הפלסטיק נמצא כמעט בכל מקום בחיינו: באריזות המוצרים, במוצרים רבים עצמם, בריהוט שבבית שלנו, בבגדים שלנו ולמרבה האימה – גם בגוף שלנו. בסוף החודש יתכנסו 175 מדינות בפעם החמישית והאחרונה, לצורך גיבוש אמנת פלסטיק בינלאומית, בבוסאן, דרום קוריאה. מדינות אלה, החברות באו"ם, צפויות להצליח, בתקווה, לנסח אמנה חדשה שמטרתה לתת מענה לבעיית זיהום הפלסטיק – אחד המשברים הסביבתיים המורכבים ביותר כיום.
בתחילת 2022, התקיים מפגש של עצרת הסביבה של האו"ם (UNEA, United Nations Environmental Assembly), שבו התקבלה החלטה משמעותית בנושא ההתמודדות עם משבר הפלסטיק העולמי – להקים ועדת משא ומתן בין-ממשלתית לפיתוח אמנת פלסטיק בינלאומית מחייבת (INC Intergovernmental Negotiating Committee,). מאז נערכה סדרת מושבים לדיונים על פיתוח האמנה. מטרת האמנה שתגובש היא לשמש כלי המתייחס למחזור החיים של מוצרי פלסטיק באופן מקיף – מהייצור, דרך מאפיינים עיצוביים והכימיקלים שמרכיבים אותו ועד הטיפול בפסולת הפלסטיק.
הסיפור של הפלסטיק
הפלסטיק נכנס לחיינו בשנות ה-50 של המאה הקודמת, והוא חומר שונה באופן מהותי מחומרים שהשתמשו בהם לפני כן – לא סתם הוא הפך לאחד המשברים הסביבתיים הגדולים כיום. חומר הגלם עבור תעשיית הפלסטיק הוא נפט גולמי. "לפלסטיק כפסולת יש השפעות ייחודיות ומאתגרות מבחינה סביבתית, כלכלית ובריאותית, אשר מחייבות טיפול ייעודי וממוקד", מסבירה לבנת גולדברג, מרכזת בכירה לפסולת ומִחזור מאגף טיפול בפסולת במשרד להגנת הסביבה, שמייצגת את ישראל בוועדה. "פלסטיק מתפורר לחלקיקי מיקרו וננו-פלסטיק, המצויים כיום כמעט בכל מערכת אקולוגית, ומשפיעים על בריאות בעלי החיים ואף חודרים לגופם של בני אדם דרך שרשרות המזון והמים. הפלסטיק כולל לעיתים קרובות חומרים כימיים מסוכנים כמו BPA ופתלטים המשתחררים במהלך השימוש ולאחריו בסביבה ומזהמים את המים והקרקע". חלקיקי פלסטיק (מיקרו-פלסטיק וננו-פלסטיק) כבר נמצאו בכל מקום בעולם – בפסגות המושלגות, בים, בנחלים ובאדמה.
בעבר, פלסטיק נחשב לחומר אינרטי – חומר שאינו מגיב עם סביבתו – ובכך הוא חומר מצוין לאריזות מזון ושתייה ולמגוון רחב של מוצרים. הפלסטיק מורכב מאלפי חומרים שונים – פולימר בסיס, תוספי צבעים, מעכבי בעירה, פתלטים ועוד מגוון גדול של חומרים המעניקים לו את תכונותיו. "עד כה מופו כ-16,000 חומרים שונים המעורבים בייצור הפלסטיק, ומעל ל-3,000 מהם מסווגים כעלולים להזיק עד מסוכנים לבריאות", אומרת גולדברג.
פלסטיק בגוף האדם
אם בעבר התמודדות עם זיהום הפלסטיק הייתה נחלתם של צבי הים ופעילי סביבה, כיום ברור שהיא כבר הרבה מעבר לכך. זיהום הפלסטיק משפיע על מגוון מינים, גם בים וגם ביבשה. כמו כן, הוא משפיע גם על גוף האדם, שבו נמצאו חלקיקי פלסטיק ותוספיו הכימיקלים במערכת העיכול, בשלייה (בחלק העוברי והאימהי), במחזור הדם, בעורקים, במוח, בחלב אם ובריאות. נוסף על כך, מחקרים שפורסמו לאחרונה קושרים בין חשיפה לחומרים המשמשים בתעשיית הפלסטיק למגוון השלכות בריאותיות ופיזיולוגיות כמו סרטן, הפרעות בפעילות הורמונלית, עלייה בהסתיידות עורקים ועוד.
