח למשטרה ולמשרד העבודה. אלו אמורים לשלוח באופן מידי חוקרים לאתר כדי לחקור את סיבות התאונה, ולהבין היכן היו הכשלים שהובילו אליה. הלוא מישהו צריך לתת על כך את הדין. "במקרה שלי, התאונה לא דווחה. חברת הבנייה לא דיווחה על התאונה וגם לא חברת הפיקוח שעבדה מטעם היזם - חברת פיקוח שנמצאת יום יום באתר ואמורה לדווח או לוודא שהמקרה דווח".

בתקופה שבה זוהר היה בשיקום, כל מה שהעסיק אותו היה להתקדם בתפקודו ולחזור לחיים נורמליים. "ראיתי אנשים מסביבי בשיקום שהגיעו למצבים נוראיים ולא מצליחים לחזור לתלם, אז אמרתי לעצמי שאני צריך להגיד תודה שאני מצליח לעמוד על הרגליים, כל שאר הדברים פחות העסיקו אותי".

כשסיים את השיקום, זוהר היה נחוש לחזור לעבוד. "תמיד שאפתי להגיע הכי רחוק, לתפקידים הכי טובים, רציתי לחזור לעצמי ולא לשקוע במרה שחורה ולהפוך להיות חסר יכולות. שמחתי לחזור לתפקיד שלי בעבודה, ולחברת טל חיות היה חשוב להחזיר אותי לתפקיד, הם כל הזמן פירגנו לי ומינו לי שני עוזרים כדי למלא את התפקיד שביצעתי אותו קודם רק בעצמי. כל הזמן חשבתי שהכול בסוף יחזור לעצמו ויהיה בסדר, ושיצאתי בזול. הרגשתי שהיה לי מזל שאני בחיים".

"לא הייתי מודע לזכויות שלי"

אך לא רק שהתאונה לא דווחה, גם פיצויים לא ניתנו. "לא הייתי מודע לזכויות שלי, וגם לא הייתי בפוקוס על מה ואיך צריך להיות. חשבתי שמגיע לי משהו, וידעתי שאני לא מתפקד כמו שצריך, ושאני לא מצליח לעשות את העבודה שעשיתי בעבר. אבל הייתי ממוקד בחזרה שלי לתפקוד מלא, זו הייתה המטרה שלי".

אחרי כחצי שנה, חברת טל חיות פשטה את הרגל, ונפרדה מזוהר ומשאר העובדים לשלום, וזוהר נשאר בעיקר עם שלל פגיעות קוגנטיביות ורגשיות. "החיים שלי פעם היו אחרים לגמרי. בעבר הייתי גולש, עושה סקי, רץ, נפגש המון עם חברים ומבלה. אני מנותק מכל מה שהיה חשוב לי פעם ומילא את חיי. יש לי הרבה פחות סבלנות וחשק לעשות דברים. הזיכרון שלי נפגע, יכולת הקשב והריכוז, המיקוד, פעם ניהלתי כמה משימות בו זמנית והיום זה מאוד קשה, אני סובל מסחרחורות, צפצופים נוראיים באוזניים, ומצבי רוח, שהשפיעו על הזוגיות והמשפחה שלי".

זמן רב אחרי שחברת טל חיות התפרקה, זוהר התחיל להבין שהדברים לא התנהלו כשורה. "לאט לאט התחלתי להתמודד באמת עם השינויים שעברתי, הפיזיים והקוגנטיביים. תקופה ארוכה לא יכולתי לעבוד. הבנתי שאני צריך להתייעץ עם עו"ד כדי להבין בשלב ראשוני מה קורה עם הביטוח הלאומי. הם היו צריכים להבין מה מצבי, ואיך אני מתמודד. הם מאוד חשדניים ורוצים לוודא במאה אחוז שאתה לא מספר להם סיפורים. עברתי אינסוף בדיקות ושאלות לפני שנקבעו לי  98% נכות".

לאחרונה זוהר הגיש תביעה נזיקית על סך 3.7 מיליון שקלים באמצעות עו"ד עמיקם חרל"פ ועו"ד מיכאל אלנתן ממשרד עמיקם חרל"פ ושות' נגד חברת טל חיות שכאמור פשטה את הרגל, חברת הפניקס שהייתה החברה המבטחת, נגד מדינת ישראל ועוד שבעה גופים נוספים.

במדינה שבה תאונות עבודה באתרי בנייה הפכו למגיפה, ההתנהלות סביב התאונה של זוהר מקוממת. "המדינה ידעה מהתאונה הזו, ואף אחד לא בדק ותחקר לעומק כפי שהיה צריך להיות. לפני התאונה הגיע לאתר מפקח מטעם משרד העבודה, לצורך ביקורת, אך מסתבר שהביקורת הייתה רשלנית, גם המהנדס מטעם המדינה שביצע תסקיר בדיקה של המנוף, ונתן אישור לעגורן להתחיל את עבודתו, התרשל בתפקידו. ברגע שראו שאני בחיים וחזרתי לעבודה, מבחינתם תם הסיפור. אם הייתי נשאר בבית ומפעיל לחץ סביר להניח שהיו בודקים וחוקרים אך בגלל שהתעסקתי באיך לחזור לשגרה נורמלית ולחזור לעצמי, ולא רציתי לשכב במיטה ולבכות על מר גורלי, כולם התעלמו ואף אחד לא משלם את המחיר".

עו"ד עמיקם חרל"פ ועו"ד מיכאל אלנתן מסרו: "מדובר בפגיעה נפשית וקוגניטיבית ששינתה את חייו של זוהר מהקצה אל הקצה, הן בהיבט האישי והן בהיבט המקצועי, מבלי שאף גורם טרח לחקור את המקרה ולמצות את הדין עם האחראים לו. עד היום לא השכילה המדינה להקים מנגנוני אכיפה, פיקוח ובקרה ראויים בענף הבנייה, והיא מתרשלת במגוון רחב של אספקטים הקשורים לחקר תאונות הבניה. אנו תקווה שהתביעה תיאלץ את המדינה ליצור חלוקת סמכויות ותחומי אחריות ברורים בנוגע לאכיפה, קיום תקנות הבטיחות, עמידה בנהלים ותחקור האירועים, על מנת למנוע את הישנותם של טרגדיות נוספות כפי שחווה זוהר. שום פיצוי לא יחזיר את החיים שנגזלו ממנו, אך אולי יהיה בכך סיוע במידת מה לתהליך השיקום, ולחזרתו ההדרגתית של זוהר למסלול חיים נורמטיבי."