נטלי ודוד (שמות בדויים, השמות המלאים שמורים במערכת), רק רצו חיים טובים יותר לילדים שלהם. בלי מלחמות, עם אפשרויות כלכליות טובות יותר וחיים שקטים. כששמעו שקנדה הוציאה ויזה מיוחדת לישראלים בעקבות המלחמה, המעניקה רישיון עבודה לשלוש שנים בקנדה, החליטו לקפוץ על המציאה. "שמענו מחברים שלנו שהם עוברים לקנדה ורצינו גם", מספרת נטלי, "גילינו שיש ויזה מיוחדת, התארגנו על המעבר, ועברנו לפני שנה, בפסח 2024, עם ויזת המלחמה. לא יכולנו לסבול את המצב בארץ".
בני הזוג, בעלי מקצועות חופשיים והורים לשני ילדים בגילי חמש ושבע, רצו לגור בטורונטו כי הבינו שיש שם קהילה גדולה. החברים שלהם עברו לקלגרי, עיר בפרובינציית אלברטה המערבית יותר, אבל נטלי ודוד העדיפו להתמקם במקום שהרבה מאוד הישראלים מעדיפים לגור בו. "רצינו להיות ליד הקהילה, חשבתי שככה גם אשיג יותר לקוחות לעסק הקוסמטיקה שלי", היא מספרת. הם שכרו דירה בווהן, עיר הצמודה לטורונטו מצפון שבה יש קבוצות גדולות של ישראלים.
איך התאקלמתם?
"בהתחלה נהנינו מאוד, בילינו ונרגענו מהלחץ של הארץ. אחר כך פתחתי את העסק שלי והתחילו להגיע אליי לקוחות ישראליות. דוד לא מצא עבודה במקצוע שלו, הוא בעסקי הגרפיקה, אז הוא עבד בעסק של ישראלים בתור עוזר של אחד מהבעלים. הילדים הלכו לבית ספר היהודי והם מצאו חברים ישראלים וממש פרחו. גרנו באזור של הישראלים והיה ממש כיף. גם כשהגיע החורף, שכולם הפחידו אותנו ממנו, היה בסדר, ולילדים זאת הייתה חוויה".
דוד ונטלי היו בטוחים שהעתיד שלהם בקנדה מובטח, אבל פספסו את הפרטים הקריטיים בקשר לוויזת המלחמה הנוכחית. "חשבנו שאחרי רישיון העבודה שקיבלנו נקבל גם אזרחות, אבל בסביבות דצמבר התחלנו לברר על התהליך של האזרחות והתברר לנו שאין לנו כרגע מסלול שאנחנו מתאימים אליו. בהתחלה נורא התאכזבנו וכעסנו על עצמנו שלא ידענו את זה מראש. וגם הבנו שאם היינו עוברים גם לקלגרי, אז היה לנו שם יותר קל לקבל אזרחות".
"חשבנו שאחרי רישיון העבודה שקיבלנו נקבל גם אזרחות, אבל התברר לנו שאין לנו כרגע מסלול שאנחנו מתאימים אליו"
לאחר שאמו של דוד חלתה, החליטו השניים לחזור בינתיים לישראל. "אני עדיין מקווה לחזור לקנדה. אבל בינתיים אנחנו צריכים לחסוך כסף כי היו לנו הרבה הוצאות על המעבר. אז נעשה את הפסח עם המשפחה ואז נראה".
חבל להיות הומלס בטורונטו
זה לא סוד שישראלים רבים מחפשים כרטיס יציאה מישראל. המלחמה החיצונית והפנימית, יוקר המחייה הבלתי נסבל, מערכת החינוך הכושלת, מחירי הדירות שרק מטפסים והמחשבה שאין פה עתיד, מביאים הרבה יחידים ומשפחות לנסות את מזלם מעבר לים. נכון שגם במדינות אחרות יש בעיות, אבל איכשהו הן תמיד נשמעו לנו זניחות לעומת ערימות הקשיים פה בבית.
קנדה תמיד הייתה אחת המדינות הפופולאריות כיעד הגירה עבור ישראלים, ועוד יותר עם תחילת המלחמה. הקנדים, שלהם מסורת הגירה ארוכת שנים, מציעים שלל מסלולי הגירה עבור אזרחים של מדינות זרות, ובתחילת המלחמה, פתחה המדינה מסלול מיוחד המיועד לישראלים ופלסטינים. מי ששוקל מעבר לקנדה על פי המסלול הספציפי הזה, יוכל לקבל ויזת עבודה לשלוש שנים ללא תנאים מקדימים, ואכן אלפים רבים של ישראלים כבר עשו בו שימוש, ואלפים אחרים נמצאים בתהליך.