לכן, אחד מהנושאים המשמעותיים בהסכם בינלאומי שכזה הוא נושא הכימיקלים שבהם משתמשים לייצור פלסטיק, בפרט כאשר ייצור הפלסטיק עשוי להתקיים במדינה אחרת מזו שבה הפלסטיק נצרך. "כיום בדיקת המוצרים ומידת הסיכון שהם מהווים נעשית בכניסה למדינה – תהליך המחייב תקינה מקומית לכל מוצר, בקרה, ניטור, אכיפה ועוד בירוקרטיה מורכבת ויקרה. יש לעבות את התקינה הבינלאומית בשלב הייצור, כך שהמוצרים אכן יהיו בטוחים לשימוש", מסבירה גולדברג. "הרצון שלנו הוא לקדם כלכלה מעגלית, שבה המוצר שיצא משימוש מתמחזר חזרה לחומרי גלם ולמוצר חדש בטוח לצריכה. זה מחייב שתהיה שקיפות לגבי הכימיקלים המעורבים בייצור, ויעזור למנוע את הסיכוי לזליגת כימיקלים מסוכנים מהמוצר בתהליכי ייצור של מוצרים ממוחזרים".
מי נגד מי?
כבר במעמד ההחלטה של הקמת הוועידה התגבשו שתי קואליציות. כולם הבינו שהדרך לגיבוש אמנה שתרסן את הצריכה ואת הייצור של הפלסטיק לרמות בנות קיימא לא תהיה קלה. בקואליציית המדינות השאפתניות (High Ambition Coalition (HAC חברות המדינות שמטרתן לייצר אמנה משמעותית ושאפתנית. בקואליציית ה-HAC חתומות 64 מדינות, ביניהן האיחוד האירופי, נורבגיה, בריטניה, קנדה, רואנדה ואף ישראל.
מדינות 'שאפתניות פחות', בלשון המעטה, הן בעיקר מעצמות נפט המרוויחות גם מייצור פלסטיק. סביב מפגש הוועידה השלישי שהתקיים בניירובי, קניה, נוצרה 'אופוזיציה' שנקראת Like-Minded Group - שבראשה איראן, רוסיה, ערב הסעודית וסין. מדינות אלו עושות כל שביכולתן כדי למנוע או לצמצם הגבלות על ייצור ראשוני של פלסטיק ולסכל ניסיונות לצמצום משמעותי במוצריו. הטקטיקה שבה הן משתמשות מתבססת על הצורך לייצר קונצנזוס כדי לקבל החלטות משמעותיות במטרה להסיט ולעכב את הדיון. לכן, פעמים רבות, הדיונים סובבים סביב חוקי קבלת החלטות והצורך לוודא שהטקסט המונח לדיון מייצג את הדעות של כולם.
בימים אלו מקודמת בישראל חתימה על הצהרת "הגשר לבוסאן" – הצהרה שקוראת למדינות לא להתעלם משלבי הייצור הראשוני של הפלסטיק, ומדגישה שללא מגבלות על ייצור הפלסטיק האמנה לא תצליח להשיג את מטרותיה.
התרחישים: פסימיות ואופטימיות
בעוד המדינות מתקרבות לשלבים האחרונים במשא ומתן לגיבוש האמנה, ה-OECD פרסם דו"ח המסכם את תרחישי המדיניות האפשריים שאליהם האמנה תוביל. התרחישים סווגו לשתי קטגוריות – שאפתנות גבוהה ושאפתנות חלקית.
תרחישי שאפתנות גבוהה:
- מסגרת רגולטורית חזקה: מדינות יאמצו תקנות מקיפות ומחמירות כדי להגביל את ייצור הפלסטיק וכדי לקדם חלופות בנות קיימא שיביאו להפחתה משמעותית בפסולת פלסטיק. כמו כן, יתקיים אימוץ נרחב של עקרונות כלכלה מעגלית, חידושים בטכנולוגיות חומרים ומִחזור.
- תרחיש פתרונות מונעי שוק: האמנה תעודד עסקים לחדש ולפתח שיטות עבודה בנות קיימא שיביאו לצמיחה של טכנולוגיות ושל מוצרים מקיימים ומעגליים יותר. כמו כן, יהיה קידום של אחריות יצרנים מורחבת, שתעודד עיצוב מוצרים מותאם וטיפול אפקטיבי אחרי שימוש. בתרחיש זה האמנה תביא לתוצאות סביבתיות אפקטיביות, אך פערים פוטנציאליים ברגולציה עלולים להימשך ללא ניטור ראוי.
