הלימות ההון, השיעור מתוך ההון של הבנק שעליו לרתק כנגד כל הלוואה ואשראי שהוא נותן, היא אחד מהמושגים הבנקאיים המשמימים שמופיעים בדו"חות הבנקים, וכמעט לא מעניינים אף אחד. אבל בשנת 2008 החולפת, וביתר שאת ב-2009 הקרבה, הלימות ההון הופכת לאחד מהפרמטרים הכלכליים המרכזיים במשק, אם לא החשוב מכולם.
ללא הלימות הון בשיעור הנדרש הבנקים לא יוכלו להגדיל את היקף האשראי, וכשהבנקים יהיו במצוקת הון, המשק ייקלע למצוקת אשראי. ובלשון אחרת, ברוכים הבאים למחנק האשראי של 2009.
בעיית האשראי במשק הישראלי היא בבסיסה בעיה מתמטית. זוכרים את "שני צינורות ממלאים בריכה, כמה זמן ייקח עד שהבריכה תתמלא", מהתיכון? ובכן, את בריכת האשראי מילאו שלושה צינורות: בנקים זרים, אשראי חוץ בנקאי ואשראי בנקאי.
המשבר העולמי גרם להתייבשותו המוחלטת של צינור הבנקים הזרים - אלה עסוקים עכשיו בהישרדות. גם צינור האשראי החוץ בנקאי סתום: לגופים המוסדיים יש כסף אבל הם יושבים עליו. ועדות ההשקעה משותקות. הן קופאות בחשש מפני גל פדיונות גדול המחייב שמירה על נזילות, ומפחדות להפסיד עוד מכספי העמיתים.
המשבר העולמי גרם להתייבשותו המוחלטת של צינור הבנקים הזרים - אלה עסוקים עכשיו בהישרדות. גם צינור האשראי החוץ בנקאי סתום: לגופים המוסדיים יש כסף אבל הם יושבים עליו. ועדות ההשקעה משותקות. הן קופאות בחשש מפני גל פדיונות גדול המחייב שמירה על נזילות, ומפחדות להפסיד עוד מכספי העמיתים.
כך נותרנו עם הצינור היחיד שבו עדיין זורמים מים לבריכת האשראי - הצינור הבנקאי. רק שהוא לבדו אינו מסוגל למלא מחדש את הבריכה. עכשיו חלק מהפירמות מגלות כי אין להן דרך זולה, אם בכלל יש להן דרך כלשהי, לגייס הון, ולכן כולם נוזפים השכם והערב בבנקים על ידם הקפוצה. מבנק ישראל ועד האוצר הכל מצפים כעת כי הם ישלימו את החסר, ויתנו פתרון למצוקת האשראי.
במהלך 2008 האיצו הבנקים את קצב זרימת האשראי. האשראי המאזני גדל בסוף הרבעון השלישי ל-711 מיליארד שקל, עלייה של 7.7% בהשוואה ל-660 מיליארד שקל בתום 2007. בסך הכל השנה, עד סוף אוקטובר, גדל האשראי הבנקאי ב-9.4%.
זהו אמנם שיעור הצמיחה הגבוה ביותר מתחילת העשור, אבל האמת היא שגם אם הבנקים ירצו, פשוט אין להם היכולת להשלים את כל הפער שנוצר, עם התייבשותו של השוק החוץ בנקאי. "מערכת הבנקאות בישראל אינה מסוגלת לתת מענה לכל צרכי האשראי של הסקטור העסקי", אמר בשבוע שעבר, מנכ"ל בנק הפועלים, צבי זיו. "לא נוכל להיות תחליף מוחלט לשוק האשראי החוץ בנקאי".
יעד שהבנקים לא מסוגלים לעמוד בו
האצת קצב הזרימה בצינור האשראי הבנקאי נגזרת מתיאבון הסיכון של הבנקים, אבל בניגוד לגופים המוסדיים שלא נדרשים להקצאות הון, יכולתם של הבנקים לצמוח באמצעות אשראי מוגבלת על ידי הלימות ההון. וזו, על פי דרישות בנק ישראל, והמפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, צריכה להגיע לשיעור מינימלי של 12% עד סוף 2009. יעד לא קל, שההגעה אליו תחייב את הפניית מרבית ההון הפנוי של הבנקים.
הנה הנתונים: בסוף הרבעון השלישי עמדה הלימות ההון הממוצעת במערכת הבנקאית על שיעור של 11.51%. מדובר בעלייה בהשוואה ל-11.02% בתום 2007. סיכון האשראי הכולל (מאזני וחוץ מאזני) של הבנקים עמד על 1.2 טריליון שקל ויתרות סיכון האשראי - הנתון המשוקלל אותו מחשבים לצורך הלימות ההון - עמדו על 847.5 מיליארד שקל.
ההון המצרפי (לצורך חישוב הון) של הבנקים עמד על 97.6 מיליארד שקל. מכאן עולה שכדי להגיע להלימות הון של 12% בסוף 2009 על הבנקים להגדיל את הונם ב-4.1 מיליארד שקל. מאחר שעד סוף 2009 הבנקים לא יחלקו דיבידנדים, וכל רווחיהם יופנו לחיזוק ההון העצמי, בהינתן תשואה על ההון של 7% הם יוכלו לעמוד בממוצע ביעד של 12%.