אבל בתור מדינה מסודרת, למסלולי ההגירה הקנדיים יש תנאים וחוקים מאוד ברורים, ומי שלא עומד בהם, כנראה יחווה כישלון. אלה שעוברים תחת מסלול ויזת העבודה, חייבים להבין קודם כל דברים מאוד בסיסיים בנוגע אליו: ראשית, הם צריכים לטוס קודם כל לקנדה, ורק כשהם שם, להגיש את הבקשה לוויזה. עד שאישור העבודה לא מתקבל, הם לא מורשים לעבוד, מה שאומר שעלול להיות חור תעסוקתי של כמה חודשים טובים. מעבר לזה, המסלול הזה אינו מקנה תושבות קבע או אזרחות – הוא כן מקנה את ההזדמנות להגיש בקשה לתושבות קבע אחרי זמן מה ורק אם מבינים את תנאי הסף לתושבות עוד לפני שבכלל עושים את המעבר.
עבור ישראלים רבים, תנאי הסף הכלכלי הוא כזה שהרבה מהם מתקשים לעמוד בו, וכבר עכשיו נוצר גל של אנשים שנאלצים לחזור לישראל עם הזנב בין הרגליים, אחרי שהפסידו עשרות אלפי שקלים. "יש אנשים שלא עושים את הבדיקה שלהם כמו שצריך לפני, מגיעים עם איקס כסף והוא נגמר מתישהו", אומרת מיכל הראל, תושבת אונטריו שהקימה אתר בשם עוברים לקנדה, המרכז מידע לישראלים המעוניינים להגר למדינה הצפונית. "מדובר במעבר לחו"ל, על כל המשתמע מזה. יש ישראלים שאומרים 'יהיה בסדר', אבל זה לא עובד ככה פה".
איפה הכשל?
"רוב הגל הנוכחי הוא של אותם אנשים שהגיעו על הוויזה המיוחדת שנפתחה לישראלים במלחמה. אנשים נהרו לכאן. בערך 10,000 כבר קיבלו רישיון עבודה ועוד אלפים מחכים. אז הם אומרים לעצמם 'אה יופי, אזרחות קנדית בחינם'. עכשיו, זה ממש ממש לא ככה. מי שהקשיב לנו, ועשה את זה כמו שצריך, הבין שיש פה הרבה דברים לחשוב עליהם – גם להכין את עצמו לזה שלא תהיה עבודה כמה חודשים, גם לתכנן נכון לאן להגיע, וגם להבין מראש לאיזה מסלול כדאי להגיש בקשה לתושבות קבע".
"יש אנשים שלא עושים את הבדיקה שלהם כמו שצריך לפני, מגיעים עם איקס כסף והוא נגמר מתישהו"
אז רוב החוזרים הם אנשים שנגמר להם הכסף?
"על פי המסלול הזה, את הבקשה לרישיון עבודה צריך להגיש רק כשמגיעים לקנדה, ויש תקופת המתנה. יש אנשים שהגיעו ועושים הכל לבד, והם עדיין מחכים לרישיון במשך עשרה חודשים כי הם עשו טעויות. ויש כאלה שנפלו על שרלטנים שהבטיחו לעשות את זה בשבילם. הרבה צעירים מגיעים ומתישהו, כעבור תשעה-עשרה חודשים נגמר הכסף והם נאלצים לחזור לארץ. זאת יכולה להיות הוצאה של למעלה מ-150 אלף שקל. הם הלכו לגור במקומות שבהם השכירות יקרה, והיא רק עולה כי הישראלים רוצים רק שם, ובנוסף הם לא מצליחים למצוא עבודה".
איזה מקרים יש למשל?
"פנה אליי זוג שהגיע לטורונטו, הוא עבד במסעדות והיא עושה ציפורניים. הם דיברו איתי אחרי שהוא כבר התחיל לעבוד באיזו מסעדה, ואמרתי להם שהם חייבים לבדוק אם יש להם מסלול לתושבות קבע באונטריו. הסתבר שהם לא יכולים, אבל במסלול שהם כן היו יכולים להגיש בו הם איבדו 200 נקודות כי הוא התחיל לעבוד באונטריו. אז הם צריכים לקבל החלטה אם לסיים שלוש שנים או לחזור הביתה, כי תושבות יהיה להם מאוד קשה לקבל. אדם נוסף שהגיע לטורונטו פנה אליי אחרי שלקח לו המון זמן לקבל רישיון עבודה. בסוף נגמר לו הכסף, והוא אמר לי שהוא רוצה ללכת למקלט לחסרי בית. אמרתי לו 'אתה אחלה בן אדם חבל להיות הומלס בטורונטו עדיף לחזור הביתה".
