טייסות, הייטקיסטיות ומנכ"ליות מדברות: לכבוד יום האישה הבינלאומי אשר נחגג היום (ה') ברחבי העולם, מנכ"ליות ונשים בכירות במשק משתפות מי הישראלית שמהווה בעיניהן מודל להשראה.
דנה גרינברג, קברניטה (טייסת) אל על, מספרת: "המודל שלי להשראה היא ענבל ליברמן, הרב"שצית של קיבוץ ניר עם, שבשבעה באוקטובר פיקדה על כיתת הכוננות של הקיבוץ ובכך מנעה את חדירת המחבלים לקיבוץ. במלחמה הזאת גילו את הכוח הנשי בכל התחומים, ובפרט בתחום הפיקוד, וענבל מבחינתי היא אחת מנקודות האור של המלחמה. אני לא מכירה אותה באופן אישי, אבל הכרתי את הסיפור שלה דרך החדשות ולאחר מכן, גם קראתי עליה".
כתבות נוספות בכסף >>
- על רקע החרמות: רשת סטארבקס בצעד חריג במזרח התיכון
- מלחמה בחזית הביטחונית והכלכלית: איך כל משפחה צריכה להתכונן לשנת 2025?
- לא נשאר מאחור: ג'ף בזוס הוא שוב האדם העשיר ביותר בעולם
לדברי גרינברג, ענבל ניחנה בתכונות ייחודיות שמעוררות בעיניה השראה גדולה: "הייתה לענבל את האבחנה הבוגרת ואת היכולת להבין את המציאות שבה היא נמצאת בשלב מאוד מוקדם, והיא הצליחה להתנהל בתוך המציאות הבלתי נתפסת בתושייה, בתעוזה ותוך הפגנת כושר מנהיגות מדהים, בטח ובטח לאור גילה הצעיר. ההבנה שלה מהרגע הראשון שמדובר באירוע חריג, התוכנית שהכינה, המארבים, ההחלטה שלה לא להרים בחזרה את החשמל של הקיבוץ, שנפל – כל אלו מנעו אבדות רבות. נשים כמוה מראות שפיקוד וניהול נשי לא נופלים במאומה מזה של הגברים".
תמרה הראל כהן, ממייסדי חברת רייזאפ, מסבירה: "האישה שעוררה בי השראה במיוחד היא דווקא מפקדת גדוד קרקל, סא"ל אור בן יהודה – דוגמה למופת ולגבורה, לנחישות ולתעצומות נפש יוצאות דופן. במהלך אירועי הטבח הקשים במוצב סופה, ניהלה בן יהודה קרב הרואי תחת אש כבדה, תוך שהיא נושאת באחריות לקבלת החלטות קשות תחת לחץ, ודואגת לפינוי הפצועים. אחרי הקרב, אור נאלצה לבשר לחבריו של סמל שגב שוורץ ז״ל על נפילתו בקרב, והתמודדה עם כל זה בחמלה ובאנושיות רבה, לצד המשך ניהול הלחימה. אור גילתה אומץ לב, קור רוח ואמפתיה מול סיטואציות שרובנו לא יכולים אפילו לדמיין, והיא מהווה בעיני מודל לעוצמה נשית ואנושית".
גם אריאלה שיפנבאור וייס, מנכ"לית המחלבות והאוכל בשטראוס, בחרה בדמות נשית שפעלה בגבורה עם פרוץ המלחמה: "במקום שאין בו אנשים, השתדל אתה להיות איש. או במקרה הזה – אישה. ועוד איזו אישה! גבורה עבורי היא למצוא את כוחות הנפש ואת רוח המנהיגות והפרואקטיביות גם ברגעי מצוקה קשים ולא אנושיים. ולכן, אני בוחרת בנילי מרגלית שנחטפה ב-7 באוקטובר מביתה בניר עוז. נילי היא אחות במקצועה בסורוקה, והיא הפגינה מנהיגות ותעוזה אל מול חוטפיה על מנת לדאוג לחטופים שנזקקו לטיפול רפואי, וכל זאת תוך שהיא עצמה נמצאת בטלטלה נפשית ופיזית".