תרחישי שאפתנות חלקית (התמקדות במורד הזרם):
- התמקדות בניהול פסולת: תרחיש זה נותן עדיפות לשיפור מערכות ניהול הפסולת ופחות לרגולציה על הכימיקלים בפלסטיק, עיצוב המוצרים והפחתה כוללת בייצור. זה יוביל להתקדמות מסוימת בניהול פסולת פלסטיק, אך צריכת הפלסטיק הכוללת עשויה להישאר גבוהה, עם השפעה מוגבלת על הפחתת הזיהום.
- יישום מקוטע וחלש: חוסר קונצנזוס בין מדינות והתחייבויות לא אחידות שיובילו למנגנוני יישום חלשים. בכך, מדינות יישמו דרגות שונות של פעולה, תקנות לא עקביות והתקדמות מינימלית.
- חדשנות טכנולוגית ללא רגולציה: תרחיש זה שם דגש על התקדמות טכנולוגית בניהול פסולת ללא תקנות מחמירות על ייצור. זה יביא לפריצות דרך פוטנציאליות במִחזור ובמציאת חומרים חלופיים, אך ללא פיקוח רגולטורי על ייצור פלסטיק והחומרים שבו, המִחזור עלול להמשיך להיות מאתגר ולא בטוח שנצליח להוביל להפחתה בזיהום.
פלסטיק בים | צילום: luoman, Getty Images
עמדתה של ישראל
את המשלחת הישראלית וקבוצת ההיוועצות בנושא אמנת הפלסטיק מרכזות ירדן שני רוקמן ולבנת גולדברג מהמשרד להגנת הסביבה. לישראל, כמו לשאר המדינות המשתתפות בדיונים, יש קבוצת עבודה והיוועצות בנושא האמנה שתורמת בגיבוש הנוסח הסופי שלה. בעוד שבישראל השימוש בפלסטיק חד פעמי לנפש הוא בין הגבוהים בעולם והפחתה משמעותית בפלסטיק לא נראית באופק, היא צפויה לשאת בהשלכות האמנה ולצאת לתהליך מורכב של אשרור וחקיקה מקומית. "ישראל היא שיאנית בצריכת מוצרים חד-פעמיים לנפש, ובדומה להיקפי מִחזור הפלסטיק בעולם, גם היא אינה עוברת את רף 10 אחוז מִחזור, ועוד 9 אחוזים נוספים מופנים להשבה לאנרגיה (מתייחס לכלל מוצרי הפלסטיק)", אומרת גולדברג. כלומר, פחות מ-10 אחוז ממוצרי הפלסטיק בישראל ממוחזרים, ו-9 אחוזים ממוצרי הפלסטיק מועברים לטיפול תרמי שנועד להפיק אנרגיה.
יחד עם זאת, גולדברג מוסיפה כי "מספר מהלכים משמעותיים נעשו ונעשים, וביניהם: תמיכה ממשלתית בהיקף נרחב בהקמה ושדרוג של מתקני מִחזור – לא רק פלסטיק – הוקמו שני מפעלי מִחזור פלסטיק פרטיים 'מבקבוק לבקבוק' (מפסולת בקבוקים לבקבוקי שתייה), הוקצתה תמיכה ממשלתית בפיילוטים של מִחזור ברמות פיתוח משתנות, ייושמו חוקי אחריות יצרן בתחום פסולת האריזות, האלקטרוניקה והפיקדון על מכלי משקה, האוספים ומעבירים פסולת פלסטיק למִחזור, ובאופן ספציפי הכנסת בקבוקי פלסטיק גדולים לחוק הפיקדון והרחבת מספר מתקני המחזור בארץ, קידום הטמעת חומר ממוחזר בייצור מכלי משקה, קידום ואימוץ תקנים לפלסטיק ממוחזר על מנת לתת וודאות לאיכות החומר, קידום תיווי למוצרים מתמחזרים/ממוחזרים, קידום יוזמות ממשלתיות ופרטיות לניקוי חופים, מניעת זיהום ימי בפלסטיק, הגברת האכיפה ועוד".
ישראל חתומה בקואליציית המדינות השאפתניות ובזאת מחזקת את עמדתה כמדינה השואפת לאמנה משמעותית מתוך הבנה שפעולה בינלאומית בנושא זה תהיה פשוטה יותר ליישום מקומי. לדברי גולדברג, אחד היתרונות של האמנה עבור ישראל הוא שהיא מהווה שלד עבודה וחבירה לתנועה גלובלית. "ישראל היא מדינה מוטת ייבוא בהיקפים קטנים ביחס לצריכה הגלובלית. לרוב היא אינה שולטת בעיצוב והרכב המוצר, אך כן משתמשת בו ולרוב גם מטפלת במוצר בסוף חייו. משכך, אמנה שתיושם במדינות הייצור, היא משמעותית במורד הזרם, המצוי כאמור בישראל".
