כשאוניברסיטת מיאמי הפכה לפני חמש שנים ללקוחה הראשונה של TriveDX, חברה טכנולוגית בתחום החינוך, החליט אייל שטרן (עם פתח בא'), משנה למנכ"ל החברה, שהוא עובר להתגורר בעיר. המהלך הזה שלו, לעבור דווקא לעיר המזוהה הרבה יותר עם תיירות ופנסיונרים מאשר עם חברות טכנולוגיה, גרר אז לא מעט הרמות גבה. "אנשים לא הבינו מה יש לי לחפש שם, הסתכלו עליי כאילו אני חייזר", הוא אומר.
חמש שנים ומגפה עולמית אחת, הפכו את הקערה על פיה. מיאמי, שממש לא הייתה על המפה של חברות טכנולוגיה, הפכה להיות אבן שואבת לחברות סטרטאפ, והלכה והתברגה בין עשר הערים האמריקאיות שבהן בוחרות חברות הטכנולוגיה להתמקם ולגייס כסף, לצד סן פרנסיסקו וניו יורק. היא אמנם עדיין לא האב משמעותי כמו שתי ערי הענק האלה, אבל הגישה כלפיה השתנתה מן הקצה אל הקצה. "היום זה סופר לגיטימי להקים את החברה שלך כאן", מבהיר שטרן.
ונראה שמדובר בהייפ שהולך ומתהווה. מאמר שפורסם לאחרונה בז'ורנל של בית הספר קרוזו למשפטים באוניברסיטת פפרדין בקליפורניה, נשא את הכותרת "חברות טק עוברות לפלורידה, וכך גם אתם צריכים לעשות". הכותב, אומיד הרירי ויג'ה, מסביר שפלורידה מתחילה להיראות כמו קליפורניה הודות למעבר של לא מעט חברות למדינה. נתונים שמאיגוד תעשיית הטכנולוגיה, ה- Comp TIA, מראים שבמדינה נוספו 10,522 משרות טכנולוגיה, בערך פי שתיים מאשר בקליפורניה, עם 5,165.
"כשהגעתי לכאן, מיאמי הייתה ידועה כמקום להתארח בו, להגיע לחופשות, לפרוש", אומר שטרן, "היא הייתה עיר מנומנמת עם איכות חיים גבוהה. אבל פתאום היא נהייתה על המפה של הטכנולוגיה והגיעו עשרות מיליוני דולרים של השקעות".
שטרן לא לבד. בין היתר הגיעו לעיר מייסד Wibbitz זוהר דיין (היא נמכרה לפני שלוש שנים לענקית הווידאו Vimeo), מייסד סימפיליי גרי פטחוב (נמכרה לפני כשלוש שנים לגוגל), מנכ"ל קרן הגידור סיטאדל, קנת גריפין שהעביר למיאמי את מטה החברה, וגם אחד ג'ף בזוס, שעבר לפני שנה מסיאטל הגשומה והמגניבה ומיאמי הצבעונית ושטופת השמש. המעברים האלה יצרו קהילה טכנולוגית ענפה. "יש כאן המון כנסים, בהם גם כנסים מרכזיים בהייטק", אומר שטרן. "יש הרבה מייסדים, אוכלוסיות עשירות, קרנות הון סיכון, והרבה פאונדרים שעשו אקזיט".
על רקע הגדילה הזו בתנועה, הקים שטרן ביחד עם חברו ליאור חלבי, פעם עוזר פרלמנטרי בכנסת וכיום פעיל ציבור במיאמי, את "מיאמי-ישראל קולקטיב", ארגון שמהווה פלטפורמה לחיבור בין יזמים ומשקיעים, ומקיים אירועים שאליהם מגיעים דוברי מפתח באקוסיסטם של התעשייה. באפריל הקרוב הם מתכננים את שבוע מיאמי-ישראל, ושטרן מבטיח שצפויה בו "חגיגת הייטק".
"נהייתה פה מאסה עצומה של ישראלים, נהירה גדולה של קרנות הון סיכון וסטרטאפים", מסכים נועם שפלטר, ממייסדי אינווסטו קפיטל, המנהלת השקעות נדל"ן בארה"ב. "זו עיר שהיא מאוד ביזנס פרינדלי, ומה שקורה כאן היום זה הבדל של שמיים וארץ לעומת לפני חמש שנים, יש כנסים, אירועים, מיט אפים".