"נילי היא זאת ששמרה על המבוגרים שהיו איתה במנהרות, פעלה באסרטיביות להשגת תרופות, תיעדפה את חלוקתן לחטופים, גילתה יצירתיות ויוזמה כשחשבה על טיפולים מצילי חיים בתנאים לא תנאים, ותמכה והרגיעה את חבריה החטופים. רוח המנהיגות, היוזמה והמעשיות היו בנילי גם לפני. גם כאחות היא דאגה ללמוד את השפה הערבית כדי לטפל בחולים דוברי השפה הערבית שהגיעו לבית החולים. נראה כי הדאגה, המסירות והעשייה למען האחר תמיד היו נטועים בה, ובעת המשבר הם פשוט פרצו מתוכה. עבורי נילי מרגלית היא אישה ומנהיגה מעוררת השראה".
ענת תבור-כנפו, מנכ"לית אלטשולר שחם גמל ופנסיה, מוסיפה: "כפי שראינו במלחמה הנוכחית, כוח לא מוגדר על ידי מגדר, אלא על ידי אופי, חוסן ומנהיגות. כמנכ"לית, אני שואבת השראה מהמחויבות הבלתי מעורערת של סא"ל אור בן יהודה".
"היכולת שלה להוביל ולצלוח אירועים מורכבים היא עדות לכוח הפנימי שלה, ללא קשר לשדה הקרב. בזכות הנחישות, ההתמדה וכושר המנהיגות שלה, היא ניצחה בקרב אל מול מאות מחבלים ומנעה את כיבוש מוצב "סופה" באירועי 7 באוקטובר. אומץ הלב והחוסן של נשים באו לידי ביטוי בעוצמה במלחמה הזו, והן הפגינו את המחויבות הבלתי מעורערת והגבורה שלהן, הן בחזית והן בעורף".
טלי ארז, מנכ"לית עמותת עלם לנוער בסיכון, משתפת אף היא: "כאישה מעוררת השראה הנמצאת בחזית הלחימה, בחרתי במירב לשם גונן, אמא של רומי גונן החטופה בעזה. אני כמעט לא מניחה לעצמי לרדת לעומקו של הסיוט שאיתו מתמודדת אמא של אישה צעירה החטופה במנהרות החמאס: האימה, חוסר הוודאות והפחד מסבל בלתי נגמר שעובר על הבת שלך, הצורך להמשיך להחזיק את בני המשפחה האחרים שלך, שגם הם סובלים – והכל תוך כדי טראומה מתגלגלת כבר כמעט חמישה חודשים, שקשה לראות את הסוף שלה.
מדובר באופן שבו היא פועלת להשבת רומי, בתה. עבור מי שהתמזל מזלו ובן משפחתו לא נחטף, היא ממשיכה להחזיק את התקווה ולתת את הביטחון והנחישות, שישנו פתרון באופק ושאנחנו נמצאים בדרך אליו. זאת, עד שרומי תחזור, עד שיחזרו כל החטופים, עד שנחזור גם אנחנו כיחידים וכחברה לעצמנו".
שרה מאלי, מנכ"לית מגבית קנדה בישראל (ארגון הפדרציות היהודיות של קנדה): "אני בוחרת ביעל רז, מנהלת הקרן לנפגעי טרור של הסוכנות היהודית, שמאז 7 באוקטובר כבר העבירה מענקי חירום בהיקף של כ-29 מיליון שקלים שנתרמו על ידי הפדרציות היהודיות בקנדה, לכ-8,000 משפחות. הקרן מגויסת למען אלפי המשפחות שנפגעו מטרור החמאס וירי הטילים, משפחות שכולות, משפחות חטופים ופצועים, ילדים ובני נוער בטראומה".
"לא הכרתי כל כך את יעל לפני האסון ב-7 באוקטובר. לאחר המתקפה הטרגית והאכזרית הזו, גיליתי שיעל נושאת באומץ רב את כאבו של עם ישראל. זו אישה צנועה ומסורה שברגישותה השקטה ובנחישותה, מבטיחה את הטיפול המהיר והטוב ביותר לקורבנות המלחמה. יעל מגלה מנהיגות בתקופה אפלה זו, לצד עשייתה הנמרצת למען נפגעי המלחמה, תוך התייחסות פרטנית וטיפול בכל נפגע וקורבן. יעל היא מקור לאור ולאופטימיות לכל הסובבים אותה".
