"סוף סוף", "הגיע הזמן", כך הגיבו בעלי עסקים בטווח הקסאמים למבצע "עופרת יצוקה" בעזה. תחושות הקיפוח, ההפקרות והבגידה שליוו ותסכלו אותם במשך שמונה שנות הקסאמים, התחלפו בן רגע בתקווה לעתיד טוב יותר ובמוראל מרומם. "אני מוכן לספוג הכל, כל עוד אני רואה שעושים משהו לפתרון הבעיה ושלא משפילים אותי ואת העובדים שלי עד עפר", אומר התעשיין, אבי ברססט, הבעלים של מפעל "הולנדיה", המעסיק בשדרות 130 עובדים. בראיון שערכנו עמו לפני כשנה הוא נשמע אחרת לגמרי: "אני לא יכול לשאת את החרפה הזאת יותר, את ההתפרצויות של העובדים ואת ההתמוטטויות שלהם. זהו זה, אני מעביר את המפעל למקום אחר".
היום, ברססט, בדומה לבעלי עסקים אחרים בעיר, מחייך ונטול כוונות עקירה ומילים רעות על הממשלה. "אני והעובדים שלי מברכים את פעולת צה"ל, שהיתרון הכי גדול שלה כרגע הוא העלאת המוראל. זו הפעם הראשונה שאני רואה אצל העובדים שלי זקיפות קומה, וזה גורם לי לרצות להישאר כאן". זה אולי גם מה שמסביר למה הפר את צו פיקוד העורף, שהורה על סגירת מפעלים בחזית האש (למעט מפעלים חיוניים), ופתח את המפעל שלו אתמול והיום. "בית או מפעל - הסכנה היא אותה סכנה. גם פה וגם שם יש ממ"ד, אז מה ז ה משנה איפה אתה נמצא", הוא מנמק.
דני דהן, הבעלים של סופר "דהן חנניה" בשדרות, מסתובב אף הוא עם חיוך מאוזן לאוזן. "מהרגע שהמבצע בעזה החל, אני לא מפסיק לחייך", הוא אומר לנו. "אחרי תקופה ארוכה שבה הרגשתי כמו ילד קטן שמקבל מכות בבית-ספר ובוכה לאבא שיעזור לו והאבא לא עושה כלום, סוף-סוף שומרים עליי. הגיע הזמן להחזיר לנו קצת את הגאווה".
גם דהן נשמע אדם אחר לחלוטין בראיון שנתן לנו לפני כשנה: "כשטילים נופלים עליך בזה אחר זה, אתה לא שקול ואתה לא מתפקד 100% והתוצאה היא ירידה דרסטית במכירות. המדינה צריכה לתת לנו ביטחון". והיום: "זה לא המקום ולא הזמן לבכות על הפדיון הנמוך והנזק הכלכלי הרב שנגרם במרוצת השנים. במלחמה מתנהגים כמו במלחמה: מתלכדים ותומכים האחד בשני ובצבא. מה שחשוב עכשיו שהצבא יפתור את בעיית הקסאמים או לפחות יחזיר את כושר ההרתעה שלנו. אם זה יצליח, שדרות הולכת להיות שוויצריה הקטנה".
אופטימיות מצאנו גם בדבריו של פיני קמרי, סמנכ"ל תפעול בקבוצת שטראוס ישראל. "כמו כל עסק במדינה, גם אנחנו בשטראוס ציפינו שהממשלה תגן על מפעלינו בדרום. היום אנחנו סומכים על הממשלה והצבא, שיעשו את עבודתם נאמנה". לדבריו, מפעלי שטראוס בקו האש בדרום - מפעל המלוחים בשדרות (225 עובדים 20 זמניים), מכוורת יד מרדכי בקיבוץ יד מרדכי (35 עובדים), מפעל ירקות חתוכים במושב שדה ניצן (77 עובדים) ומחלבות אביב בנתיבות (45 עובדים) - עשו את המקסימום כדי להגן על עובדיהם. "יש לנו אחריות כבדה כלפיהם ובה אנחנו עסוקים מאז החלו הקסאמים".
האם ניתן לכמת את הנזק הכספי שנגרם למפעלי שטראוס ב-8 השנים האחרונות?
קמר: "להערכתי, סך הנזקים שנגרמו לנו נעים בין מאות אלפי שקלים לכמה מיליוני שקלים בודדים, בעיקר בגלל מיגון וסיוע לעובדים ולבני משפחותיהם. אגב, שותפה שלנו במפעל המלוחים בשדרות, חברת 'פפסיקו', השתתפה איתנו בהוצאות אלה. היא הבינה את המצב ושיתפה פעולה. יחד-עם-זאת, תפוקת המפעלים לא נפגעה והם ממשיכים לתת מענה לכל צורכי השוק. מתחילת המבצע ביום שבת, כל המפעלים, למעט מכוורת יד מרדכי שנסגרה, עובדים כרגיל במסגרת המגבלות".
