אפשר לדמיין את אוסמה בן-לאדן יושב כרגע ספון במערתו אי-שם, ומקלל את בנקאי וול סטריט, כופרים בני כופרים, שהמיטו עליו את הפורענות המביכה הזו. ככה אי-אפשר לכלכל ארגון טרור ראוי לשמו. אי-אפשר לעבוד. נו, משיב לו מן הסתם איימן אל-זוואהירי, סגנו, הנה עוד מזימה של היהודים.
כי כמו כולם, משתוחחים ארגוני הטרור תחת עול המשבר. קנאות לא יכולה לרכוש אף קלצ'ניקוב בשוק השחור, שלא לדבר על טילי כתף או על העברת כספים לתאים רדומים. בנייר עמדה מרתק, "המשבר הכלכלי: תגובת אל-קאעדה", בהוצאת מכון וושינגטון למדיניות מזרח תיכונית, קובע ריצ'ארד בארט כי למשבר יש השפעה משמעותית על אל-קאעדה, ששינה את המסר המרכזי שלו בעקבות התהפוכות ושסובל מהידלדלות משאבים. אף שמצב השווקים משפיע לרעה גם על מאמצי הלוחמה בטרור של ממשלות ושל המגזר הפרטי, מציין המחבר, עדיין אפשר לשפר את הלוחמה הפיננסית בטרור.
בארט נחשב לאחד המומחים הבולטים בעולם לסוגיות CFT ("לוחמה במימון טרור"). כמנהל צוות או"ם לניטור פעולותיהם של אל-קאעדה ושל טאליבן, שהוקם מכוח החלטת מועצת הביטחון, ידו מונחת בהתמדה על הדופק הפיננסי של הטרור האיסלאמי, והוא מנסה למפות את הדרכים שבהן הם מגייסים כספים ומעבירים אותם לשטח. במאמרו הוא כותב כי התגובה המיידית של אל-קאעדה למשבר הייתה קמפיין שבו קיבל הארגון על עצמו אחריות למצוקה במערב - תוצאה כביכול של פיגועי 11 בספטמבר ושל המלחמות היקרות בעיראק ובאפגניסטן שבאו בעקבותיהם. מאחר שמאז ומתמיד ראו מנהיגי אל-קאעדה בתרבות הצריכה המערבית עקב אכילס של האויב, והטיפו להתקיף מטרות כלכליות, בארט צופה שבן-לאדן ייזום יותר התקפות יבשתיות על מתקני שאיבת נפט וזיקוק, ויותר התקפות ימיות על אוניות.
ובכל זאת, המשבר מספק לאל-קאעדה גם הזדמנויות. מנהיגי הארגון שמים דגש על קהל יעד שעשוי להיות כר פורה למגויסים פונטציאליים: אנשים שנשחקים בגלגלי השיניים של המצוקה הכלכלית. אל-זוואהירי ועבדול מאלק דרוקדל, מנהיג הארגון בצפון אפריקה, מנסים לאחרונה לשכנע אנשים כאלה כי סבלם האישי נובע ישירות מנצלנות המערב.
בניגוד לטאליבן, שיש לו יד ורגל בסחר הסמים הרווחי, לאל-קאעדה אין עתה, ככל הידוע, משאבים כספיים משמעותיים. המיתון העולמי גם משפיע, קרוב לוודאי, על היקף התרומות ועל חשש התורמים להיחשף. וכך נאלץ הארגון לערוך מגביות. אחד ממגייסי התרומות הפעילים הוא מוסטפה אבו אל-יאזיד, הידוע גם כשייח סעיד, שזוהה בדוח החקירה האמריקאי על אירועי 11 בספטמבר כגזבר הראשי של הפיגוע. עתה הוא נחשב לקצין המבצעים באפגניסטן. בראיון שהעניק לפני כחצי שנה הוא ציין שאל-קאעדה גייס מתאבדים פוטנציאליים רבים, אבל אינו מסוגל כלכלית לצייד אותם. גם אבו יחיא אל-ליבי, שנחשב לפוסק דתי חשוב בארגון, מנצל את התבטאויותיו הפומביות לגיוס כספים: מתן תרומות הוא חלופה הולמת להשתתפות פעילה בקרבות, הוא מכריז.
בארט טוען שהבעיות הפיננסיות שוחקות את יכולת הארגון לתפקד ביעילות. גם ההנהגה הבכירה בגבול פקיסטן-אפגניסטן חייבת לשלם תמורת מזון, מגורים, פיצויים למשפחות ההרוגים, וביטחון.
החדשות הרעות הן שהמשבר פוגע גם בגופים שנאבקים בטרור. בניגוד לאל-קאעדה, הם אינם יכולים לערוך מגביות. בארט חושש שכמה ממשלות עלולות להשלים עם סיכון מוגבר של טרור, לעומת שאר הסיכונים של קריסה כלכלית המאיימים עליהן, ולכן הוא טוען כי המגזר הפרטי ממלא תפקיד מכריע בחזית המאבק: הבנקים מכירים את לקוחותיהם יותר מכל סוכנות ביון או בולשת פדרלית. הם יודעים כיצד, מתי והיכן מקבלים לקוחותיהם את כספיהם, והיכן הם מוציאים אותו.
גם ד"ר מתיו לוויט, עמית מחקר בכיר במכון וושינגטון וראש התוכנית למאבק בטרור ולמודיעין, חושש שהמשבר ישפיע לרעה יותר על הכוחות שמנסים למגר את הטרור מאשר על מחוללי הטרור. "השאלה האמיתית", הוא אומר, "היא באיזו מידה המשבר ישפיע על נכונות המגזר הפרטי להילחם בטרור. האם בנקים, למשל, יחפשו עוד מקורות הכנסה ויתעלמו מהעברות בלתי חוקיות, למשל? או שהם ייבהלו מהסנקציות שקבועות בחוק? אנו צריכים להמתין ולראות".