שירה רודרמן, מנכ"לית קרן משפחת רודרמן, בוחרת לעומת זאת ברפ"ק שפרה בוכריס, מפקדת יחידת הסיירות במג"ב דרום – שהייתה בחזית הלחימה בשבעה באוקטובר: "שפרה היא בת 45, ואם לעשרה ילדים. באותה שבת שחורה, בחירוף נפש ולמרות שלא קיבלה פקודה, היא הצילה יחד עם הצוות שלה עשרות ילדים וילדות מאזור המסיבה ברעים, תחת אש. שפרה סיפרה שהיא והצוות שלה החליטו שהם מחזירים כמה שיותר ילדים לאימהות שמחכות להם בבית. כאישה שמנהלת גם קריירה וגם חיי משפחה, כאמא שמאמינה בשירות ציבורי ובשירות הביטחון, עבורי הסיפור של שפרה סימן את השינויים הגדולים בתקופה הזו שאנו חיים בה - היכולת של אישה לשלב את מארג הזהויות שלה".
"עבורי, שפרה מסמלת המון דברים שאני מזדהה איתם, והם חלק ממני: לוחמת, אמא ברמ"ח אבריה, אשת קריירה שגם חיה על פי סט הערכים שאני מאמינה בו: אישה דתית וציונית בצורה שלא מתבטלת ולא משתמעת לשתי פנים. היה מדהים לראות שהסיטואציה שהייתה בה לא דרשה פיצול, קושי או התנגשות בין הזהויות והתפקידים שהיא מחזיקה בהם. היא הראתה זהות אחידה ובהירה של אישה חזקה. כל כך התרשמתי מהסיפור של שפרה וממה שהיא מייצגת, שבחרנו בה להשתתף במיזם האחדות שאנחנו מובילים".
ד״ר איילת בן עזר גלברד, מנכ"לית וסגנית נשיא אוניברסיטת רייכמן: "בחרתי בגברת ליאורה איילון מכפר עזה כגיבורה שלי. בבוקר של 7 באוקטובר התנהלו קרבות עזים סביב ביתה של ליאורה, מחבלים שהו בו והוא אף שימש כבית חולים מאולתר שבו טיפלו בחיילים. ליאורה ובני משפחתה שהו בממ"ד 34 שעות כמעט ללא שינה, מזון, חשמל ואוויר. לאחר חילוצה, התוודאה כי בנה טל, מפקד כיתת הכוננות בקיבוץ, נפל בקרב. בתעצומות נפש, ליאורה החליטה לנתב את האבל לעשייה ערכית, ולספר את סיפורה לתלמידי תיכונים במטרה לחברם לערכי אהבת המדינה".
"חרף אובדנה, ליאורה מתכוונת לחזור לכפר עזה וליישבו. ליאורה הקימה בקיבוץ שני דורות של ציונות. בנה טל לחם והמשיך להילחם גם כשהיה פצוע קשה. נכדתה, גלי בת ה-15, סייעה בגבורה באותו הבוקר להצלת משפחות רבות ממחבלים. ליאורה וסיפורה מהווים עבורי דוגמה אישית לחוסן יוצא דופן, ואני מלאת השתאות מאהבתה את הארץ הזאת. בתקופה זו, אוניברסיטת רייכמן ואני נרגשים ומלאי כבוד לארח במעונות האוניברסיטה את ליאורה ומשפחות נוספות שפונו מביתם בכפר עזה. זוהי זכות עבורנו".
אפרת ליכטמן, מנכ"לית עמותת "גדולים מהחיים": "כל כך הרבה נשים אדירות יש בתקופה הזו – מנהיגות, פורצות דרך, לוחמות, מחזקות ומחזיקות. כל אחת בתחומה היא חלק מרשת אדירה של נשים מעוררות השראה. 7 באוקטובר מהווה את קו פרשת המים גם בהיעדרן של נשים משולחן מעצבי המדיניות ומקבלי ההחלטות, מה שהבהיר לנו את התיקון העמוק שאנחנו צריכות (וצריכים) לחולל בזירה זו. בתוך אלה אני בוחרת להתמקד באימהות, ובמיוחד באמא אחת מעוררת השראה – ליאת שדה סעדון. את ליאת איני מכירה אישית, נחשפתי לכתיבתה המיוחדת דרך הטקסטים העוצמתיים שהיא משתפת מאז איבדה את בנה הלוחם היקר, איתי סעדון ז"ל ב-2 בנובמבר 2023. ליאת משרטטת ברגישות ובכישרון את דיוקנו של השכול. היא נותנת לצער התהומי מילים אשר מצטברות למסמך מרגש של התמודדות עם אובדן, שלמעשה נותן לכולנו מידה מסוימת של הקלה וריפוי".
