בכוונת בנק ישראל להעלות משנת 2010 את דרישות הלימות ההון מהבנקים כדי לעמוד בכללי נדבך 2 של באזל 2. ההעלאה תהיה בכל בנק בשיעור של אחוז אחד, שיתווסף להלימות ההון הקיימת. הבנקים יידרשו לעמוד ברף החדש תוך שנתיים מהחלתו, כלומר עד סוף 2011. המפקח על הבנקים הוא רוני חזקיהו.
משמעות ההנחיה היא כי הבנקים יצטרכו להוסיף להון העצמי המחושב בשנתיים הקרובות עוד לפחות 9 מיליארד שקל כדי לעמוד ביעד החדש. כיום חסרים לבנקים 4 מיליארד שקל כדי להגיע ליעד הנוכחי, שהוא שיעור הלימות הון של 12%. כתוצאה מכך יתקשו הבנקים גם בשנת 2010 להגדיל את היקף האשראי במשק ללא הזרמת הון חיצוני מבעלי מניותיהם או באמצעות גיוס כתבי התחייבות נדחים בשוק ההון.
בסוף 2009 יעמדו כל הבנקים על פי הנחיות בנק ישראל על שיעור הלימות הון של 12%. ממועד זה ייכנסו כללי באזל 2 לתוקף והבנקים יציגו את הלימות ההון המחושבת על פי הכללים החדשים. ההערכות הן כי אימוץ באזל 2 יביא לירידה של לפחות חצי אחוז בהלימות ההון. כך שהמערכת בממוצע תגיע ל-11.5%. כעת קובע בנק ישראל כי כל בנק יצטרך להוסיף לשיעור זה אחוז אחד כדי לעמוד בכללי נדבך 2 וממוצע המערכת יעלה ל-12.5%.
נדבך 2 בכללי באזל 2 מתייחס לתהליך הפיקוחי וכולל את דרישת ה-ICAAP (Internal Capital Adequacy Assessment Process). כלומר בכל בנק יהיה תהליך להערכת הלימות הונו הכוללת ביחס לפרופיל הסיכונים שלו ואסטרטגיה לשמירה על רמת הון. הדרישה הרגולטורית היא לוודא כי לבנקים ישנו הון מספק לתמיכה בכל הסיכונים המהותיים להם הם חשופים בניהול עסקיהם. נדבך 2 נועד לאכוף את הקשר בין הון וסיכון, כדי שאסטרטגיית ניהול הסיכון של הבנק תשתלב עם תכנון ההון בו. מאחר ותהליך זה אינו פשוט מעוניין חזקיהו כי בשלב הראשון יקצה כל בנק כנגד פרופיל הסיכונים הספציפי אחוז אחד מההון.
בשלב השני, התלוי במידת ההתקדמות של הבנקים, יקבע בנק ישראל רף מינימלי לכל הבנקים, כנראה 11%. מעבר לכך יצטרך דירקטוריון של כל בנק לקבוע את שיעור הלימות ההון הרצוי לו ברמה המשתנה בהתאם לאופי הבנק, תיאבון הסיכון שלו ותמהיל פעילותו. כך למשל בנק גדול כמו בנק הפועלים או לאומי השואף להתרחב בישראל ובעולם יחויב לשמור על הלימות הון בשיעור גבוה יותר, למשל 14%, בעוד בנק שעיקר פעילותו קמעונאית כמו מזרחי טפחות יוכל להסתפק ב-11.5%.