הכשלים של פלסטיק כפסולת
הקשיים בתהליך מִחזור הפלסטיק נובעים בין השאר מהרכב כימיקלים ומהיעדר שקיפות, שלא תמיד מאפשרים שימוש חוזר בטוח בחומר. מורכבות זו מתבטאת באחוזי מִחזור נמוכים בעולם כולו – רק 9 אחוזים מפסולת הפלסטיק העולמית מגיעה למחזור. חלק מנושאי האמנה עוסק בעידוד המִחזור, למשל על ידי יצירת הגבלות על השימוש בכימיקלים מסוכנים וקריטריונים לעיצוב מוכוון מִחזור. "יש לשאוף לכך שפלסטיק ינוהל באופן מעגלי וישמש שוב ושוב כמוצר מחודש", אומרת גולדברג.
בפועל, פלסטיק מנוהל באפן חד-כיווני ומגיע לסוף חייו בתום מחזור חיים אחד לפתרון סילוק כזה או אחר. כ-22 אחוז מפסולת הפלסטיק לא מנוהלת כראוי ומגיעה לשטחים הפתוחים. ניהול מחזור החיים של הפלסטיק הוא משימה לא פשוטה שהפכה למשבר עולמי, ויש כשל מהותי בשוק הכלכלי בעולם הפלסטיק. חברות עסקיות מייצרות מוצרי פלסטיק ומשווקות אותם במטרה להגדיל את המכירה שלהם בכל מדינות העולם. עסקים אלו אחראים למוצר עד שהוא מגיע ללקוח, או קצת אחרי כן. אך, מי שאמון על הוצאת המוצרים מהשוק ומהסביבה הן רשויות מקומיות הפועלות על פי רגולציה מקומית. "מצב זה אינו מאוזן ומגביר את הקושי להתמודד עם הפסולת לאורך זמן", מסבירה גולדברג ומוסיפה שבמדינות רבות, וישראל ביניהן, חוקקו חוקי אחריות יצרן – חוקים שמטרתם לגשר על הפער הזה.
בישראל קיימים ארבעה חוקי אחריות יצרן – חוק האריזות, חוק הפיקדון, חוק הצמיגים וחוק פסולת אלקטרונית. בחוקים אלו, היצרנים והיבואנים המכניסים את המוצרים לשוק אחראים גם על ההוצאה שלהם מהשוק שכוללת איסוף ומִחזור שלהם. זה נעשה באמצעות מימון התהליך ולעיתים גם דרך הפחתת חומר הגלם ועיצוב המוצרים כך שיתאימו למִחזור. "אחד מהאמצעים להובלת שיפור משמעותי ופתרון גלובלי של בעיית הפלסטיק הוא מגוון רחב של חוקי אחריות יצרן, ובפרט עבור זרמים שאינם כלכליים למִחזור, באופן הייצור שלהם ובאפשרויות האיסוף הקיימות", אומרת גולדברג.
"היקפי הפסולת שהולכים וגדלים בעקבות הייצור המסיבי והצריכה, הקושי באיסופה, מיונה ומחזורה מייצרים עומס כלכלי וסביבתי על מערכות ניהול הפסולת במדינות רבות, המתקשות לטפל בפסולת באופן סביבתי. מדינות אלה בוחרות לעיתים לייצא את פסולת הפלסטיק למדינות מתפתחות, מה שמגביר את הסיכון לזיהום מקומי במדינות אלה".
מבט אל העתיד
לאמנת הפלסטיק יש פוטנציאל גדול לעזור בבעיית הפלסטיק העולמית. "אמנה ייחודית גלובלית מייצגת פתרון אחיד לבעיה גלובלית, ומאפשרת למדינות לפתח וליישם מדיניות מתואמת לפתרון הבעיה. למדינות רבות אין את היכולת לטפל בבעיה לבדן ולכן אמנה גלובלית תקדם מחויבות לפיתוח תקנים גלובליים, לסטנדרט עיצוב מקיים ולשיטות טיפול מותאמות, כולל עידוד חדשנות בטכנולוגיות מִחזור, איסוף פסולת פלסטיק ועוד", מסכמת גולדברג.
אוולין אנקה, מנהלת עמותת פלסטיק פרי ישראל, עוסקת בתחום זיהום הפלסטיק בחינוך, מחקר ומדיניות, אומנית רב תחומית ובעלת תואר שני בשימור פרימטים.
ירדן שני רוקמן, מרכזת המשלחת הישראלית למשא ומתן על אמנת הפלסטיק ונספחת סביבתית בשגרירות ישראל בקוסטה ריקה.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה