בית המשפט לענייני משפחה בקריות חייב בעל והוריו לפצות את אשתו ב-130 אלף שקל, משום שלפני החתונה הסתירו מפניה את מצבו הנפשי. הבעל חוייב בפיצוי נוסף בסך 50 אלף שקל, בגין תקיפתה. התביעה נגד אחיו של הבעל נדחתה, משום שלא היה מעורב באופן פעיל בשידוך.
הורי הבעל פנו לשדכנית כדי למצוא כלה לבנם, וזו הציגה אותם לאישה. אלא שכבר מליל הכלולות העסק לא הסתדר. לאחר כ-3 חודשים הם נפרדו, לטענת האישה עקב איומי רצח מצד הבעל, ולטענת הבעל והוריו משום שהאישה נגעלה מהבעל ומריחות גברים.
במשפט התברר כי לפני השידוך אושפז הבעל במרכז לבריאות הנפש. הבעל היה אלים, ביטא מחשבות שווא כלפי סגל בית-החולים, והועבר למחלקה סגורה בשל חשש לאלימות. הוא אושפז לסירוגין במשך 88 יום לפני השידוך, ואובחן כסובל מסכיזופרניה פרנואידית.
השופטת אספרנצה אלון קבעה כי הורי הבעל הפרו את חובתם כלפי האישה, בכך שלא גילו לה על מצבו הנפשי. השופטת ציינה כי כבר נפסק כי דיני החוזים אינם נעצרים על סף הבית המשפחתי, והכרה בתוקפם של חוזים המבוססים על אדנים רגשיים ונוצרים בנסיבות אינטימיות בין-אישיות, מבטיחה הגנה משפטית נאותה גם לנפגעים במעגל המשפחתי-האינטימי. לכן, לדבריה, ברור שגם הפרה של התחייבויות במרחב המשפחתי והזוגי גוררת עלויות ונזקים.
אלון הוסיפה כי עיקרון תום-הלב חייב את הבעל והוריו לגלות "ברחל בתך הקטנה" לאישה אודות מצבו הרפואי המדויק. מדובר בחובת גילוי מוגברת, שכן במערכת יחסים בין בני-זוג או גבר ואישה המתעתדים להינשא, "קיימים יחסי אמון מיוחדים המקימים חובת גילוי מיוחדת, מקיפה ועמוקה במיוחד. כלל ידוע הוא כי מבחינת חובת הגילוי, אמירת חצי אמת - כמוה כשקר מלא". (תמ"ש 7613/02).