"לנו, ב'גדולים מהחיים', יש שיח מתמשך עם הורים על החזקה של כאב ושמחה בו זמנית, על צמיחה פוסט טראומטית. כעת, תקופה זו בישראל שוזרת את כולנו הישראלים אלה באלה, שכול בשכול, אין סוף אובדנים, המונים שנאחזים בחיים. וכך, מתוך כאב שאין לו תיאור, ליאת מצליחה לעורר את הדבר היקר והנדרש לנו ביותר – תקווה".
ירדן ויזל, מנכ"לית Sunglass Hut ישראל: "בשעת המשבר הבלתי נתפסת שחווינו בשביעה באוקטובר, התגלו הרבה מאוד גיבורות. נפלה בחלקי הזכות לפגוש כמה משפחות שכולות ולשמוע על היקירים שאיבדו, ועל האנשים המדהימים שהיו. נוכחתי לגלות לא מעט פעמים כי למרות שהגעתי לחזק, יצאתי מחוזקת מהם ומתעצומות הנפש האדירות שלהם. מפגש אחד ייחרט בי לעד, כשהגעתי לבית משפחת בוכריס המדהימה, שאיבדה את יקירם חן בוכריס ז"ל, סגן מפקד מגלן שהוקפץ מביתו באשדוד ב-7.10. מצדה, אחותו של חן, נכנסה לי ללב והדהימה אותי עם כוחותיה האדירים ועם רצונה הבלתי נדלה לתרום ולסייע כל כולה לחברה, לצד שמירה על משפחתה. גם אחרי אותה שבת שחורה, היא המשיכה לשרת במילואים בתפקיד מסווג בחמ"ל פיקוד דרום, ולא עצרה את עבודתה החשובה בעמותת 'רטורנו', המסייעת לצעירים ולמבוגרים בהתמודדות עם התמכרויות שונות".
"במנהיגות וברוך בלתי רגילים, ולצד עשייתה הרבה, מצדה דואגת לאימה ולאחותה שאינן בקו הבריאות, והיא מלווה אותן במסירות לטיפולים בבתי חולים. מצדה היא הגיבורה שלי, בחושך הגדול שחוותה היא לימדה אותי את משמעות המילה איתנות והרואיות. בימים אלו מצדה מארגנת ערב לזכרו של אחיה חן, ודואגת להזמין לשם את החיילים שלו, לכבד אותו ולשמור על מורשתו וזכרו. בכל הכאוס, מצדה מחזיקה את המשפחה ולא מוותרת על שירות המילואים ועל עבודתה בעמותה. מצדה מייצגת עבורי את גבורתן של האחיות השכולות, שמרימות את עצמן גם מן הקושי והאבל הגדולים ביותר".
יעל ארקין, מנכ"לית עמותת 'תנו לחיות לחיות': מעיין שרמן, אמו של רון שרמן ז"ל, היא השראה עבורי. בזמן המלחמה, בעודה מתמודדת עם השכול הנורא מכל, היא נלחמת פעמיים. היא נלחמת על האמת בנוגע לבנה, והיא נלחמת על זכרו. על אף שאנו לא מכירות באופן אישי, בזכות הכתיבה האמיצה שלה מדם ליבה על בנה, על רגעי הפחד שהוא חווה, על השכול והאובדן - אני מרגישה כאילו הכרתי את רון כל חיי, ואני כואבת את כאבם. הכתיבה המדהימה שמנציחה אותו, המאבק שלה עבור בנה גם כשהנורא מכל כבר קרה, מהווים עבורי השראה ומבהירים שצריך להמשיך ולהיאבק עבור מי שאנחנו אוהבים ומה שאנחנו מאמינים בו, גם כשהכל נראה אפל, חשוך ובלתי אפשרי".
