בית משפט השלום בירושלים חייב את בית-החולים שערי צדק לפצות ב-10,000 שקל אדם שפרטיו נרשמו בטעות בתעודת פטירה.
התובע בן ה-70, ממכובדי הקהילה הנוצרית בעיר העתיקה, ניגש לקופת-חולים, אך שם נאמר לו כי לא יוכל לקבל טיפול רפואי משום שהוא מופיע ברישומים כמי שנפטר, וזאת בהסתמך על מידע שהתקבל ממרשם האוכלוסין במשרד הפנים.
לפי החוק, כשאדם נפטר בבית-חולים הגורם, המוסמך להעביר הודעת פטירה לפקיד הרישום במשרד הפנים הוא בית-החולים או הרופא שקבע את המוות. במקרה זה, הטעות נבעה משגיאה בפרטי אדם אחר שנפטר. הטעות במשרד הפנים תוקנה בתוך זמן קצר, אך התובע טען כי בינתיים נגרמו לו "נזקים ישירים ועקיפים אדירים" אותם תבע. בית-החולים טען כי אין קשר סיבתי בין טעותו לבין נזקים אלה.
רשלנות בית-החולים
"אין ספק כי הוצאת 'הודעת פטירה' הכוללת פרטים אישיים שגויים של אדם שמעולם לא נפטר, היא תוצאה של רשלנות חמורה של המוסד הרפואי שהנפיק אותה", קבע השופט יצחק מילנוב. "בין אם היתה זו רשלנות של הפקיד שהדפיס את פרטיו האישיים של הנפטר בטופס, ובין אם של הרופא שחתם על ההודעה המודפסת, האחריות לרשלנות רובצת לפתחו של בית-החולים".
לדבריו, עדכון סטטוס "נפטר" במשרד הפנים גורר ביטול או הקפאה אוטומטיים של כל הזכויות המוענקות לאדם חי, כמו הזכות לנהל חשבונות בנק, הזכות לקבלת תשלומים, גמלאות וקצבאות מהביטוח הלאומי, הזכות לקבלת טיפול רפואי, הזכות לקבלת הלוואות, דמי ביטוח וכו'.
הוא ציין כי אין היגיון להטיל חובה על משרד הפנים או מוסדות הציבור האחרים לאמת את הודעות הפטירה הנשלחות. לדבריו, מאחר שהמוסד הרפואי הוא החולייה הראשונה בשרשרת שמביאה למחיקת אדם מהמרשם, עליו החובה לבדוק את נכונות פרטי הודעתו.
נקבע כי התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק בריאותי או חסרון כיס, והטעות תוקנה בתוך כשבועיים, אך השופט פסק לו פיצוי בגין עוגמת-נפש, "בשל עצם הסיטואציה בה מצא עצמו 'חשוב כמת'".