אבל כאן מתחילה הבעיה האמיתית. הציפייה מהבנקים אינה רק להגיע ל-12% בסוף 2009, אלא לעשות זאת תוך הגדלת האשראי במשק במידה שתאפשר לו לצמוח. "אני מצפה מהבנקים לתת כתף ולמצוא את האיזון הנדרש בין הצורך לנהל מדיניות זהירה לבין אחריותם כצומת מרכזי בדרך לצמיחת המשק", שיגר לפני כמה ימים הנגיד, סטנלי פישר, נזיפה פומבית בבנקאים.
עכשיו נניח שבשנת 2009 הבנקים יצטרכו להגדיל את האשראי שהם מזרימים למשק ב-6% - זהו השיעור שלפי תוכנית האוצר דרוש להמשך צמיחת המשק - כל אחוז צמיחה באשראי דורש מהם להגדיל את ההון שלהם במיליארד שקל. אם יתרות סיכון האשראי יעמדו על 900 מיליארד שקל, הבנקים יצטרכו להגדיל את ההון המחושב ל-108 מיליארד שקל. כלומר, להוסיף להונם 10.4 מיליארד שקל.
האם הם מסוגלים לעמוד ביעד הזה באמצעות רווחיהם השוטפים? התשובה היא: בוודאות לא. בהינתן שההפרשה לחובות מסופקים בשנת 2009 תגדל בשיעור אופייני לתקופת משבר, כלומר ההפרשות יהיו בשיעור של 1%-1.25% מתיק האשראי, תעמוד התשואה הממוצעת במערכת הבנקאית בשנה הקרובה על 8%.
במצב כזה לבנקים יחסרו 5.6 מיליארד שקל כדי לעמוד ביעד הלימות ההון ולתמוך בצורכי הצמיחה. תיאורטית ניתן לגייס סכום כזה דרך שוק ההון. רק שזו לא משימה פשוטה גם בימים כתיקונם, ובמצב הנוכחי היא נראית כמעט בלתי אפשרית.
והנה עוד בעיה: בסוף 2009 ישתנו הכללים והמערכת הבנקאית תעבור לעבוד על פי באזל 2 (ראו הסבר בתחתית המסגרת). ביולי פרסם בנק ישראל תוצאות סקר שבדק מה היה קורה להלימות ההון אילו אומצו כללי באזל 2 על ידי הבנקים כבר בשנת 2006. הממצאים הצביעו על ירידה של 0.61% בהלימות ההון הממוצעת.
לאור המשבר, יש להניח כי איכות תיק האשראי הורעה, ולכן ירידה של לפחות חצי אחוז בהלימות ההון כתוצאה מבאזל 2 היא הנחה סבירה. ומכאן שהבנקים צריכים להתכוונן ליעד הלימות הון של 12.5% בממוצע בסוף 2009, ולא ל-12%.
כך שבשורה התחתונה, כדי להגיע להלימות של 12% על הבנקים להגדיל את ההון המצרפי שלהם בהיקף של 8.3 מיליארד שקל. כדי לעשות זאת תוך כדי צמיחה של 6% באשראי, עליהם להגדיל את ההון שלהם ב-14.9 מיליארד שקל.
ייקחו את ההטבה, לא יספקו את הסחורה
כבר לפני חודש, כשהבנקאים עוד הסבירו לכולם שהכל מצוין ואין להם בעיית הון, זיהו בבנק ישראל את הבעיה המסתמנת ואת הצורך בהזרמת הון. הפתרון שנמצא לכך לא היה הזרמה ממשלתית ישירה להון הבנקים כמו בארצות מערביות אחרות, אלא מתן ערבות ממשלתית של 6 מיליארד שקל לגיוסי אג"ח של הבנקים בשוק ההון.
התוכנית שפרטיה מגובשים בימים אלה במשרד האוצר, תאפשר לבנקים לגייס את ההון הנדרש להם לשם הגדלת הצמיחה דרך שוק ההון בריבית נמוכה הנגזרת מהערבות הממשלתית.
לא מדובר בעניין של מה בכך. בגיוסים האחרונים של הבנקים, עמד המרווח בין הריבית שנתנו הבנקים לבין הריבית על אג"ח מדינה במח"מ דומה על 2%-2.7%. ערבות מדינה בגיוס אג"ח לעשר שנים תאפשר לבנקים לחסוך עלויות גיוס של 600 מיליון עד 1.2 מיליארד שקל.
למרות ההסתייגויות שעולות מהבנקים נראה כי אם ההתניה בין גיוס בערבות מדינה לבין הגדלת האשראי תהיה סבירה, יסכימו לבסוף כל הבנקים להצטרף. אחרי הכל, למה לא לקבל מתנה מהמדינה אם אפשר?