הנהירה הזו לעיר החוף לא התחילה סתם. אחת הסיבות העיקריות שזירזו את המעבר היא המיסים הנמוכים בפלורידה. אין בה מס אישי, וגם לא מיסים על רכוש או על רווח הון, ומס החברות (המדינתי) עומד על 5.5% בלבד, לעומת קליפורניה שגובה מס בשיעור של 8.84%. הנדל"ן זול משמעותית בהשוואה לסן פרנסיסקו או ניו יורק, מזג אוויר שמשי, והרבה הבינו שסן פרנסיסקו הפכה להיות יקרה מאוד, מרובת פשיעה והומלסים, ויש שיאמרו גם פרוגרסיבית מדי. "אנשים הרגישו שנמאס להם מהאלימות בקליפורניה. בפלורידה יש הרבה פחות פשע", אומר שפלטר. "אנשים גם הרגישו שמה שקורה בקליפורניה לא מתאים להם. יצא שם חוק, למשל, שלפיו לבית הספר אין חובה לדווח להורים אם הילד שלהם לא רוצה שישייכו אותו למגדר כלשהו (חוק הטרנסג'נדרים). זה יצר אצל רבים תחושה שהלכו שם רחוק מדי עם החדירה למרחב הפרטי. אילון מאסק, למשל, עזב את קליפורניה לטקסס בעקבות החוק הזה".
מאז השבעה באוקטובר נוספה סיבה נוספת לפלירטוט הישראלי עם מיאמי: מדובר בעיר מאוד פרו-ישראלית. על רקע ההפגנות הפרו פלסטיניות בברקלי) ובקולומביה, והיחס העויין כלפי ישראלים ויהודים בכלל, מיאמי נשמעת כמו חוף מבטחים. "מאז אותו יום דגל ישראל מתנוסס קבוע בבניין עיריית מיאמי", מספר שטרן.
במיאמי הייאוש נעשה יותר נוח
זה התחיל, כאמור, במהלך הקורונה. בעוד שבניו יורק וקליפורניה הוטלו מגבלות יציאה קשוחות, במיאמי ויתרו עליהן כליל. וכשהמסעדות בניו יורק ואל.איי היו סגורות, במיאמי העסקים היו כרגיל. נתוני מפקד האוכלוסין האמריקאי מראים שב-2022 היגרו לפלורידה למעלה ממיליון תושבי מדינות אחרות: 91 אלף מניו יורק; 50 אלף מקליפורניה, 47 אלף מניו ג'רזי, 40 אלף מג'ורג'יה ו-38 אלף מטקסס. "הייתה לכאן ממש נהירה אז", אומר יובל גולן, מייסד חברת הפינטק Waltz, שעבר למיאמי לפני כשנתיים לאחר תקופה ארוכה שבה התגורר ביעדים ברחבי הגלובוס.
"הניו יורקרים הגיעו, ראו שנוח, ונשארו. רמת החיים פה גבוהה הרבה יותר, יש דירות עם בריכות, וקהילת הייטק. עדיין אין אוניברסיטאות רציניות, אבל יש משקיעים עם הרבה נוכחות. הנדל"ן זול יותר, המיסים נמוכים והלבוש יותר קז'ואל – טישירט ושורטס זה בסדר גמור. יש פה חיים נוחים".
הראשונות שהגיעו, היו חברות בתחומי הפרופרטק (טכנולוגיה בתחום הנדל"ן) קונסטרקשן טק, וטכנולוגיית מלונאות. אבל היום מגיעות חברות מכל הסוגים, גם כאלה שהן הארד קור טכנולוגיה. "יזם בשם ד"ר אור כהן ששון, שהיה דוקטורנט באוניברסיטת תל אביב, הקים מעבדת בינה מלאכותית בביה"ס למשפטים של אוניברסיטת מיאמי, למשל", אומר גולן.
ב-2021, חברות הייטק במיאמי גייסו מעל 4.5 מיליארד דולר, לעומת קצת יותר מ-2 מיליארד ב-2020, כך על פי חברת המחקר CB Insights, שטוענת שמיאמי, לצד אוסטין ודאלאס בטקסס, הן ערי ההאב הטכנולוגי הבאות.
