תוכניתו של ברק אובמה למנות את טימותי גייתנר לשר האוצר מצביעה על פער בין רטוריקת הבחירות המפעימה של הנשיא הנבחר לבין הדרך שבה הוא מתכוון למשול. לא שאובמה משנה את עורו. אבל קרוב לוודאי שנשיא אידיאולוג הוא לא יהיה, אם לשפוט על פי הרכב קאדר האקדמאים הטכנוקראטים שהוא מקיף עצמו בהם ושיתניעו את ממשלו בעוד פחות מחודשיים.
אובמה מוותר על הרומנטיקה
אובמה מתעלם מהרעיון הרומנטי, שנרמז בנאומי הבחירות שלו, לפיו רק אנשים חסרי ניסיון, שנלקחו מאחורי המחרשה, יוכלו לחולל "שינוי". השינויים של אובמה, אם אכן יתממשו, ינבעו מפעילות אנשים משכילים, רובם ככולם בעלי תארים מתקדמים מאוניברסיטאות אייווי ליג, אנשי ביצוע משופשפים, עם רקורד של עשייה, מקושרים היטב למוקדי כוח בוושינגטון, אנשים עם השקפות עולם מגובשות אבל בלי דבשות אידיאולוגיות.
ובמילים אחרות: אנשים שנבחרו מפני שהם הכי טובים שאפשר למצוא בזמן ובמקום נתונים, לא מפני שהם חולקים אידיאולוגיה עם מי שיהיה ממונה עליהם. כמו בכל תאגיד, תהיה להם משימה והם יפעלו לבצע אותה בדרך הטובה ביותר שידועה להם.
לא ליברל
טימות'י גייתנר הוא אולי הדוגמה הטובה ביותר לכך. "הוא לא ליברל", אמר עליו עמית לשעבר במשרד האוצר האמריקני, בתקופה שבה ניהל גייתנר שם את מערך התגובה האמריקנית על המשבר הפיננסי באסיה בשנות ה-90.
באותה תקופה, מדווח הניו יורק טיימס, כבר קנה גייתנר שם של פרגמטיסט מושלם, לאחר שהצליח לגבש חבילת סיוע בסך 100 מיליארד דולר לבלימת ההתפשטות של השפעת הפיננסית האסיינית.
לימים יתברר, שזה היה קורס מצויין שהכין אותו למציאות של חבילות סיוע לבתים פיננסיים כבר סטרנס, AIG ומי יודע, אולי גם סיטי גרופ. הוא לא נותן לאגו שלו להשתולל, לא מתבייש לשאול הרבה שאלות. מבחינה מסוימת, הוא דומה לאובמה: לשניהם יש נטיה לבחון סוגיות בריחוק מנוכר. את הקריטריונים האלה ניתן להחיל על בכירים אחרים.
אם בוחנים את הגרעין הבכיר של ממשל אובמה, או לפחות מה שידוע עליו עד עתה, מתברר שהמכנה המשותף של רובם המכריע הוא מצוינות אקדמית. לא תמצאו שם טיפוסים כמו מיקי בראון, אותו בישגדא ממינהל החירום הפדרלי, עם ותק של גידול סוסים, שזבה לקילוסים מפי ג'ורג' בוש למרות שהוא כמעט הוריד ביגון שאולה את מה שנותר מניו אורלינס לאחר קטרינה.
הנה כמה פירורים מניתוח של בעל הטור דייוויד ברוקס על הרקע ההשכלתי של מובילי הממשל הבא. ברק אובמה: קולומביה, הארווארד; מישל אובמה: פרינסטון, הארווארד; הילארי קלינטון: וולסלי, ייל; פטר אורשאג, שיהיה כנראה ראש האגף למינהל ותקציבים בבית הלבן: פרינסטון, בית-הספר לכלכלה של לונדון (דוקטוראט); אוסטאן גולסבי, יועץ כלכלי בכיר של הנשיא הנבחר: ייל, MIT (דוקטוראט); גרג קרייג, שיהיה היועץ המשפטי של הבת הלבן: הארווארד, ייל. וכם הלאה וכך הלאה.
עליונות שכלית
נאמנות רעיונית או אישית אינה כמובן מכשול במסלול הקידום בממשל העתידי של אובמה, אבל ברור שהנשיא הנבחר מחפש בראש ובראשונה עליונות שכלית, אי.קיו גבוה, יכולת ביצועית. הוא משאיר על כנו, כנראה, את שר ההגנה הרפובליקני, רוברט גייטס, מפני שהוא הצליח מאוד בתפקידו. הילארי קלינטון תוביל את הסטייט דיפרטמנט למרות שהיו לה חילוקי דעות רציניים עם אובמה בסוגיות של מדיניות חוץ.
דפוסי איוש המשרות בממשל הבא בשבועיים שחלפו צריכים להרגיע את כל מי שחשש שאובמה יסטה יותר מדי שמאלה, או שייפצע את עצמו בהחלטות שנובעות מחוסר ניסיון. הצורה שבה הוא התחיל את דרכו כמעט מצדיקה את כל הקילוסים שהומטרו עליו.
הממשל שלו יהיה, מעל לכל, ממשל מריטוקראטי.