להרכיב מחדש את החיים אחרי ההגירה
הראל מספרת גם על זוג רוקחים בני 50 פלוס, שהגיעו גם הם לווהן באונטריו, העיר הצמודה לטורונטו שהפכה ליעד סופר פופולארי אצל ישראלים. "לא רק שהאנגלית שלהם לא משהו, הם לא ידעו שצריך לקבל רישיון כדי לעבוד ברוקחות. הם פשוט באו. הסברתי להם שעוד לפני שהם מתחילים לעבוד, כדאי לקבל ייעוץ הגירה מהימן כדי להבין איפה הם יכולים לקבל רישיון לעבודה כרוקחים ואיפה הם יקבלו תושבות קבע. אנשים מכשילים את עצמם מרוב בהלה".
זוג רוקחים בני 50 פלוס הגיעו גם הם לווהן באונטריו, העיר הצמודה לטורונטו שהפכה ליעד סופר פופולארי אצל ישראלים. "לא רק שהאנגלית שלהם לא משהו, הם לא ידעו שצריך לקבל רישיון כדי לעבוד ברוקחות"
הבהלה הזו, היא מקור להרבה כאב לב. ייתכן שהיא בגלל מועד הסיום של ויזת העבודה המיוחדת, יולי 2025, וגם כי באמת מתאפשר לכל אדם להגיע דרכה, ללא תנאים מיוחדים. אבל כאמור רק מה שהרבה ישראלים לא מבינים, הוא שהוויזה הזו מקנה אך ורק את הזכות לעבוד בקנדה במשך שלוש שנים, ולא מקנה שום זכויות לתושבות קבע או אזרחות. לכן אלה שרוצים להגר, כאמור, חייבים לבצע תכנון עמוק עוד בתחילת הדרך. אחד הדברים הקריטיים שיש לקחת בחשבון הוא איפה להתגורר כך שיתאפשר להגיש בקשה לתושבות קבע, ובאיזה מסלול להגיש את הבקשה הזו.
"מכיוון שאנשים הגיעו באטרף ומנוסה כזה, אנחנו בנינו רשת של אנשים בכל קנדה, בשאר הפרובינציות, במטרה לעזור לאנשים להיקלט", ממשיכה הראל. "יש לנו אנשים שעוזרים למצוא דירות מקומיות, כאלה שעוזרים למצוא תעסוקה, וכאלה שעוזרים להתמקם. יש לנו המון ידע, יש את האתר שבנינו אחרי ה-7 באוקטובר, והבנו שחייבים לבנות פה קשרים כי לא יכול להיות שאנשים יגיעו למין חור שחור".
כמה אנשים חוזרים להערכתך?
"אני לא לגמרי יכולה להעריך, אבל מומחים בתחום ההגירה מדברים על צפי של 50% ממי שבאו על הוויזה הזו שיחזרו לישראל"
מה הכי חשוב לעשות למי שמתכננים לבוא עדיין על הוויזה הזו?
"אנחנו חופרים לכולם במוח בקבוצות לפי הפרובינציות השונות, מעדכנים איזה מסלולים רלוונטיים לפי פרובינציה כך שאנשים מקבלים את כל המידע הרלוונטי להם, ואנחנו מאוד ממליצים שלפני שהם בכלל מגיעים לקנדה, שיעשו ייעוץ הגירה עם מישהו שמתכנן את המסלול לתושבות קבע מראש. מאוד חשוב לא ליפול על יועצי הגירה גרועים שהחליטו לעשות בוננזה על אנשים, יש לנו באתר יועצים מומלצים. מעבר לזה, אנחנו מצמידים לאלה שמגיעים ופונים אלינו מישהו מקומי שילווה אותם, ויעזור להם למצוא בית ולהתאקלם. אלה שעשו את זה נכון, אספו את המסמכים והנקודות, כבר מתחילים להגיש בקשות לתושבות קבע".
מעבר לכל הפרטים הטכניים שחייבים לעשות כמו שצריך, הרבה אנשים פשוט מגלים שהגירה היא לא חלום, וקנדה היא לא אמריקה. ויש גם כאלה שההבדלים התרבותיים שברו אותם. "יש למשל אנשים שבאו עם כל הישראליות, והם מבינים שזה לא עובד פה ועשו אחורה פנה. יש כאלה שמתגעגעים למשפחה, ויש כאלה שתמיד מוצאים מה לא עובד", אומרת הראל. "אנשים לא קולטים שלצד זה שצריך לפרק את החיים בישראל, חייבים להרכיב אותם מחדש בחזרה פה, כמו לגו. וזה לוקח זמן, ומי שאין לו סבלנות זה קשה מאוד".
תגובות