יובל קליין, המייסד של PLAY.FUN, חברה המציעה טכנולוגיה של שיתופיות בספורט, הגיע למיאמי לפני כשנתיים, לאחר שהתגורר שלוש שנים בניו יורק. "החלטתי לעבור כי זה יותר התאים לי לעסק. אנחנו חברה שהיא כמו אובר, רק בספורט, ובניו יורק לא יכולתי לתפקד בקורונה". הוא מסביר. "החיים פה הם ברמה אחרת לגמרי. בכסף שאני שוכר כאן דירה בקומפלקס של מלון, עם בריכה, ומחליפים לך מגבות מדי יום, אני יכול לקבל קופסת גפרורים בניו יורק. מי שמגיע לכאן, בתוך שבוע כבר יש לו חברים".
את קליין תפסתי על מגרש הטניס בשעת בוקר. היו איתו שני חברים אמריקאים מהתעשייה שגם הם עברו למיאמי, אחד מניו יורק והשני מסן פרנסיסקו. "אני די משוכנע שמיאמי הולכת לקבל תפנית אדירה בתחום הטק. ואני לא פוסל את זה שכסף ישן יהפוך להיות כסף חכם", הוא אומר. "יש לנו היום פאמילי אופיסס שהולכים להשקיע בנו בסיבוב הזה, כי הבן של המייסדים מנהל את החברה, ויש יותר פתיחות".
"פלורידה היא יותר צעירה וחדשנית. ברגע שהתחילה העזיבה של קליפורניה, ממש נתנו כאן הטבות ותמריצים כדי למשוך אנשים", מסביר שפלטר. "הגיעו חברות כמו אמזון, אפל, סיטאדל, ובעקבותיהן גם חברות פיננסיות. ג'יי פי מורגן הגדילו את הצוות שלהם בפלורידה והפכו להיות גורם מרכזי שמקשר בין גורמים בתחום הבנקאי לבין החברות".
הנריק שמעוני, דור שלישי למלונאים ומייסד הסטרטאפ ריקו, שמיישם בינה מלאכותית במלונאות, עבר למיאמי לפני כשנתיים, והוא מרוצה עד השמיים. "ליזמים הרבה יותר נוח כאן מאשר בניו יורק, נהייתה פה קהילה מקסימה, ובפוקוס של טכנולוגיה בתחומי מלונאות ונדל"ן יש הרבה חברות", הוא אומר. "כל הזמן מחברים אותי לכאלה שרוצים לעבור לכאן, יש פה קהילה מתפתחת ובכל שישי יש לנו ארוחות ערב עם חברים. כל הזמן אני שומע על עוד ועוד יזמים שעוברים לפה".
עוד יזם שהחליט לחתוך מניו יורק הוא מיכאל אסרף, מנכ"ל ומייסד חברת הסייבר Vicarius. הוא עבר עם אשתו לניו יורק ב-2021, כשהחברה הייתה בסבב הגיוס הראשון. בני הזוג התלבטו בהתחלה בין ניו יורק לאוסטין, ובסופו של דבר בחרו בניו יורק. לפני כשנה, כשהגיעו לאירוע שערכה החברה במיאמי, הם החליטו לעבור. "מזג האוויר נעים, מבחינה מיסים הרבה יותר טוב כאן, והעיר מאוד ידידותית לישראלים. ראש העיר יהודי, הסגנית שלו יהודייה, וכשהייתה כאן כתובת על אחת החנויות, ראש העיר ושופט הגיעו לנקות אותה. יש כאן אוכלוסייה יהודית מאוד חזקה".
למרות שהם עוד לחלוטין שפויים, מחירי הנדל"ן בעיר מתחילים להגיב למגמה הזאת. הביקוש נתן בוסט למחירים, ויש טענות שהם עלו בעשרות אחוזים. "אם אתה לא מרוויח 25 אלף דולר בחודש אתה לא יכול לגור כאן", אומר שפלטר. "זה דומה למה שקרה בתל אביב, שמי שהוא לא הייטקיסט לא יכול להרשות לעצמו לגור או כמו שהיה בזמנו בלוס אנג'לס שהחליפה את עמק הסיליקון לפני 12-13 שנה. ברגע שיוטיוב הגיעה לשם, המחירים עלו. בכל מקום שההייטק מתבסס בו, המחירים עולים. באוונטורה ובדאון טאון מיאמי המחירים מאוד עלו".