אבל אחרי שהבנקים ייקחו את הכסף תעלה השאלה כבדת משקל האם הם אכן ישתמשו בו להגדלת האשראי? והתשובה לכך תהיה: קרוב לוודאי שלא. זיו אפילו הצהיר על כך בוועידת ישראל לעסקים של "גלובס". "הבנקים לא ינצלו את הכספים שתעמיד הממשלה כערבות לגיוס אג"ח לטובת הגדלת תיק האשראי, אלא להגדלת ההון העצמי", הוא אמר.
בבנקים טוענים כי החיסכון הכספי הנובע מגיוס ההון בערבות ממשלתית, אינו משקף את הסיכון העודף כתוצאה מהגדלת היקפי האשראי לפירמות בזמן האטה כלכלית. הבנקאים מסבירים כי האוצר אמנם ערב לגיוס ההון, אך הפסדי האשראי יהיו רק על כתפי הבנקים. "אם האוצר לא מתחלק איתנו בסיכון מדוע שניקח סיכון נוסף?", שואלים שם. הרי האשראי הנוסף הוא בהכרח האשראי הפחות טוב, ולכן הוא בסיכוי גבוה יותר לחדלות פירעון.
"נאמר שאקח ערבות מדינה בסך מיליארד שקל ואחסוך כל שנה עלות גיוס של 15 מיליון אחרי מס", תוהה בכיר באחד הבנקים. "זו הטבה חסרת משמעות. מצפים שאתן אשראי של שמונה מיליארד שקל מול המיליארד שלוויתי, אבל בהפרשה הכי קטנה לחוב מסופק נמחק החיסכון. לכן, אף בנק שפוי לא ייתן יותר אשראי בגלל חיסכון קטן בעלות הגיוס".
כך שבפועל תוכנית האוצר לערבויות מדינה לגיוס הון גם אינה מספיקה מבחינה כמותית כדי לתמוך בצמיחה הרצויה, וגם מקבלת כתף קרה מהבנקאים. הם אולי יעשו טובה למדינה וייקחו ממנה את ההטבה, אבל את הכסף הם ישמרו עמוק במרתפים.
הנפקת זכויות בדיסקונט?
עד עכשיו דיברנו רק על הממוצע של כלל הבנקים, אבל בין הבנקים עצמם ישנה שונות גדולה מאוד. בנק לאומי נמצא במצב הטוב ביותר ועומד כבר היום על הלימות הון של מעל 12%. רווחיותו השוטפת תאפשר לו להגדיל את האשראי ב-6%-7% ללא בעיה. גם הפועלים יוכל להגיע לרף 12% על בסיס רווחיו השוטפים, אך כדי לצמוח ב-6% הוא יזדקק לתוספת הון של כ-1.2 מיליארד שקל. זאת תחת ההנחה ששני הבנקים הגדולים יציגו תשואה של 10% בשנת 2009.
מזרחי טפחות יזדקק לגיוס של 600 מיליון שקל (חלקו בוצע בשבוע שעבר), תחת הנחת תשואה על ההון של 8% בשנת 2009, כדי לעמוד בצמיחה של 6%. להלימות הון של 12% הוא יוכל להגיע על בסיס רווחיותו השוטפת.
הבינלאומי יזדקק לתוספת של 920 מיליון שקל, לאחר שגייס 285 מיליון שקל בשבוע שעבר, והקפיץ את הלימות ההון שלו ל-11.8%. בהינתן תשואה על ההון של 6% בשנת 2009, הבנק יזדקק לגיוס של 300 מיליון שקל נוספים כדי לצמוח ב-6%.
בבעיה החמורה ביותר מהבחינה הזאת נמצא בנק דיסקונט. הבנק סיים את הרבעון השלישי עם הלימות הון של 10.59%, זאת לאחר שלרוע מזלו דווקא ערב המשבר הוא הגדיל מאוד את היקפי האשראי שלו, וצמח בשיעור של 11.65% - הגבוה ביותר מכל הבנקים. במקביל חילק דיסקונט באוגוסט דיבידנד של 250 מיליון שקל. לאור זאת ירדה הלימות ההון שלו מ-11%, והבנק לא יעמוד ביעד ההלימות של 11.25% לסוף 2008.
כדי להגיע בסוף 2009 להלימות של 12% לה התחייב, על דיסקונט להגדיל את ההון ב-1.9 מיליארד שקל, וכדי לצמוח ב-6% בתיק האשראי עליו להגדיל את ההון ב-2.8 מיליארד שקל. בהנחה של תשואה על ההון של 6%-8% בשנה הבאה, על דיסקונט לגייס יותר מ-2 מיליארד שקל. משימה לא קלה גם תחת ערבות ממשלתית.
הפתרון האפשרי: הנפקת זכויות כאשר כל בעל מניות יזרים הון לבנק. הענות בעלי המניות מהציבור לא צפויה להיות גבוהה, אך עבור המדינה, שמחזיקה בכרבע ממניות הבנק, מדובר בדרך אלגנטית להזרים לו הון. במקביל, יגדל חלקה של המדינה בבנק לכ-35%. במקרה כזה, אם בעלי השליטה הנוכחיים, קבוצת ברונפמן שראן, לא יזרימו את הסכום הנדרש, הם כמובן ידוללו.