על-פי נתוני עיריית שדרות, בעיר פועלים כ-560 מפעלים ובתי עסק, מרביתם קטנים ובינוניים. כלכלני דן אנד ברדסטריט, שבחנו את רמת הסיכון הנוכחי של העסקים בעיר, מדרגים 15.3% מהעסקים ברמת סיכון גבוהה, לעומת 13% סיכון גבוה בממוצע ארצי. משמע: סכנת סגירה בחצי השנה הקרובה.
אשקלון, בעל רשת חנויות: "המצב בסדר למעט נזק נקודתי, מה שמפחיד אותי יותר זה המצב הכלכלי"
העיר אשקלון נכנסה ב-2006 לרשימת היישובים המופגזים בקסאמים ובגראדים. תחילה ספגה רקטות בפאתה הדרומית, ובעיקר באזור התעשייה הדרומי שלה; ובשנה האחרונה, גם בצפונה, מה שהפך את כולה לעיר מקלט בטווח אש. טיל גראד שנורה הבוקר לעבר העיר, הרג אדם אחד ופצע 16 בני אדם נוספים.
סיפורו של חיים מור-יוסף, רפד מאזור התעשייה הדרומי באשקלון, מגלם את סיפורו של "היהודי הנודד" נוסח דרום ארץ ישראל. לאחר סגירת אזור התעשייה ארז, נאלץ לנדוד לאזור התעשייה הדרומי של אשקלון, שם, כך חשב עד לפני שנתיים, מצא את המנוחה ואת הנחלה. אלא שצינורות הנפץ של החמאס המשיכו להתעופף ומור-יוסף נערך לנדוד שוב. הפעם לקריית-גת, אלא שגם זו נכנסה לטווח הרקטות. "התחושה היא קשה", מסכם מור-יוסף, שנשאר בינתיים באשקלון. מור-יוסף נשמע המיואש והפסימי ביותר מבין כל בעלי העסקים עמם שוחחנו בערים בקו האש. "המבצע הצבאי בעזה לא מנחם אותי. אומנם הגיע הזמן שיעשו משהו, אבל אני לא בטוח ולא מאמין שיפתרו את הבעיה סופית". עוד לדבריו, בשנתיים האחרונות התחנן להטבות ולהנחה בארנונה ולא קיבל. "בינתיים, ספקים ולקוחות פרטיים הפסיקו לבוא למרפדייה מחשש לחייהם. מה שאומר איבוד הכנסה. היום אני נאלץ להעמיס קטלוגים ולנסוע עד לבית הלקוח. אבל זה קשה לי מאוד, ולכן אני עובד בעיקר עם מוסדיים. קשה להרוויח היום ואם לא נקבל עזרה והטבות, אני לא יודע איך נמשיך".
בניגוד למור-יוסף, טל רז, מנכ"ל משותף ומבעלי רשת המתנות לגבר "ג'נטלמן", מדווח על עסקים כרגיל. למעשה, דבריו מתיישבים עם נתוני דן אנד ברדסטריט המעידים כי רמת הסיכון הגבוהה של העסקים בעיר זהה לרמת הסיכון הגבוהה הממוצעת במשק. "המצב בסדר", הוא אומר. "למעט נזק נקודתי, שנגרם לנו בעקבות קסאם שנפל לידינו לפני כשבוע, ואי-פתיחת החנות במוצאי שבת - לא נגרם לרשת נזק כספי". רשת ג'נטלמן מונה 10 סניפים, אחד מהם באשקלון וסניף נוסף, 11 במספר, נפתח אתמול באשדוד, עיר נוספת בטווח האש, בהשקעה של 650 אלף שקל. עוד לדבריו, אתמול עם פתיחת החנויות באשקלון ובאשדוד לקהל, הסתבר שלאנשים יש מצב רוח טוב לקניות. "יש תנועה בחנויות שנובעת, לדעתי, מכך שאנשים מרוצים מאוד ממה שהצבא עושה בעזה. למעשה מה שמפחיד אותי יותר זה המצב הכלכלי ופחות הביטחוני".
על-פי נתוני מט"י אשקלון, בעיר פועלים כ-4,000 עסקים, מהם 150 מפעלים באזור התעשייה הדרומי, 150 באזור התעשייה הצפוני, והיתר עסקים בענפי המסחר והשירותים. לדברי מוטי הראל, מנהל מט"י אשקלון, המצב הביטחוני לא הביא לסגירתם של עסקים קטנים ובינוניים בעיר, אך בהחלט שיבש את פעילותם התקינה.
נתיבות, בעל מפעל: "חומרת המצב החלה לחלחל: ספקים מפחדים להגיע ועובדים חוששים לבוא למקום העבודה"
נתיבות, המרוחקת כ-12 ק"מ משדרות, קברה אתמול (א') את קורבן הקסאמים הראשון שלה: בבר וקנין, תושב העיר בן 58. בניגוד לתושבי שדרות, תושבי נתיבות אינם ערוכים לירי מתמשך של רקטות. גם לא העסקים בעיר של-19% מהם נשקפת כיום סכנת סגירה. בנתיבות פועלים כ-100 עסקים ו-21 מפעלים, מרביתם קטנים ובינוניים ורובם המכריע לא ממוגנים.
