לרשות לאלו מאיתנו שמקפידים על הפרדת אשפה עומדים 2-3 פחים שמפרידים בין מוצרי נייר, זכוכית ופלסטי. במקרה הטוב הם לא עולים על גדותיהם. מנגד, אם תזדמנו למרכז איסוף הפסולת בקמיקאטסו שביפן, תמצאו שם פחים שמבדילים ומפרידים בין סוגים שונים של מוצרי נייר - עיתונים, מגזינים, קרטונים, פליירים - בין פחיות שונות - אלומיניום, רסס או פלדה - ובין בקבוקי ופקקי פלסטיק. זו רק רשימה חלקית של 34 קטגוריות שתושבי קמיקאטסו אמורים למיין.

לאחרונה תועדה הקהילה היפנית, שמקפידה הקפדה יתרה על הפרדת אשפה בסרט דוקומנטרי קצר. לחלק מכם זה עשוי להיראות קצת מוגזם שלא נאמר על גבול האובססיבי, אבל העיירה היפנית הקטנה, עם אוכלוסייה של קצת יותר מ -1,700 איש לקחה על עצמה את להוביל שליחות סביבתית ועד שנת 2020 להפוך לקהילה הראשונה במדינה שמייצרת אפס אשפה.

עוד ב-mako כסף:

לפי מה שמצטייר בסרט, הם ממש לא רחוקים מהיעד שלהם. בקמיקאטסו כבר ממחזרים כ-80 אחוזים מהאשפה שלהם. 20 האחוזים הנותרים מופנים למזבלה. העיירה הנקייה רשמה את ההישג הזה במהלך הדרגתי שארך 12 שנים. בשנת 2003 קמיקאטסו הכריזה על שאיפתה לייצר אפס פסולת אחרי שויתרה על הפרוצדורה של הבערת האשפה מחשש לזיהום הסביבה וסיכון האוכלוסייה.

הרעש המטרטר ושובל הריח שמאפיינים את משאיות האשפה בכל רחוב בישראל, לא מקשטים את רחובות קמיקאטסו, שם לא תמצאו משאיות אשפה. כך, לכל תושב נותר לשטוף, למיין, ולהביא את האשפה שלו אל מרכז המחזור, עניין שהתושבים מודים שלקח להם קצת זמן להתרגל אליו. במרכז נמצא עובד המפקח על תהליך המיון, מה שמבטיח שהאשפה תיכנס לפח המחזור הנכון. כמה פריטים משומשים נלקחים למכירה ואחרים משנים את ייעודם לבגדים, צעצועים או אקססוריז.

"בעוד מטרתה השאפתנית במיוחד של קמיקאטסו משכה אליה תשומת לב בינלאומית, זו לא העיר היחידה שנמצאת בהתקדמות בנושא הזה", אומר ניל סלדמן מייסד ונשיא המכון "לוקאל אנד סלף רילייאנס", לאתר CityLab, "ברקלי בקליפורניה, אשר מאכלסת כמה מאות אלפי אנשים, קרובה ל -80 אחוזי מחזור, סן פרנסיסקו מדווחת על 70 אחוזים, ויש כמה ערים נוספות בארה"ב, שגם הן מעל 70 אחוז. באיטליה, הם עושים את זה באופן דומה לקמיקאטסו, שם יש להם סוגי מיונים והפרדות רבות, על פי רוב, זה מובל על ידי יוזמות חברתיות".

בארה"ב שיעור המחזור הוא בממוצע 34 אחוז על פי האומדנים האחרונים מסוכנויות להגנת הסביבה. בוושינגטון, לדוגמה, יש שיעור של 16 אחוזים, וסלדמן תולה את השיעור הנמוך במידה רבה בעובדה ש-60 אחוזים מהפסולת נשלט על ידי שתי חברות: Allied  ו- Waste Management שגורפות רווחים מהמזבלות. הסיבה השנייה היא כמובן, פוליטיקה: "הרפובליקנים לא חושבים על ערימות הזבל, ולא ממש אכפת להם, למעט ברני סנדרס, שאר המועמדים הדמוקרטיים לנשיאות שומרים על הסטטוס קוו".

אך ביפן, בכל מה שנוגע למחזור, זו אופרה אחרת. עסקים נדרשים על פי חוק למחזר, ומערכות המיון במדינה הן המקיפות ביותר בעולם. בעיר יוקוהמה, העיר השנייה בגודלה ביפן, שאוכלוסייתה מונה 3.7 מיליון אזרחים, מקבלים התושבים מדריך בן 27 עמודים שבו הם לומדים כיצד למיין יותר מ -500 פריטים שונים. "כשאתה מתרגל לזה, המיון הופך להיות דבר שבשגרה," אומר תושב קמיקאטסו בסרט, "אני כבר לא חושב על זה, כי זה הפך טבעי עבורי להפריד את האשפה בצורה נכונה".

העיירה קמיקאטסו, יפן (צילום: Yuki Shimazu, Flickr)
קמיקאטסו. יפה בכל מובן | צילום: Yuki Shimazu, Flickr

נתניה היא אלופת ישראל במחזור

על פי המשרד לאיכות הסביבה, כמות ייצור האשפה הביתית בישראל קשורה באופן ישיר למספר התושבים בעיר. בנוסף, ישנו קשר גם בין המדד הסוציואקונומי של היישוב לכמות הפסולת המיוצרת על ידי התושבים. ככל שהמדד הסוציואקונומי גבוה יותר כך כמות הפסולת פר נפש גבוהה יותר. בנוסף, רשויות שנכנסו לתכנית הפרדה במקור של הזרם הפריק ביולוגי (הפרדת אשפה ומחזור) והצליחו בה, מראות ירידה בכמות ייצור הפסולת.

מנתוני המשרד עולה כי ישראלי מייצר בממוצע פסולת במשקל 1.7 ק"ג, מדי יום. בנוסף, מדי שנה ישנו גידול של 1.8% בכמות הפסולת. מבחינת ייצור הפסולת בהתייחס למדינות ה-OECD, מדינת ישראל נמצאת מעל הממוצע.

סקר חברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אשר בחן את הרגלי המחזור של אוכלוסיית ישראל בגילאי 20 ומעלה בשנת 2014 מעלה כי כמויות פסולת גדולות במיוחד (כ-400 אלף טון בשנה) נמצאו בירושלים ובתל אביב, ואילו כמות החומרים הממוחזרים מתוך הפסולת בערים אלה עומדת על 13% בלבד. לעומתן, העיר נתניה מעידה על נתוני מחזור גבוהים בין הערים הגדולות: מתוך כ-106 אלף טון, 39 אלף טון - המהווים 36 אחוזים מהפסולת, עוברים למחזור. גם בערים כמו חיפה, ראשון לציון ובאר שבע שיעור הפסולת הממוחזרת גבוה יחסית.

יודעים מה הסיפור הבא שלנו? כתבו אלינו money@mako.co.il