לפני כשבע שנים, הגיעו בני זוג למרכז קניות עם ילדיהם בגילאי 6 ו-12. בעוד שההורים נכנסו לחנות חשמל, הם אפשרו לילדיהם לשהות בסמוך בחנות צעצועים גדולה. כשיצאו מהחנות הם גילו כי בתם בת השש רכשה בחנות בהיעדרם שעון מדמי הכיס שלב בעלות של 300 שקלים.
ההורים זעמו על כך שבעל החנות אפשר לבתם הקטנה לקנות שעון מבלי שהם היו בחנות. הם ביקשו מעובדת בחנות לבטל את העסקה, אבל היא סירבה בתוקף בנימוק שהאריזה החיצונית קרועה. בין ההורים למוכרת התפתח ויכוח מילולי קשה, והמוכרת התקשרה למשטרה.
האם הזועמת פרסמה פוסט ביקורתי נוקב ביותר בפייסבוק וסיפרה על התנהלות החנות."האם לדעתכם מוסרי למכור לילדה ללא נוכחות מבוגר מוצר במחיר שכזה?", תהתה האם.
הפוסט זכה לתגובות רבות ובין השאר היו כאלה שטענו שיש להחרים את החנות.
ארבע שנים לאחר המקרה, בעלי החנות החליט להגיש תביעת לשון הרע נגד ההורים לבית המשפט השלום בעכו. בעל החנות דרש פיצוי של 100 אלף שקלים בגין על השיימינג שעשו לו ההורים, וכן על הויכוח הסוער שניהלו עם המוכרת.
ההורים הגישו כתב הגנה וטענו שלא מדובר בלשון הרע אלא בביקורת לגיטימית של לקוח על בית עסק שהוא לא מרוצה משירותיו.
אלא שהשופטת דנה עופר דחתה את תביעת בעלי החנות וצידדה דווקא בהורים. השופטת ציינה בפסק הדין, כי ההורים הביעו את דעתם בתום לב בצורה מכבדת ותיארו את המציאות בה נתקלו. היא חייבה את בעל חנות הצעצועים לשלם לבני הזוג הוצאות משפט בסכום של 10 אלף שקלים.