על-פי נתוני עיריית נתיבות: כ-24% מהעסקים קיימים מעל 10 שנים, 19% בין 5-10 שנים ו-25% בין שנה ל-5 שנים; כ-80% מבעלי העסקים הם תושבי העיר והסביבה; כ-68% מהעסקים בשכירות והיתר בבעלות פרטית.
אריה סרוגו, הבעלים של מפעל "סרוגו מכונות תעשייתיות" בנתיבות, המעסיק 15 עובדים במפעל שייסד אביו בשנת 1976, מודה שהוא ובני עירו טרם הפנימו את חומרת המצב. "בשנה האחרונה נחתו פה מספר רקטות בודדות. לכן, למרות מותו של תושב העיר מרקטה, עדיין לא נכנסה בנו העובדה שאנחנו גם בבעיה קשה. מאידך", הוא אומר, "חומרת המצב החלה לחלחל בימים האחרונים. ספקים מפחדים להגיע לנתיבות ועובדים חוששים לבוא למקום העבודה. אני לא מודאג מאוד, אבל בהחלט מקווה שהמבצע ישים לזה סוף כמה שיותר מהר כי אנחנו לא ערוכים לסבול כמו תושבי שדרות".
במפעל "מטבחי פנל" בנתיבות, שניזוק קלות בשבוע שעבר (ד') מרסיסי קסאם שנחת בסמוך, מדברים במוזיקה דומה. "קסאמים נפלו בשנה האחרונה בפרברי העיר, ורק בשבוע שעבר נחתו בראשונה בתוך העיר. הבהלה היתה גדולה בקרב העובדים שלנו, אבל לא נגרם נזק במידה כזאת שאנחנו לא יכולים להתמודד איתה. אפשר לומר שעד לשבוע שעבר לא הרגשנו כלום ולא נגרם לנו נזק כלכלי", אומרים האחים אמנון ויגאל כהן, בעלי "מטבחי פנל", עסק משפחתי שהקים אביהם לפני כ-30 שנה ומעסיק כיום 45 עובדים. עוד הם אומרים, כי למרות שהימים האחרונים נעשו מסוכנים, הם מחזקים את ידי הממשלה והצבא. "אנחנו מוכנים לסבול ולספוג כדי שהבעיה תיפתר מהר". אשר לספקים ולקונים המדירים רגליהם מהעיר אומרים האחים כהן: "מזלנו שעיקר ההזמנות שלנו מגיעות מחנויות התצוגה שלנו בבאר-שבע, בהרצליה-פיתוח ובאשדוד, ופחות מהחנות בנתיבות".
ב"מחלבות אביב", מפעל מוצרי החלב למהדרין של שטראוס בנתיבות, העסקים כרגיל. "המצב הביטחוני לא השפיע עלינו בשנה האחרונה, ואפשר לומר שהנזק היחיד נגרם לנו שלשום בעקבות החלטה שקיבלנו לא לפתוח את המפעל, המעסיק בימים כתיקונם 45 עובדים. אינני יכול לאמוד את הנזק אבל זה לא משהו שאפשר להיבהל ממנו", אומר חגי אלדר, מהנדס טכני ראשי של מפעלי הדרום של שטראוס ולשעבר בעלי "מחלבות אביב", שנמכרה לשטראוס ב-2007. לדבריו, התפוקה והיכולת של עסק לתפקד הם תוצאה ישירה של מה בעל הבית משדר. "אם בעל הבית משדר רופסות, לחץ ולא מגיע לעבודה, אז זה מכניס פאניקה. אנחנו משדרים ההיפך לעובדים שלנו. המון חוסן ודוגמה אישית. לפיכך, המצב הביטחוני לא השפיע עלינו לרעה. במקביל נערכנו מבעוד מועד, מתוך הנחה ש'הודנה' כזאת או אחרת לא תביא רגיעה סופית: הכנסנו למפעל מערכת ביפר המחוברת למערכת הקריזה של המפעל; רכשנו שני ממ"דים ניידים, הצבנו אותם במפעל והסברנו לעובדים לאן כל אחד מהם רץ בזמן חירום; והכנסנו ארונות חירום המכילים ציוד פריצה וחילוץ, ערכות כיבוי ועזרה ראשונה לשעת חירום".
אם המבצע יימשך זמן רב, כיצד תנהגו?
אלדר: "מיגנו לפי ההנחיות שקיבלנו מהיועצים הכי טובים. הדבר היחידי שיכול להיפגע לאורך זמן הוא ההון האנושי. לכן, בשטראוס מתארגנים לסייע למשפחות העובדים. אנחנו תומכים בעובדים והם תומכים במפעל. ככה זה עובד אצלנו".
