כשאומרים בתל אביב שמישהו הוא "צפר", לא מתכוונים שהוא חובש כובע רחב שוליים ועוקב אחרי דפוסי נדידה של עופות. בתל אביבית מודרנית, צפר הוא מי שמחלטר בפיזור קורקינטים חשמליים של חברת Bird (ציפור), לרוב בשעות הבוקר המוקדמות.
בירד פועלת בתל אביב מאוגוסט 2018. בנובמבר, השירות שלה הורחב לרמת גן. מדובר בחברה צעירה, שנוסדה בספטמבר 2017 בסנטה מוניקה שבקליפורניה, ועוסקת בהשכרת קורקינטים חשמליים לפי דרישה, באמצעות אפליקציה. בירד היא אחת מחברות ההזנק הצומחות בעולם: היא פרושה ב-100 ערים, ובכמה סבבי גיוס הון מהירים הגיעה לשווי של 2 מיליארד דולר.
איך השירות עובד? מאתרים קורקינט במפה שבאפליקציה, פותחים אותו באמצעות קוד QR שמופיע על הכידון, עולים, נוסעים, מגיעים לאן שרוצים - וסוגרים את הנסיעה.
למתבונן מהצד נראה כי בירד "תפסה חזק" בתל אביב. אבל האם זה אכן המצב? עידו כהן, מנכ"ל חברת ההזנק Loadmill וחובב דאטה, החליט לבחון את דפוסי השימוש באפליקציה, ומציג תמונה מובהקת של מהפכה דו גלגלית בהתהוות.
הלוך ולא חזור
"אני מעריץ גדול של השירות", כתב כהן בשרשור טוויטר ארוך שבו פירט את ממצאיו. "התעניינתי במספרים שלהם מאז ההשקה בתל אביב. למרבה הצער, לבירד אין ממשק יצוא נתונים פתוח, אבל ניתן לקצור מידע על פרישת הקורקינטים במשך תקופה. ניקיתי קצת את המידע מסטיות GPS והצלחתי לבודד את התנועה בעיר לאורך יממה". הבדיקה של כהן נעשתה בספטמבר, שכלל חגים.
לדבריו, הממצאים חושפים דפוס שימוש עקבי. "אפשר להבחין שהמשתמשים בימות השבוע מהגרים בבוקר ממרכז תל אביב למרכזי התעסוקה, ובסופי שבוע - ממרכז העיר לים". היעדים המרכזיים הם האוניברסיטה, מגדלי עזריאלי, הבורסה ברמת גן, וגם אזור רחוב הארבעה-החשמונאים. בסרטון שהעלה כהן נראים האזורים "החמים" שאליהם נעים המשתמשים.
כהן ניתח את השימוש לאורך היממה ומצא דפוס מעניין: כצפוי, מספר הנסיעות הגדול ביותר הוא סביב 8:00 בבוקר, אך בערב אין עלייה דומה. למעשה מ-14:00 ואילך מספר הנסיעות יורד. ייתכן שבערב אנשים פחות לחוצים, ומעדיפים לקחת אוטובוס או ללכת ברגל, או שפשוט לא נשארים קורקינטים זמינים.
על פי חישוב שערך כהן, יש 330 קורקינטים פעילים בתל אביב, והניצול שלהם כמעט מלא בכל עת. התעריף להפעלה הוא 5 שקלים, ועבור כל דקת שימוש משלמים חצי שקל. כהן מנה את הנסיעות לאורך חודש, בין ספטמבר לאוקטובר, והגיע ל-1,715 נסיעות יומיות. זמן נסיעה חציוני הוא 15.5 דקות, כלומר המחיר הוא 12.75 שקל לנסיעה ממוצעת (הכנסה יומית של כ-22 אלף שקל).
"אני רואה בזה סימן לכך שהשוק עוד לא רווי", אמר כהן. אלה בשורות טובות לא רק לבירד, אלא גם עבור Wind הגרמנית, שהשיקה בעיר פעילות ביום חמישי שעבר, ועבור LIME האמריקאית שמתכננת להיכנס כמתחרה נוספת.
