מלי יצחקי (40) עובדת כבר כמעט חמש שנים בסביבה יוצאת דופן. כמנהלת משרד בחברת אורטק, שמתמחה בייצור ממ"דים ופתרונות מיגון, יצחקי היא העובדת היחידה בסביבה גברית לחלוטין. "אני רוב היום לבד במשרד", היא מעידה, "מדי פעם מישהו נכנס להכין קפה או לשאול שאלה, אבל האינטרקציה מינימלית".
בתפקידה הקודם עבדה יצחקי בחנות מפעל לחומרי בניין, לצד שלוש פקידות נוספות. המחסור שלהן ניכר כמעט בכל רגע ביום. "חסרי לי השיח הקליל והמוכר שאפיין את האינטראקציות של עם נשים", היא מספרת, "יש חיבור אישי יותר, חוויות משותפות, אפילו החלפת מתכונים". אחרי שמונה חודשים בודדים, הצטרפה קולגה נוספת למשרד והאווירה השתנתה לטובה.
"חשוב לציין שאין לי שום בעיה עם הקולגות הגבריים שלי ואנחנו מסתדרים מצוין", מבהירה יצחקי, "פשוט טבעי ונינוח הרבה יותר להיות חלק משיח נשי".
גם יובל יונה (26), מבזקנית, מנהלת סושיאל ועורכת ברדיו "קול רגע", שותפה לחוויה הזאת. אחרי שנים בסביבות עם רוב נשי, ההגעה לרדיו הביאה איתה מציאות חדשה. "פתאום אני מוקפת בשבעה גברים ושיחות על כדורגל, שנשמעות כמו שפה אחרת בשבילי. אין לי מושג על מה מדברים, אין לי סיכוי להשתלב או עניין. מצד שני, אני גם לא מעלה נושאים כמו ריאליטי או עיצוב הבית, כי אין עם מי. פשוט ויתרתי".
לדבריה, הניכור הזה בא לידי ביטוי גם בדברים קטנים ויומיומיים. "האווירה עם גברים קלילה יותר, אבל אין מי שישים לב שאני בוכה בגלל חדשות קשות או שישמור לי על הדלת של השירותים". גם הקלילות עצמה עלולה להפוך לבעייתית. יונה מעידה על אינספור מקרים שבהם "שטויות של גברים" נאמרו לידה, כשבמקרים הטובים היו מלווים בהתנצלות ובמקרים אחרים פשוט בבקשה לשים ידיים על האוזניים.
בסופו של דבר הפערים האלה גולשים גם לעבודה עצמה. "אין דבר כזה למקבל אצל גברים. יש למשל מגיש שנאטם כשהוא מקליד במחשב. אני יכולה לשאול שאלה ולקבל תשובה אחרי חמש דקות, ממש כאילו אני רעש רקע".
"לא הבנתי למה זה מטריד אותן"
ישנם גם מקרים הפוכים כמו זה של פרופ' קנט קזלו (76), מדריך ומכשרי צוותים מקצועיים, מייעץ להורים ומנהל תהליך הקבלה בעמותת אלי"ע, שמעניקה מענה שיקומי והתפתחותי לילדים עם עיוורון או לקות ראייה ובני משפחתם. בחמש מתוך שבע השנים בהן הוא בעמותה היה הגבר היחיד בה.
הסיטואציה הזאת לא זרה לו. בעבר עבד במשרד החינוך ובחינוך המיוחד, וגם שם היה במיעוט מגדרי בולט. "כיף לעבוד עם נשים ", מעיד פרופ' קזלו, "יש תחושה משפחתית יותר. כולם יודעים כמה ילדים יש לכל אחת ומה קורה בחיים האישיים שלה. בהתחלה חששתי לשאול, אבל אשתי עודדה אותי ומאז אני מרגיש הרבה יותר מחובר". הוא מעיד כי החיבור הזה לימד אותו לשים לב לתופעות, כמו העובדה שגורמי חוץ יפנו אליו גם בחדר מלא נשים – מתוך הנחה שהוא המוסמך להעניק את המידע, אף שזה לא נכון.
רועי עיאש (22), מנהל הסושיאל של עמותת "בונות אלטרנטיבה", זכה על ידי חברותיו לכינוי "הבונה ממין זכר". הוא מנהל הרשתות החברתיות של העמות, מתכנן קמפיין ויוצר תוכן שמניע לשינוי וחיזוק הקשר עם הקהילה. "בכל יום כאן אני נחשף לנקודת מבט חדש על חוויות וקשיים שנשים עוברות", הוא מספר, "פתאום זה משהו שהפך למאוד נוכח בחיים שלי".
מלבד חוויות נשיות מובהקות כמו חשש מחניונים תת-קרקעיים, אחד האירועים ששינו את נקודות מבטו היה הדיון על התפילה בהפרדה במרחב הציבורי. "בהתחלה לא הבנתי למה זה מטריד אותן כל כך, הרי יש כאן בחירה. רק אחרי שדיברנו הבנתי ש"הבחירה" בעצמה מייצרת לגיטימציה לאפשרות להעלים נשים מהמרחב הציבורי, להקטין את חופש התנועה שלהן ולהעביר מסר שפוגע בשוויון".