לפני כעשר שנים, במהלך יום עבודה רגיל בחברת השיווק שבה עבדה אז א', נפל על ראשה שעון קיר כבד שהיה תלוי מעל הדלפק שמאחוריו עמדה.
השעון הכבד התרסק על ראשה בעוצמה רבה, ו-א', שהייתה אז בת 22, פונתה לבית החולים לקבלת טיפול רפואי. היא אושפזה למשך שבוע ימים, וסבלה מחבלות בראשה ובצווארה, כאבי ראש עזים, חולשה בידיים וברגליים ובעיות ראייה. "היו רגעים שלא ראיתי כלום", סיפרה.
א' החליטה להגיש תביעה נגד החברה שבה עבדה ונגד חברת הביטוח של החברה לבית משפט השלום בפתח תקווה. בתביעה טענה א' כי בעקבות המקרה הפסיקה לעבוד בחברה ודחתה את המשך לימודיה באוניברסיטה, עד שתתאושש מהאירוע הקשה שעברה.
לכתב התביעה צירפה א' חוות דעת של רופאים מומחים, שפסקו לה נכות בשיעור כולל של 42 אחוז. לדבריה, גם כיום היא סובלת מחולשה בידיים ומכאבי ראש וצוואר שמגבילים את תנועתה.
החברה וחברת הביטוח הנתבעות הגישו כתבי הגנה שלא הכחישו את עצם התאונה, אך חלקו על מצבה של א', וטענו שהוא השתפר מאוד מאז התאונה ולכן יש לקבוע לה פיצויים נמוכים יותר. לטענתן, א' פעילה מאוד ספורטיבית, עושה סקי ורצה ריצות ארוכות.
השופט אריאל ברגנר שדן בתביעה, שמע את הצדדים ודחה על הסף את הטענות שמצבה של א' השתפר. הוא קיבל את תביעתה וקבע כי החברות יפצו את א' בסכום של 1.25 מיליון שקל, כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
"לאדם הנפגע בתאונה קיימת החובה המשפטית המוסרית והאנושית לפעול להקטנת הנזק שלו. לחזור לחיים נורמליים ככול הניתן ולמצות את חייו כמיטב יכולתו", קבע השופט בפסק הדין.
את התובעת ייצג עו"ד ישראל ויינברג שציין שנדיר שבית המשפט מעדיף את חוות דעת המומחה שלה על פני זו של המומחה מטעם בית המשפט.