בירד, כאמור, משתמשת בצפרים שמטעינים את הקורקינטים בלילה (לוקחים בשעות הערב, מטעינים בבית, וצריכים לפזר אותם עד 7:00 בבוקר). עלות טעינה היא כ-30 שקל ליחידה, כלומר כ-300 אלף שקל בחודש לכלל הצי - ורווח של כ-500 אלף שקל בחודש.
הצלחה חריגה בהשוואה בינלאומית
מלבד המחקר של כהן, נתונים שהגיעו לידי TheMarker מצביעים על כך שבירד צברה בתל אביב 25 אלף משתמשים ייחודיים: כלומר, אחד מכל 20 תל אביבים התנסה בשירות. על פי גורמים שונים, מאז המדידה באמצע אוקטובר, שיעור השימוש כמעט הוכפל. סקרים פנימיים של החברה מצביעים על נתח משמעותי של משתמשים שוויתרו על נסיעה ברכב פרטי בזכות החלופה של בירד. אלא שאנשי בירד בישראל סירבו להרחיב בנושא.
ההערכה של כהן ואחרים היא שההצלחה של בירד בישראל חריגה בהשוואה בינלאומית. הסיבות לכך מגוונות: מזג האוויר בישראל נוח לנסיעה בקורקינט; תל אביב קטנה יחסית (52 קילומטר רבוע) ומישורית במידה רבה; בתל אביב קיימים שבילי אופניים ברמה טובה באורך כ-70 קילומטר (לפי נתוני העירייה); והקהל הישראלי אוהב להתנסות בטכנולוגיות חדשות. סיבה נוספת להצלחה היא שישראל סובלת מבעיית פקקים חמורה והתחבורה הציבורית בה אינה פועלת בשבתות. כהן מצא כי יש עלייה בביקוש לקורקינטים בשבתות ובחגים, לצד עלייה של 10% במשך נסיעה ממוצעת בהשוואה לימי חול.
לבסוף, הרגולציה בישראל קלה יחסית. במדינות אחרות מערימים על היזמים יותר קשיים עם סוגיות של רישוי, שמירה על הסדר הציבורי, ביטוח ועוד. לשם השוואה, בירד פירסמה מחקר לגבי השקת השירות בפריז. ברבעון שלאחר ההשקה, כ-5% מהפריזיאים עשו שימוש בבירד ו-39% מהמשתמשים מסרו כי הפחיתו את השימוש ברכב פרטי מאז כניסתה לעיר. המספרים של בירד בישראל דומים לאלה שהציגה החברה בסנטה מוניקה, שבה הושק השירות לראשונה ב-2017.
בירד מעוניינת להתרחב לערים נוספות בישראל. ל-TheMarker נודע כי באחרונה תיאמה החברה פגישה עם ראש עיריית גבעתיים, רן קוניק, לבחינת השקה של השירות בעיר בהמשך השנה. אין מניעה, וניתן לצפות, שמיזמי הקורקינטים החשמליים יורחבו לעוד ערי חוף בישראל כמו הרצליה, נתניה, אשדוד ואחרות.
"מהנתונים ניתן ללמוד שהקורקינטים הללו לא משמשים רק לנסיעות אקראיות, אלא שאנשים רבים בתל אביב - וגם כאלה שגרים מחוץ לה - עושים שימוש בכלי תחבורה זה כדי להגיע למקום העבודה", אומרת איילה צורף, מומחית לכלכלה שיתופית. "הזינוק בהיקפי השימוש בשעות הבוקר (9:00-8:00), בשילוב עם המפות שמראות שאזורי הביקוש בשעות אלה הם הקריה, בתי המשפט, עד אזור מגדלי העסקים שממזרח לאיילון, מעידים על הפיכתו של הקורקינט לכלי תחבורה המשמש לצורכי התניידות לעבודה ולא לצורכי בילוי.