שמרו על אוסטין מוזרה
מי שמאוד מאמין בעיר, הוא היזם מויישה מאנה, הפועל כבר עשרות שנים בארה"ב במיזמים עסקיים שונים. "מיאמי נמצאת בין אמריקה הלטינית לצפון אמריקה, ויחד הן מונות מעל מיליארד תושבים", אומר מאנה. "כבר כשהגעתי לכאן ב-2009, כשהעיר עוד הייתה בנויה על תיירות, היה לי חזון להפוך אותה לעיר שמחברת את צפון אמריקה ואמריקה הדרומית. זו צריכה להיות כלכלה אחת, האמריקאים צריכים רק להעז".
מאנה התביית על שכונת ווינווד בדאון טאון מיאמי, כשהייתה שכונת עוני, סמים ופשע, רכש שם כ-160 דונם בעסקאות שונות, והכריז על האזור כמרכז תרבות. כיום זה אתר חובה לכל תייר שמגיע לעיר. "עשיתי כאן הרבה מופעי מוזיקה, השקעתי כל שנה 2-3 מיליון דולר, לא הבינו למה אני עושה את זה".
הוא המשיך ורכש שטחים בדאון טאון, והוא מתכוון להקים שם קומפלקס מגורים ומסחר שיהיה פלטפורמה לחברות ישראליות. "מיאמי הרבה יותר דומה לתל אביב מאשר ערים אחרות בארה"ב, הדאון טאון שלה מאוד דומה לה". מאנה הקים במקביל את טק אורניזיישן, האב לחברות טכנולוגיה מצפון אמריקה, דרום אמריקה, אירופה וישראל, שמונה כבר 20 אלף חברים. "זה מאפשר נחיתה רכה לחברות שבאות לכאן, מאפשר להן לגייס כסף, להתחבר", הוא מסביר.
"תמיד אמרתי שלא מבינים את הערך העתידי של מיאמי. זו עיר כיפית, יש כאן איכות, יש הגירה מניו יורק, משיקגו, ממש פורסט גאמפ סינדרום. אמריקה הלטינית עדיין לא התחברה לעולם, ברגע שזה יקרה, הרבה יוניקורנס יגדלו כאן".
למרות הכל, מודים כולם, מיאמי היא עדיין מהדורה חיוורת של ניו יורק וסן פרנסיסקו. "אם את מקימה סטרטאפ בניו יורק, יהיו לך פי 100 קרנות פוטנציאליות להשקעה", אומר קליין. "ואת כל הזמן פוגשת אנשים. ייקח עוד שנים, אם בכלל, עד שמיאמי תגיע לרמה של סן פרנסיסקו או ניו יורק מבחינת האקוסיסטם של ההייטק. ניו יורק הרבה יותר מהירה. כל יום שם זה כמו סערה. במיאמי יש סוג של עצלנות. אנשים פה רובם מבוססים, באים ליהנות מהחיים ולא לעבוד קשה".
תן דוגמה.
"קחי למשל את העניין של מתן שירות: אם את צריכה אינסטלטור הביתה, הוא בטוח יאחר. אם הוא בכלל הגיע, שיחקת אותה. יש כאן חברה שנותנת שירות, שהסלוגן שלה הוא: 'אנחנו מגיעים'. בניו יורק את יכולה לעבור מכנס לכנס, מפגישה לפגישה. במיאמי אין את הקצב הזה. אנחנו עכשיו לקראת גיוס, ואם הייתי עושה את זה במקום אחר, היה לי קל יותר. העניין הוא שבחברה שלנו אנחנו משלבים טכנולוגיה ולוקאליות. בלעדי זה, לא הייתי נשאר".
אם היו שואלים אותך עכשיו, איפה כדאי לגייס?
"הייתי מציע בסן פרנסיסקו או ניו יורק, אבל זה תלוי בחברה. הם מתחברים פה לדברים מוחשיים. כשניסיתי לגייס כסף לאפליקציה, היה קשה. לעומת זאת, לפרויקט של מרכז ספורט הצלחתי בקלות".
לפני שמיאמי הפכה טרנדית, הייתה זו אחותה הגדולה, אוסטין טקסס, שהפכה להיות מקום לגור ולגייס בו כסף. העיר העשירית בגודלה בארה"ב היא משהו אחר לגמרי. "למרות הגודל שלה, התחושה היא של עיירה", אומר היזם ד"ר מיכה ברקסטון, שעשה לפני כשלוש שנים אקזיט עם הסטרטאפ קורוס, שנמכר לזום אינפו תמורת 575 מיליון דולר.
