בית הדין הארצי לעבודה קבע, בפסיקה תקדימית, כי מעביד המפטר עובד מחוייב לאפשר לו לנצל את ימי המחלה שנצברו לזכותו, עד למכסה של 90 יום. כן נפסק כי עובד שצבר מעל 90 יום ופוטר כשהוא בחופשת מחלה, זכאי לנצל את מלוא המכסה שצבר. בשני המקרים, אין לעובד זכות לפדות את הימים הלא מנוצלים.
לסלי פנחס וניט שימש עובד אגף הכספים בשופרסל , שנהגה לאפשר לעובדים בחוזיים אישיים לצבור ימי מחלה בלי הגבלה, מבלי שיהיו זכאים לפדותם עם סיום עבודתם. ב-2003 הודיעה החברה לווניט על פיטוריו במסגרת התייעלות. בתקופת ההודעה המוקדמת הוא לקה באירוע מוחי ויצא לחופשת מחלה, כשלרשותו 450 ימי מחלה צבורים.
כחודש אחרי פיטוריו תבע וניט פנסיית נכות מקרן מקפת בה בוטח, אך זו סירבה לשלמה ממועד פיטוריו, בטענה כי שופרסל היתה חייבת לאפשר לו לנצל ימי המחלה (לשלם לו שכר במשך 450 יום), כשרק לאחריהם תשולם לו הפנסיה.
זכות למצות
השופטת סיגל דוידוב-מוטולה בבית הדין האזורי קיבלה את תביעתו וקבעה כי החובה לשלם דמי מחלה פוקעת עם סיום יחסי העבודה, ואם לעובד אין זכות לפדות ימי מחלה לא מנוצלים - אין להם משמעות עבורו.
ערעור הקרן התקבל חלקית. הנשיא סטיב אדלר, בהסכמת השופטות ורדה וירט-ליבנה ורונית רוזנפלד, ציין כי חוק דמי מחלה מאפשר לעובד לצבור 90 יום (אך כמובן שהמעביד רשאי לאפשר לו לצבור יותר), והוא אינו מקנה זכות לפדותם. לדבריו, "לכל עובד עומדת הזכות למצות עם סיום העסקתו בעת מחלה את יתרת ימי המחלה המגיעים לו מכוח החוק, ועד למכסה המקסימלית של 90 הימים" - וזאת גם אם פיטוריו אינם קשורים למחלתו.
אדלר הדגיש כי אין בכך "כדי למנוע ממעסיק לפטר עובד השוהה בתקופת אי-כושר ומקבל דמי מחלה", אלא רק שהמעסיק אינו יכול לקבוע שיחסי העבודה יסתיימו בטרם ייתמו ימי המחלה להם זכאי העובד מכוח החוק.
פיטורים לפני המחלה
עוד נפסק כי שופרסל אינה מחויבת להעסיקו ב-360 ימי המחלה ה"נוספים" (שמוקנים לו מכוח הסכם או נוהג), משום שהודיעה לו על פיטוריו עוד בטרם חלה.
אדלר ציין כי היה נוטה לפסוק ההיפך, אם העובד יוכיח כי המעביד נהג בחוסר תום-לב, כגון כשפיטרו בעת שהיה בחופשת מחלה (וקל וחומר אם פיטרו בשל מחלתו), משום שאז הפיטורים נועדו להתחמק מתשלום דמי המחלה ומהווים הפרת הסכם העבודה.
נציג העובדים, שלום חבשוש (לשעבר בכיר בהסתדרות), היה בדעת מיעוט כשסבר כי יש לאפשר לווניט לנצל גם את 360 הימים הנוספים. (ע"ע 383/07).
