ב-2 בינואר 2006 טיפס עופר עיני מהאגף לאיגוד מקצועי בבניין הוועד הפועל בתל-אביב, אל הקומה החמישית והנחשבת יותר - לשכת יו"ר ההסתדרות. עיני היה אז אהוד מאוד במסדרונות הארגון, אבל בציבור הרחב נחשב לאלמוני. למשקיפים מהצד, נראה היה שנאומיו מלאי הפאתוס של עמיר פרץ, יחד עם המגפון והשפם המחייבים כמעט, מוחלפים בדמות אפורה של מי ששימש שנים כפקיד במס הכנסה.
שלוש שנים וחצי אחרי, בכירים במשק ובמערכת הפוליטית מכנים אותו "המנכ"ל של המדינה". עיני הכניס במו ידיו את מפלגת העבודה אל ממשלת נתניהו והעניק לה את הלגיטימציה שראש הממשלה כל-כך ביקש לקבל, ונתניהו מצדו הפך את עיני לאחד ממקבלי ההחלטות העיקריים והיחידים למעשה בענייני התקציב. זה היה הדיל, וככה זה עבד בפועל. אתמול (ד') הוא גם חתם לעיני על הצ'ק: גידול חסר תקדים של 3% במסגרת הוצאות הממשלה, לצד שורה של רפורמות בשוק העבודה. מי שהתרברב על כך שהחליש את העבודה המאורגנת בישראל בשנת 2003, חתם על פרק מיוחד שכותרתו: "חיזוק העבודה המאורגנת לשיפור זכויות העובדים בישראל".
כדי לסבר את האוזן: נתניהו הבטיח להעביר בתוך חודש חקיקה מזורזת שתחייב לראשונה מעסיקים לנהל מו"מ להסכם קיבוצי, אם קמה במקום העבודה נציגות עובדים. קודם לכן הוא הכניס את הסעיף הזה לחוק ההסדרים, אבל היועץ המשפטי לממשלה פסל זאת. עד כדי כך.
"תמיד חשבתי שהעתיד של עיני מזהיר מפני שהוא אחד האנשים המוכשרים והמבריקים שאני מכיר, אבל הימים האחרונים מצביעים לדעתי דווקא על נקודת מפנה שלילית עבורו", טוען בעל תפקיד בכיר במשק שמכיר את עיני היטב. "החוכמה שלו תמיד הייתה 'לא לשרוף את המועדון' ולא לעבור את הגבול, אבל ההתפטרות של רם בלינקוב זו רעידת אדמה שלטונית ופוליטית שמסמלת גם את השקיעה של עופר עיני. הרי עיני היה עד היום 'המתווך', זה שמתערב במו"מ ומנצח את אגף התקציבים, ועכשיו פתאום הוא הפך ל'באבא עופר' שעוד רגע אנשים מתחילים לבוא אליו כדי לקבל ברכה. במקום שש"ס או מפלגת העבודה ינהלו את המאבקים המסורתיים שלהן על התקציב, כולם מחכים לעיני, בלעדיו אין ממשלה. אם הוא באמת רוצה להיות ראש הממשלה בפועל זה יצריך ממנו תעצומות וכוחות שלא בטוח שיש לו כרגע".
לדבריו, מהרגע שעיני החליט לשחק במגרש של הגדולים, הוא צריך להיות מוכן לזה שינסו לדרוס אותו. "עמיר פרץ עשה את אותה דרך ותראה איך הוא התרסק. בשלב מסוים ביבי יכיש אותו, וגם אהוד ברק לא יהסס לעשות את זה ברגע שהוא יילחץ מהכוח שלו".
מוחק בלי למצמץ
בסביבתו הקרובה של עיני אומרים שהוא בעצמו העריך כבר לפני עשר שנים שהוא יטפס גבוה מאוד. "אי אפשר לקחת ממנו את המהירות שהוא עשה את זה", מספר אחד מהם. "הוא האמין שהוא יצליח לבסס את עצמו כגורם משמעותי, גם אם לא ידע להעריך בדיוק לכמה כוח יגיע כיום. הוא האמין שיעשה דברים בצורה נכונה יותר לשיטתו".