ברקסטון, משקיע סדרתי, הקים יחד עם מדענים מ-MIT והרווארד, את Somite.ai, שעושה שימוש בבינה מלאכותית לפיתוח טיפולים למחלות שונות, באמצעות תאי גזע. הוא עבר מניו יורק לאוסטין לפני שלוש שנים, אך ממשיך לעבוד מבוסטון, שם ממוקמת החברה, ולאוסטין הוא מגיע בסופי שבוע. "זו מדינה ליברלית, עם החום הטקסני, ואנשים מאוד אותנטיים", הוא אומר. "גילינו שזה מקום להתיישב בו כמשפחה. הרבה ישראלים מגיעים לכאן, יש כאן קהילה מאוד טובה. הבכירים בהייטק הרבה יותר נגישים כאן. חוויה מאוד שונה מהשמנא והסלתא של סן פרנסיסקו או ניו יורק. אם הייתי יזם מתחיל, שרוצה להיות קרוב למנטורים, יכול להיות שהייתי בוחר בעמק הסיליקון".
ולמה אוסטין ולא מיאמי?
"הדבר היחיד שמשותף לאוסטין ומיאמי זה המס הנמוך. מעבר לזה, במיאמי יש המון שופוני, אוסטין היא ההיפך. הסלוגן שלה הוא Keep Austin Weird (שמרו על אוסטין מוזרה, הכוונה בעיקר לווייב שלה, כעיר המאפשרת גיוון ואפילו היפסטרית במובן מסוים – ה.מ). אנשים פה יוצאים מגדרם כדי לעזור. אז נכון, גם באוסטין יש בתים גדולים של עשירים, אבל פחות מנקרי עיניים מאשר במיאמי. הטבע מאוד יפה כאן והבתים מתמזגים עם הטבע".
היזם אמיר שבט, שהיה הישראלי הבכיר ביותר בטוויטר ולפני זה שימש בתפקידים בכירים בגוגל ומייקרוסופט, הגיע לקליפורניה לפני 11 שנה. הוא התגורר בפאלו אלטו, ומדי יום נסע לסן פרנסיסקו במשך שעה וחצי לכיוון. בהמשך, הקים את הסטרטאפ רישאפל, שנמכר לטוויטר לפני כשלוש שנים, ובעקבות כך הצטרף לחברה. כשאילון מאסק רכש אותה, הוא החליט לסגור את הפעילות. כיום שבט הוא משקיע הון סיכון באמצעות קרן ההשקעות שהקים, דארק מוד. "החיים בסן פרנסיסקו היו מאוד כיפיים. קהילה טובה ומזג אוויר מושלם. אתה מרגיש שאתה במרכז העשייה. אבל עלות המחייה מטורפת, ומיסי המדינה מאוד גבוהים. חיי התרבות לא מפותחים, כי אנשים בעבודה כל הזמן", אומר שבט.
גם אצלו המהפך היה בקורונה. "זה היה קיצוני. כדי להיכנס לסופרים היית צריך לעמוד בתור כי לא איפשרו יותר מחמישה אנשים במקביל", הוא נזכר. "הרגשנו שאנו צריכים מקום פתוח, גם בשביל הילדים. בפעם הראשונה שהגענו לאוסטין וראינו אנשים יושבים במסעדה, הרגשנו כמו ילדים".
הם גילו שעלות הדיור באוסטין היא בערך עשירית בהשוואה לסן פרנסיסקו, אין מיסים, ומאז שהם מתגוררים שם, שבט עובר מפסטיבל מוזיקה אחד לשני, ויש כאלה הרבה באוסטין. הוא ומשפחתו מתגוררים בבית על קרקע של 4 דונם, שלצידו יש בית לאורחים. "כל החברות פתחו כאן משרדים, אמזון, פייסבוק, גוגל. גייסו אנשים. הגיעו הרבה סטרטאפים שהשקעתי בהם בזמנו בעמק הסיליקון. האקוסיסטם ממש פורח כאן. ישראלים שמייסדים חברות טכנולוגיה כבר מגיעים ישר לכאן. כשהגעתי, פתחתי קבוצת פייסבוק לפודיז ישראלים. היינו 200 חברים, היום יש כבר 900".