"הובלת מערכה צבאית כמו מלחמת עזה הנוכחית", אומר אפרים הלוי, ראש המוסד לשעבר וראש מרכז שאשא למחקרים אסטרטגיים, "מחדדת היטב את הקו המפריד בין 'מנהל' ל'מנהיג'. בשונה מ'מנהל', מצביא שניחן במנהיגות יודע להתרומם מעל השוטף ומעל המיידי, ולהתבונן על היום שאחרי המלחמה: הוא קובע פסקי זמן ותחנות יציאה מן המערכה, בודק את עצמו שהוא לא נעול על תוכנית סדורה מראש תוך התעלמות מהמציאות, עוצר כדי להטיל ספק, ומגלה מספיק כח פנימי כדי לספוג ביקורת נוקבת מבחוץ".
אפרופו ביקורת, הלוי נתלה באילנות גבוהים ומצטט את אריאל שרון ש'איפוק זה כח': "אחד הסממנים הבולטים של מנהיג הוא יכולתו להתאפק, לגלות שליטה עצמית ובכל מקרה להימנע מתגובתיות. בהקשר הזה, ההבלגה של הנהגת המדינה בשנה האחרונה, תוך ספיגת הטילים המתמשכת לאורך זמן, יצרה נקודת שבירה גם בדעת הקהל הבינלאומית, והכשירה טיימינג מתאים לפעולה בשטח".
"פתאום, מבלי שהרגשנו כמעט, הוא הפך לכוכב זוהר"
ישראל חווה היום משברים כלכליים וביטחוניים. מי לדעתך במערכת הציבורית מפגין מנהיגות יוצאת דופן?
"אם שואלים מי בתוך המערכת הפוליטית, הצבאית או הכלכלית מתגלה כמנהיג משכמו ומעלה, ניתן לקבוע מקצה לקצה שזהו סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל. בכלל מעניין מאוד לבחון את דינאמיקת התדמית של האיש: עד לפני שנה-שנתיים כשהמשק שגשג, זרם על מי מנוחות והחברה נהנתה מתקופת שפע כלכלי - האיש היה שקוע בענייני זוטא טריוויאליים. הוא בוסס בבוץ הישראלי המצוי של יחסי עבודה, היה עסוק בוויכוחים פוליטיים, בדיוני ועד עובדים וכיוצ"ב. מעבר לכך, אמרו עליו שהוא נטע זר. ופתאום, מבלי שהרגשנו כמעט, הוא הפך לכוכב זוהר, כוכב עליון בתודעה הציבורית. הוא מפגין מנהיגות, עושה מהלכים נועזים לא אורתודוכסיים מבחינה כלכלית, ועושה אותם בסגנון של UNDER STATEMENT (במידה רבה הוא מזכיר לי את מה שנאמר על טדי רוזוולט He talks softly but carry a big stick. במילים אחרות, המשבר הכלכלי ללא ספק הבליט את מנהיגותו של פישר, זרותו וכל המלחמות הפעוטות שהיו מיוחסות לו נשכחו והפכו זניחות. להערכתי, גם בגלל המסר שהוא מקרין, אכפתיות אמיתית מהציבור".
היכולת לעורר אמון היא אחת מאושיות המנהיגות.
"לגמרי נכון. במידה לא מבוטלת התמוטטות המערכת הבנקאית בארה"ב קשורה לכך שהציבור איבד את האמון בהנהלות הבנקים, כאשר ראשי ההנהלות שם דאגו לפני הכל לריפוד כיסיהם העמוקים ולמצנחי הזהב שלהם. אגב, בשונה מן ההנחה הרווחת, אני מודאג ממה שקורה במערכת הבנקאית אצלנו. כולם אומרים שהבנקאות הישראלית יציבה, ש'כאן זה לא אמריקה', אבל אל נשכח שגם בבנקאות הישראלית קיימים מנהלים תאבי ממון המשתכרים פי 500 עד 600 מאחרון עובדיהם. זוהי התנהגות אנטי-מנהיגותית בעליל, כמו גם מדיניות העלאת ריבית ללקוחות חרף הורדות הריבית במשק. דוגמה נוספת להתנהלות אנטי-מנהיגותית המכרסמת באמון הציבור, היא המהלך שעשה לפני מספר ימים סם ברונפלד, יו"ר הנהלת הבורסה, כשהעניק הטבות גדולות ובונוסים לעובדי הבורסה. הוא אמר אמנם שהעיתוי היה גרוע, ובכל זאת בהיבט של מנהיגות ציבורית זהו מהלך בעייתי מאוד. לא קשה לדמיין מה מהלך כזה עושה לאמון הציבור בבורסה".
מה היית אומר למנכ"לים בסקטור הפרטי, שממשיכים למשוך לעצמם משכורות עתק מבלי להתייחס לקיטוב ההולך ונפער ביניהם לבין הזוטר שבעובדיהם?
"הם צריכים לתת את דעתם על היום שבו יתקרב המשבר, יום שבו המונהגים לא בהכרח ילכו אחריהם. אם המונהגים ירגישו שהמנכ"ל דאג רק לעצמו, הרי שזה האחרון עלול למצוא את עצמו בבעיה קשה. הייתי אומר לו: 'אל תרגיש בטוח שהמשבר יפרוץ בעיתוי שנוח לך בהכרח'. יחד-עם-זאת, בשונה מן הסקטור הפרטי שם מנכ"לים דואגים יותר לעצמם ופחות למונהגים, הרי שבמרחב הציבורי-מערכתי יש לנו במדינה מנהיגות כלכלית מצוינת. זוהי אותה מנהיגות מעוררת אמון, שפועלת במקצוענות ומתוך רגש של אחריות עמוקה. מנהיגות זו באה לידי ביטוי בפקידות הבכירה של האוצר ובהנהלת בנק ישראל".
אם הנהגה הכלכלית של המדינה מצוינת, איך הגענו עד הלום?
"הצונאמי הכלכלי הגלובלי השליך גם עלינו, אבל אלמלא המנהיגות הכלכלית של המערכת הציבורית אין לי בכלל ספק שהיינו נפגעים בשיעורים גבוהים הרבה יותר: השוק היה הרבה יותר לא יציב, הנפילות בבורסה היו חדות יותר ועוצמתה של האבטלה במשק הייתה גדולה לאין ערוך".