לדבריה, "בירד מגשימה במלואו את חזון הכלכלה השיתופית: המוצר שלה מאפשר גישה לכולם, ללא צורך בבעלות על קורקינט, בתשלום נקודתי עבור שימוש, ובשילוב חשמל שאותו היא רוכשת מהתושבים. כל זה נשען על טכנולוגיה מפותחת עם כוח אדם מינימלי (לחברה שלושה עובדים קבועים בישראל), ויש הרבה לאן לצמוח מבחינה גיאוגרפית".
בבירד סירבו להתייחס לנתונים. מנכ"ל החברה בישראל, יניב ריבלין, מסר כי "בתום חמישה חודשי פעילות בלבד, אנו שמחים לומר שהציבור הישראלי אימץ אותנו לחיקו. אנו מספקים אלטרנטיבה אמיתית, המאפשרת לדלג על פקקי התנועה תוך שמירה על איכות הסביבה.
"מנעד הרוכבים שלנו רחב, וכולל אנשי עסקים, סטודנטים, תושבי תל אביב ורמת גן ותיירים. בקרוב תמשיך החברה להתרחב לערים נוספות בישראל".
הצרות של בירד: ונדליזם, תחרות ותביעה ייצוגית
ההשקה של בירד בישראל, כמו של כל שירות עם פוטנציאל משבש, מלווה בליווי חבלי לידה וקשיים. אחת הבעיות היא שהקורקינטים של בירד עוברים לעתים השחתה וונדליזם.
זו אולי אחת הסיבות לכך שבשבוע החולף החליטה בירד "לחסום" אזורים שלמיים בדרום תל אביב, כך שלא ניתן לסיים בהם נסיעה, אלא רק לחלוף בהם. בהמשך, סביר להניח כי לא יהיו בהם גם קורקינטים להשכרה. האזורים האמורים הם מדרום לרחוב סלמה בעיר - וכוללים את דרום פלורנטין, מרבית יפו, אזור רחוב שוקן, לוינסקי, שכונת שפירא ועוד.
המהלך חריג במיוחד, לאור העובדה שגם אזור התחנה המרכזית ותחנת רכבת ההגנה בתל אביב חסום - ובירד הוא הרי שירות שממצב את עצמו כשירות משלים לתחבורה הציבורית - כזה שמשתמשים בו בדרך אל או מתחנת הרכבת למשל לעבודה.
בנוסף, כמו בכל שירותי ההשכרה ללא תחנות עגינה (כמו במקרה של האופניים של Mobike), יש טענות מצד הולכי רגל על חניה לא מתחשבת וחסימת מדרכות על ידי המשתמשים בבירד בתום הנסיעה.
עוד אתגר שבירד תצטרך להתמודד איתו היא התחרות. בסוף השבוע שעבר נכנסה לתל אביב מתחרה חדשה, Wind הגרמנית. החברה הציבה בתל אביב 200 קורקינטים ראשונים, ועל פי הצהרתה מתכוונת להוסיף בכל יום 50 התקנים חדשים עד לצי של 1,200 קורקינטים (מול כ-330 בצי של בירד).
אם זה לא מספיק, מתחרה שלישית, חברה אמריקאית בשם Lime, רוצה גם היא להיכנס לישראל.
בינתיים, בירד צריכה להתמודד עם תביעה ייצוגית ראשונה. עורך דין בשם רן ברא"ז הגיש בתחילת החודש לבית משפט השלום בתל אביב, תביעה ובקשה להכיר בה כייצוגית נגד החברה, בטענה כי קיים פרק זמן של 15–25 שניות בין לחיצה על כפתור הנעילה באפליקציה לבין הנעילה בפועל, כך שנגבה בכל נסיעה תשלום עודף של חצי שקל. התביעה הכוללת היא בסכום של 1.9 מיליון שקל.
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
כתבות נוספות:
בלוף אומת הסטארט־אפ של ישראל
מחפשים את האתר של בני גנץ? לא בטוח שזו משימה קלה
