בית המשפט לתעבורה בירושלים הרשיע באופן תקדימי את חברת אגד באי-עמידה בתנאי הרישיון ובאי-אספקת שירות סדיר, משום שלא שלחה מספיק אוטובוסים בשעות העומס, כך שנותרו נוסעים בתחנה. נקבע כי חברת אוטובוסים צריכה לדאוג שבכל שעה שצריכה להתבצע נסיעה יוכלו כל הנוסעים בכל התחנות לעלות לאוטובוס, גם אם הדבר כרוך בהוספת אוטובוסים.
בשל תקדימיות ההרשעה והזמן שחלף מאז האירוע נגזר על אגד קנס נמוך יחסית של 20 אלף שקל, אך השופט ציין כי "אם יתברר כי התופעות לא נעקרות מהשורש, לא יהיה מנוס מהטלת קנסות ראויים יותר ואולי אף הטלת אחריות אישית על המנהלים".
כתב האישום הוגש בעקבות תלונות נוסעים בקו 13 ממסוף משואה לשכונת קטמון בירושלים. האוטובוס לא עצר בתחנה משום שהיה עמוס נוסעים, אך עצר מעט אחריה כדי להוריד נוסעים. אגד טענה כי היא אינה נדרשת לפעול מעבר לתנאי הרישיון, שחייבו אותה להוציא 5 "נסיעות" בין השעות 16:00 ל-17:00, והיא אכן הוציאה 5 אוטובוסים.
אגד הוסיפה כי חיובה להוסיף אוטובוסים רק בשל קטעי מסלול בעייתיים יוביל לכך שאוטובוסים ייסעו ריקים מאדם, מה גם שלא תוכל לעמוד בחובה זו ברמת המחירים של התחבורה הציבורית כיום. לדבריה, משרד התחבורה אחראי על קביעת תנאי הרישיון, ולכן האחריות מוטלת עליו.
צרכי הציבור
השופט ד"ר אברהם טננבוים קבע כי הרישיון מחייב את אגד להפעיל שירות בהתחשב ב"צרכי הציבור", ולכן היא חייבת להתאים את מספר האוטובוסים, סוגם ומספר הנסיעות למספר הנוסעים בקו. "הדברים נכונים ביתר-שאת כאשר קיימת בקו בעיה ידועה של עומס נוסעים, כך שברור שנסיעות המורכבות מאוטובוס אחד רגיל אינן נותנות שירות סביר".
כך, למשל, בקו שירות בו תדירות השימוש נמוכה - מוצדק לקבוע נסיעות מועטות בלבד ולהסתפק במיניבוס. מנגד, בקו שירות המוביל ליעד מרכזי ומספר המשתמשים בו גבוה, ראוי להפעיל נסיעות בתדירות גבוהה ולהשתמש באוטובוס דו-מפרקי או להוציא אוטובוס נוסף.
אגד אף הורשעה באי-עצירה בתחנה לאיסוף נוסעים, אחרי שנפסק כי הנהג מחוייב בכל מקרה לעצור בתחנה כדי להעלות ולהוריד נוסעים, ואינו רשאי לעצור אחרי התחנה - גם אם אין מקום להעלאת נוסעים נוספים.
"בהיעדר מקום רשאי הנהג שלא להעלות נוסעים חדשים לאוטובוס, ואולם מחוייב הוא להקפיד על עצירה בתחנות הקבועות ברישיון. בית המשפט ער כמובן לקושי המעשי של הנהגים לעצור בתחנה במקרה שלא ניתן כמעט לקחת נוסעים חדשים, אולם את הקושי הזה עליו להעביר לממונים עליו, הצריכים לפתור את הבעיה", נקבע.
השופט ציין כי השאיפה היא למצב שאפילו בעלי רכב פרטי יבחרו להשתמש בתחבורה ציבורית בגלל יעילותה. אולם, המתלונן כאן העיד כי הפסיק לנסוע באוטובוסים כי "אתה לא יודע אם האוטובוס יעצור או לא", ולמזלו הוא יכול להרשות לעצמו.
"מדובר במעגל שמזין את עצמו", כתב טננבוים. "אם כל מי שיכול לעזוב את התחבורה הציבורית מפסיק להשתמש בה, ממילא נותרת רק האוכלוסייה 'השבויה' שאין בידה אפשרות אחרת לתנועה. אוכלוסייה זו חייבת להשתמש בתחבורה הציבורית, ולא תמיד יכולה לעמוד על זכויותיה. ממילא אין לבעלי הרישיון אינטרס מספיק לשפר את שירותיה, ושוב עוזבים כל אלה שיכולים וחוזר חלילה". (תח"ת 178/08).
אגד: נערער למחוזי
דובר אגד, רון רטנר, מסר בתגובה כי בכוונת אגד לערער למחוזי על הרשעתה. "פסק הדין נותן פרשנות מרחיבה ובלתי סבירה לחובות שמטילים רישיונות הקו על מפעילי השירות. לא ייתכן שמפעיל התחבורה הציבורית, הממלא אחר תנאי הרישיון כלשונם, יידרש לצפות גם עומסי נוסעים בכל רגע נתון, ולכוון את סוגי האוטובוסים שהוא שולח בהתאם לצפי וירטואלי".