אם שואלים את אבי אדרי, יו"ר איגוד עובדי התחבורה ובן טיפוחיו של עיני, אין שום סיבה שעליית כוחו של עיני תשנה כיוון. "לדעתי הוא בהחלט יכול להיות ראש ממשלה, השמיים הם הגבול אצלו". גורם אחר אומר על כך: "כשהוא נכנס לתפקיד היה ברור לנו שהוא ילך לעסקים בתום הקדנציה והוא הצהיר גם שלא ייכנס לפוליטיקה, אבל עכשיו אי אפשר לדעת. נראה שהוא התאהב בכוח, כי כוח זה כמו מחלה. הוא לא יהיה הראשון ולא האחרון להידבק בה".
שוחחנו עם שורת אנשים שמכירים את עיני מקרוב מאוד, בניסיון להרכיב את הפאזל סביב דמותו וסביב האופן שבו הוא מוביל את ההסתדרות. למעט המעגל הקרוב אליו שמפגין נאמנות מוחלטת עד כדי הערצה אל היו"ר, מצאנו גם לא מעט אנשים שיודעים לספר על שני צדדים שונים באישיותו: מצד אחד, כולם מציינים שהוא בעל קסם, כריזמטי מאוד, אסטרטג וטקטיקן גם יחד, "שחקן פוקר נפלא". הם מציינים גם שהוא חכם, בעל הבנה עמוקה, אשף בניהול מו"מ ואיש של אנשים. הם מפליגים גם בשבח הסדר שעשה בארגון אחרי שורה של אי סדרים בתקופתו של פרץ, ושלראשונה דאג שהמשכורת תגיע בדיוק בזמן. אבל יש כאמור גם את הצד האחר: הם מתארים טיפוס חשדן מאוד, עד כדי פרנויה. הם מתארים פחד במסדרונות, מידור מוחלט של בעלי תפקידים בכירים ומעגל קטן מאוד של שותפי סוד.
"מפחדים מעופר כי הוא מסוגל למחוק מישהו בלי למצמץ", טוען אחד מהם. "הוא יכול להתנקם באחד מבעלי התפקידים ולייבש אותו, על-ידי העברת הסמכויות שלו למישהו אחר בן-רגע. פתאום אתה קולט שהוא סגר מו"מ בלעדיך, או לקח ממך פרויקט חשוב. אם אמרו על עמיר פרץ שהוא פרנואיד, אז ליד עופר, עמיר נחשב בוטח מאוד. תראה לי מישהו בהסתדרות שיגיד עליו מילה אחת רעה בפומבי, או אפילו ביקורת בונה על ההתנהלות של הארגון. היום יש שלטון פחד".
ריכוזיות יתר
גורם אחר מבקר את העובדה שעיני מתעקש גם היום להחזיק בעצמו בתפקיד יו"ר האגף לאיגוד מקצועי. "אצל פרץ יכולת לראות לידו את שלמה שני ששימש כיו"ר האגף או שהיו לידו ראשי ועדים, אבל אצל עופר רואים רק אותו או כמה חבר'ה צעירים שהם סוג של עושי דברו", הוא טוען.
לנאמניו של עיני יש הסבר אחר לגמרי. "האגף לאיגוד מקצועי זה עמוד השידרה של ההסתדרות, ועופר שומר את התפקיד לעצמו כי הוא הכי מקצוען בתחום", טוען אדרי. "זה כמו ראש ממשלה שהוא גם שר ביטחון. באגף הזה צריך לאייש פרסונה, כי שם מובילים את המאבקים והשביתות. לעמיר פרץ היה את עופר עיני, אבל לעופר עיני אין עוד עופר עיני".
גם אריאל יעקובי, יו"ר הסתדרות עובדי המדינה ומקורבו של עיני, מגונן על העמדה של עיני בנושא. "הריכוזיות שלו לא נובעת מזה שמתחשק לו לעבוד 18 שעות ביום, אלא ממצבים שבהם מנהיג צריך לקבל החלטה איפה חשוב לו להיות". על הטענות על פחד הוא אומר: "אני לא מכיר תופעות של פחד, זה יראת כבוד. אולי קשה לאנשים מסוימים עם יראת כבוד. עופר הוא פרפקציוניסט ששואף לשלמות, ואצלו זה נאה דורש - נאה מקיים. יש לו דומיננטיות ועוצמה, וזה משפיע על הסביבה".
