דיוויד בואי, שהלך היום לעולמו בגיל 69, היה פורץ דרך בתחומו, אין בכך ספק. אבל בואי לא היה רק מוזיקאי ענק או פרפומר ייחודי, הוא גם ידע לעשות ביזנס לא פחות מאשר מוזיקה. המונח "Bowie Bond"' או בעברית שתמיד נשמעת פחות טוב "אג"ח בואי" (מי מתנדב להלחין שיר הנושא את השם הזה?) מייצג תהליך עסקי יוצא דופן וחסר תקדים בתחום המוזיקה.
במסגרת התהליך הזה, הצליח בואי בשנת 1997 להשיג מימון עתק בסך 55 מיליון דולר על ידי גיוס כספים ממשקיעים באמצעות הנפקת אגרות חוב, כשרווחי התמלוגים מאלבומיו עד לשנת 1990, 25 במספר, מהווים בטחונות. מאחורי העסקה עמד אחד הבנקאים המבריקים של זמנו, דיוויד פולמן, שהוגדר על ידי המגזין טיים כאחד מ-"100 האנשים של המחר". מה המהלך הזה נתן לבואי? ובכן, דמיינו שאתם יכולים לקבל משכורת של 10 שנים במקום של חודש אחד – ותבינו מדוע בואי, שקיבל סכום עתק מבלי להזדקק להיערמות של כספי התמלוגים, היה גם גאון פיננסי.
היתה זו הפעם הראשונה שבה מוזיקאי מכר את התמלוגים לשיריו באמצעות אג"ח ואחת הפעמים הראשונות שנעשה שימוש כזה בקניין רוחני. לאחר מכן פעלו בצורה דומה גם ג'יימס בראון, מרווין גיי ואיירון מיידן. חברת הדירוג מודי'ס דירגה את "אג"ח בואי" כהשקעה עם סיכון נמוך ובישרה כי זהו הדירוג הראשון אי פעם של עסקת תמלוגים ממוזיקה.
כשזה נוגע לבואי, הכל באמת ורוד. אבל דווקא דיוויד פולמן נאלץ להתמודד עם תרחישים שחורים יותר, ביניהם ירידת קרנם של מכירות האלבומים ושל הדיסק הקשיח, שהוחלפו אט אט באמצעים טכנולוגים מתקדמים יותר. דירוג האג"ח של בואי החל לצנוח בשנת 2004, ופולמן, שטען בזמנו שמדובר באג"ח משתלם יותר מפקדונות של הבנק הפדרלי בארה"ב, התרסק עם שאר שותפיו לעסקה. ובואי? הוא בכלל במאדים עכשיו, עזבו אותו.