לפני כשלוש שנים התכנסו דיירי בניין אחד ברמלה לאסיפת דיירים. תוך זמן קצר הפכה האסיפה לסוערת במיוחד, ו-ש', אחת הדיירות שגרה בבניין עם משפחתה ושימשהכיו"ר הוועד הבניין מזה כשנתיים, נתקלה לפתע במתקפה מצד אחד השכנים, שניסה להסית את חבריו לבניין נגדה בטענה שהיא שקרנית ורמאית, עוקצת ומשלשלת את כספי הוועד לכיסה, ולבסוף גם כינה אותה זונה.
ש' הפגועה, שחשה מושפלת מול שלל הכינויים הקשים, הקליטה את השכן בזמן שהשמיץ אותה, והחליטה להגיש נגד השכן תביעה בגין לשון הרע לבית משפט השלום ברמלה, על סך 140 אלף שקל. לדבריה, בהיותה אישה דתייה, השכן פגע בשמה הטוב כשכינה אותה מספר פעמים זונה.
"אני משתייכת לקהילה דתית קטנה, והדברים שהוא אמר עליי פשטו כמו אש בשדה קוצים וגרמו לי לבושה גדולה. הוא הלבין את פניי ברבים", טענה ש' בתביעתה, וצירפה לתביעה תמלילי שיחות של שכניה שתומכים בטענותיה. היא גם טענה שהיא חוששת שמקרה אחר, שבו רכבה הושחת, קשור גם הוא לדברים שהשכן הפיץ עליה.
השכן, מצידו, טען בכתב ההגנה כי בינו לבין התובעת שוררת מערכת יחסים של התעלמות מוחלטת זה מזו. הוא הכחיש בהחלט שהפיץ עליה לשון הרע, דברי שקר וכזב. לטענתו, מדובר בתביעה נקמנית שמהווה סחיטה כלכלית, ולכן יש לדחות אותה, והתעקש שלא כינה את שכנתו זונה, אלא אמר מילה שפירושה גלימה בשפה הבוכרית ולא "ג'לב" – זונה.
השכן ביקש לדחות את התביעה על הסף, וצירף גם הוא לתביעתו תצהיר של שני שכנים, שבו הצהירו שלא השמיץ את ש', אבל הם לא הגיעו להעיד לטובתו בבית המשפט.
לאחר הדיון במקרה בבית משפט השלום, ציין השופט הבכיר זכריה ימיני בפסק דינו כי ש' הוכיחה את טענותיה, בעוד שהשכן הנתבע לא הותיר עליו רושם מהימן והשיב בתשובות מתחמקות, כאשר מתוך עדות השכנים עולה כי אכן כינה אותה זונה.
"לפיכך אני סבור כי אין להאמין לגרסת הנתבע ויש לקבל את גרסת התובעת, אשר נתמכת בעדות נוספת, בתמלילים ואף קיבלה חיזוק מעדות הנתבע עצמו", הדגיש השופט, ופסק, כי השכן ישלם ל-ש' פיצוי של 40 אלף שקל ועוד 5,000 שקל הוצאות משפט.