לזכותו של עיני ייאמר כי הוא הקיף עצמו בשורה של אנשי מקצוע צעירים ומבטיחים מהמגזר הציבורי והפרטי כאחד - למרות שיש מי שמבקר את העובדה שהוא מסתובב יותר איתם מאשר עם "אנשי השטח". הוא מינה לראשות הלשכה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי את עו"ד שי תקן שנחשב מוצלח מאוד, ולתפקיד העוזר הכלכלי מינה את זאב חושינסקי, ששימש בעבר כאחראי על תחום הפנסיה וקופות הגמל ברשות המסים. את קודמו של חושינסקי בתפקיד, עמי כהן, מינה לראש אגף הפנסיה ושוק ההון בארגון.
איש עסקים או אידיאולוג?
אחד הסמלים הכי בולטים להצלחה של עיני הוא החיבור המפורסם שלו עם יו"ר הארגונים הכלכליים במשק, שרגא ברוש. מקורביו יודעים לספר שהחיבור איתו התחיל מתוך אותה נקודה אסטרטגית שבה הוא נוהג לנהל מו"מ - הבנה אמיתית כלפי הצד השני.
גם עו"ד נחום פינברג, שמייצג את המעסיקים הגדולים במשק ולרוב נמצא בצד של "האויב" לכאורה, יודע לספר: "יש לעיני יכולת ליצור כימיה בגובה העיניים, אבל הכריזמה שלו היא לא חיצונית, לא תראה אותו עם משקפי גוצ'י. הוא ממוקד מאוד, יודע להבחין בין עיקר לטפל והוא חושב לטווח ארוך - כל מה שצריך במנהיג". גורם אחר מספר על כך שבסכסוך העבודה הארוך בבנק הבינלאומי, היכולת הזו של עיני הביאה את הבעלים של הבנק, צדיק בינו, להסכים לכך שעיני ישמש כבורר בסכסוך. "צדיק בינו ישב אצל עיני בפגישה והגיע למצב שהוא אומר לו 'אני סומך עליך'. בתוך זמן קצר עופר חתך את הסיפור הזה".
מהיחסים ההדוקים האלה עם המעסיקים, חוששים גורמים בהסתדרות ומחוץ לארגון. "עיני הוא יותר איש עסקים מאידיאולוג", אומר אחד מהם. "בשבילו זה לנהל ביזנס. היום הוא מנהל מו"מ על זכויות עובדים ומחר זה יהיה משהו אחר". גורם אחר תוקף את העובדה לכאורה שעיני לא נלחם בהפרטת הנמלים, אלא רק על התמורה שיקבלו העובדים תמורתה. הוא רואה שנתיים קדימה במקום עשרים", הוא מסביר.
ח"כ דב חנין (חד"ש) קובע בפסקנות: "אני חושב שתפקידו של מנהיג עובדים זה לייצג עובדים. הוא לא צריך לייצג גם את המעבידים. הנחת היסוד שלו שאת ענייני העובדים אפשר לקדם רק באמצעות שיתוף פעולה עם המעבידים, לא הוכיחה את עצמה - לא בעולם ולא בארץ". מנגד, חנין ושותפיו לעמדה מגמגמים מעט כשמעמידים אותם מול ההישגים שהביא עיני בתחום העבודה - הישגים שחלק מהם חנין בעצמו ניסה להעביר בכנסת אך נכשל.
"חנין טועה", טוענת עו"ד נעמי לנדאו, לשעבר ראש הלשכה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי. "חנין והחבר'ה שלו פוחדים שהנושא החברתי יישאר אצל עופר עיני", היא קובעת. ומה היא חושבת על האפשרות שעיני יקפוץ לפוליטיקה? "שיישאר יו"ר ההסתדרות. תראה מה קרה לעמיר פרץ".
