כותרות העיתונים צועקות את הצורך המיידי ברשת ביטחון לחיסכון הפנסיוני, והממשלה עמדה להודיע על תוכנית כזו. הרי מדובר בהפסדי תשואות דו-ספרתיים בפנסיות, המתורגמים לרבבות שקלים, אם לא ליותר.
ואולם השיח הציבורי בישראל רץ, כהרגלו, מקיצוניות אחת (התעלמות מהפנסיה) לקיצוניות אחרת (פאניקה), ומצייר תמונה מוגזמת של הפגיעה בציבור, אותו ציבור שבאמת תלוי בשוק ההון בחיסכון הפנסיוני שלו ושנפגע קשות מהמשבר. ולא, לא מדובר בחלק הארי של האוכלוסייה.
אומרים לנו שכל החוסכים המבוגרים, שנמצאים שנים ספורות לפני גיל הפרישה, נפגעו קשות. אלא שרובם נמצאים במסלולים שנפגעו במידה מועטה, אם בכלל.
רוב עובדי המדינה המבוגרים נהנים מפנסיה תקציבית שלא נפגעה כלל מהמשבר. גם רוב העובדים המבוגרים בגופים הסתדרותיים לשעבר אינם זקוקים לרשת הגנה מיידית, מכיוון שכמעט כולם נמצאים בקרנות הפנסיה הוותיקות, הנפגעות מהשוק במידה פחותה והנהנות כבר כיום מרשת ההגנה הטובה ביותר - אג"ח מיועדות הנותנות ריבית ריאלית שנתית של 5.57%. בנוסף, רוב החוסכים המבוגרים בביטוחי המנהלים מחזיקים פוליסות ביטוח מבטיחות תשואה, שאינן תלויות בשוק ההון.
בתחילת 2008, כשהוחל תהליך פנסיית החובה, נטען כי יש כמיליון בני אדם בישראל שאינם חוסכים לפנסיה. מאז נוספו רבים מהם לשוק הפנסיוני, אבל היתר, מאות אלפים שאין להם חיסכון פנסיוני (וזה סיפור עצוב כשלעצמו), אינם נפגעים כיום כלל ממה שקורה בשוק ההון.
כלומר הרושם שנוצר, ושלפיו כל האזרחים איבדו חלקים שמנים מהפנסיה שלהם, הוא מוטעה. ולא שמבחינת אלה שנפגעו בקופות הגמל או בפוליסות המשתתפות ברווחים או בקרנות הפנסיה החדשות (הנהנות כבר כיום מרשת הגנה ממשלתית) זו הקלה. נהפוך הוא.
