בשוק העבודה הישראלי, מסתבר, יש שני סוגים של קבלני כוח אדם: אלה הנמצאים בבעלות פרטית המחויבים לשורה של תקנות, חוקים ומגבלות, ואלה הנמצאים בחסותה ובבעלותה של המדינה. הסוג השני, בטח ניחשתם, הוא הגרוע ביותר במקרים מסוימים.
קחו למשל את מרכז המחקר החקלאי, הידוע יותר בכינויו "מכון וולקני", הנחשב לאחד המוסדות הנחשבים בעולם בתחום חקר ופיתוח החקלאות. במכון מועסקים עובדי ניקיון באמצעות שתי חברות: האחת פרטית, והשנייה השייכת למשרד הרווחה בראשות השר יצחק (בוז'י) הרצוג (40%) ולהסתדרות הציונית העולמית (60%). שמה בישראל: "המשקם". העובדים המועסקים באמצעות החברה הפרטית מרוויחים שכר מינימום - 20.7 שקל לשעה, ואילו עובדי "המשקם" מרוויחים 14.05 שקל לשעה בלבד.
איך זה יכול להיות? חברת המשקם מעסיקה נכים עם מוגבלויות שונות, חלקם בעלי יכולת עבודה חלקית וחלקם בעלי יכולת עבודה מלאה, לפחות בפועל. החוק הישראלי מאפשר למעסיקים בכפוף לאישור של משרד התמ"ת, לשלם שכר הנמוך משכר המינימום. התשלום נקבע בהתאם לגובה המוגבלות של העובד, משכר סמלי בלבד ועד 75% משכר המינימום.
בחברת המשקם מועסקים כ-1,300 עובדים במפעלים מוגנים, שם מייצרים מוצרי נייר וקרטונג'. רובם, לפחות על פי טענת החברה ומשרד הרווחה, בעלי מוגבלויות שלא יכולים להשתלב בשוק החופשי. לטענתם, התפוקות שלהם נמוכות מאלה של עובדים בריאים, ולכן מרבית המעסיקים במשק לא יכולים להרשות לעצמם לקלוט אותם.
ואולם, החברה מעסיקה כ-1,400 עובדים נוספים שלא בתחומי המפעלים המוגנים, אלא במקומות עבודה שונים. הם עובדים בעבודות ניקיון, פקידות, גינון ועוד, במגזר הציבורי ובפרטי. במכון וולקני למשל, ישנם עובדים המועסקים 8 שעות ביום - משרה מלאה לכל דבר. חלקם, אגב, מועסקים שם למעלה מעשרים שנה. אחת מהן היא המרכזנית של המכון, הקול הראשון שתשמעו כשתתקשרו. למעט שיתוק בצידו השמאלי של גופה, אין לה שום בעיה.
למעשה, אם המדינה לא הייתה מחריגה את החברה המיוחדת שלה מחוק חברות כוח אדם, עובדים אלה מזמן היו צריכים להיות עובדי מדינה. הם היו מקבלים שכר הוגן, קרן השתלמות מהיום הראשון לעבודה ועוד. גורמים במכון מבהירים לנו כי התפוקות שלהם לא פחות טובות מאלה של העובדים "הרגילים", אלא להיפך. "מבחינתנו הם עובדים לכל דבר", מציינים במכון.
האבסורד הכי גדול, לפחות כשבודקים כמה תלושי משכורת של עובדי "המשקם" המועסקים במכון, הוא שמתוך סכום זעום של כ-2,500 שקלים ברוטו, ההסתדרות מנכה לעובדים "דמי חבר" בגובה 20-27 שקלים בחודש. כן, שמעתם נכון, בחברת המשקם ובמשרד הרווחה מתגאים בכך שההסתדרות חתומה עימם על הסכם קיבוצי. "יש לעובדים דמי הבראה, פנסיה ודמי נסיעות", הם מספרים בהתלהבות. כל אלה מעוגנים אגב בחוק ואינם מהווים שום הטבה, אבל למה להרוס את החגיגה.
"דאגה לחלשים"
מנכ"ל משרד הרווחה, נחום איצקוביץ', מסביר לנו כי ההסכם הקיבוצי מבוסס על ערבות הדדית. כל 2,700 עובדי החברה "נהנים" מ-73% משכר המינימום במסגרת ההסכם, בעוד שמרבית העובדים לדבריו נמנים עם אלה הזכאים לשכר מופחת יותר. אלה שכושר העבודה שלהם גבוה יותר והם זכאים לפי החוק ל-75% משכר המינימום מרוויחים אמנם 2% פחות עקב ההסכם, אבל טובת הרוב היא שעמדה לנגד הצדדים החתומים עליו, הוא מסביר. "מי שמסוגל לעבוד 8 שעות כמו במקרה שאתה מתאר, צריך לעזור לו לצאת אל השוק החופשי. זה בהחלט היעד החברתי שלנו", טוען איצקוביץ'.
למה שההסתדרות לא תפעל כדי להיטיב את שכרם לפחות של אלה המועסקים כעובדי קבלן לכל דבר? איצקוביץ' מציב משוואה מעניינת כנגד תרחיש כזה, וקשה שלא לחוש במידה של איום מרומז: "אם נפתח את ההסכם הקיים אז נצטרך לפעול בדיוק לפי מה שקבוע בחוק, ואני אומר לך שרוב העובדים יקבלו פחות". אתה אומר את זה מתוך הפוזיציה שלך כבעלים? "לא, אני אומר את זה מתוך דאגה לחלשים".
בהודעות לעיתונות שמפרסם משרד הרווחה בנוגע לחברת "המשקם", הם מקפידים לציין: "העבודות השונות בחברה נותנות לעובדים סיבה טובה לקום בבוקר עם חדוות עשייה ושייכות לחברה הישראלית". אבל מסתבר כי לא כל העובדים מכירים את התחושה הזאת.
הנה מה שכותב לנו אחד מהם, וכל מילה מיותרת: "אני אמנם נכה פיזית, אבל הראש שלי עובד לא פחות טוב מבחור רגיל. אני עובד במשקם 20 שנה ועושה את עבודתי נאמנה, אבל מקבל בכל חודש 2,400 שקל. עד שאני מקבל את הקצבה, בסוף החודש, לא נשאר לי כלום ביד כי הכול הולך למינוס בבנק. אני חושב ששכר העבודה צריך להיקבע על ידי טיב השירות שהעובד נותן, ולא על פי גודל המוגבלות שלו. הגיע הזמן שמישהו יבדוק את זה".
