עידית (שם בדוי, הפרטים שמורים במערכת) בשנות ה-30 לחייה מאזור המרכז, בעלת תואר ראשון, עבדה מספר שנים בשוק הפרטי עד אשר בעקבות תקרית במקום העבודה הדרדר מצבה הנפשי. לאחר כמה אשפוזים בשלוותא היא הוכרה כמתמודדת נפש. באחד מהאשפוזים הציע לה מנהל מחלקת יום לעבור למפעל מוגן כדי להכין את עצמה למעבר מחודש לשוק העבודה הרגיל. אלא שלטענתה, המפעלים שבהם עבדה כלל לא תאמו את יכולותיה ואף גרמו לה להרגיש מנוצלת בחלק מהם.
"מבחינה קוגניטיבית אני 100 אחוז, ומצאתי את עצמי עובדת עם אנשים בגילי עם פיגור שכלי שהבעיה הנפשית היא הפרמטר הכי פחות בעייתי אצלם", היא מספרת. מתאמת הטיפול של עידית הורתה להעביר אותה למפעל מוגן אחר. שם החליטה המנהלת שחלק בלתי נפרד משגרת עבודתם של מתמודדי הנפש היא לבצע עבודות ניקיון, וזאת בניגוד לנהלים. "אני לא מבינה איך עבודות ניקיון עשויות לתרום לי ולקדם אותי לשוק התעסוקה".
מפעל מוגן נמצא תחת הפיקוח של משרד הבריאות ומהווה מסגרת תעסוקתית תומכת למשתקמים המעוניינים להשתלב בעתיד בשוק העבודה. במקרים רבים הוא משמש מקום תעסוקה קבוע למשך שנים. צוות המפעל המוגן מורכב מעובדת סוציאלית ומדריכי שיקום שתפקידם לסייע למשתקמים ברכישת המיומנויות הנדרשות לקראת התקדמות בסולם התעסוקתי. התשלום מחושב בהתאם לתפוקות המשתקם מבחינה כמותית ואיכותית, ומסתכם בדרך כלל בכמה מאות שקל לחודש.
עידית מציינת שהשכר השעתי שלה במפעל המוגן עומד על 5-7 שקלים לשעה, ללא תנאים סוציאליים. "עם הזמן המנהלת דרשה יותר ויותר. בין שעה לשעה וחצי אני ונשים נוספות שהיו במשמרת נדרשנו לנקות את המטבח והשירותים. סירבתי לנקות והיא העבירה אותי לעבוד במשמרת אחרת".
לאחר שהגיעה מנהלת חדשה למפעל, עידית הניחה שהנוהל הבעייתי ייפסק, אבל גם המנהלת החדשה דרשה ממתמודדות הנפש לנקות. "לא נראה לי שחלק מתהליך שיקום זה עבודות ניקיון, אבל מצאתי את עצמי עושה עבודות ניקיון. זה היה נראה לי לא הגיוני ובדקתי אם זה בכלל חוקי. גיליתי שעל פי הנהלים היא צריכה להעסיק עובדת ניקיון ולתת לכל אחת מאתנו עבודות בהתאם לכישורים ולרמה שלה".
עידית עדכנה את מתאמת הטיפול שלה שבמפעל המוגן פועלים בניגוד לנוהל, ומרגע זה עבודות הניקיון לפתע פסקו. "כל התעשייה הזו של מתמודדי נפש מלאה באנשים מושחתים ונצלנים. המנהלות לא פועלות לפי הנהלים ולא נותנות משימות שיקומיות בהתאם לנוהל", אומרת עידית, "הן שוכחות שהמטרה היא לשקם ולא להרוס". לטענתה, אם מישהי מעזה להגיד משהו, אז סותמים לה את הפה, וצריך לזכור שמתמודדות נפש בדרך כלל לא מסוגלות להיאבק על הזכויות שלהן. "כל עוד אף אחד לא שם להנהלה מראה בפרצוף זה לא ייפסק, כל מה שקשור בבריאות הנפש רקוב מיסודו".
בנוסף, גילתה לאחרונה עידית שלצורך שיקום מקצועי, ביטוח לאומי כלל לא מכיר במפעלים מוגנים כמסגרת משקמת. "אם אני רוצה ללמוד מקצוע כדי לחזור לשוק העבודה, התקופה שלי במפעל המוגן לא מוכרת לצורך שום דבר. כדי לקבל קורס מקצועי מביטוח לאומי אני צריכה לעבוד בשוק הרגיל, כך שזה נטו ניצול. אין שום תועלת במקומות האלה עבורנו אלא רק לצד שלהם - מי שמרוויח עלינו המון כסף".
תגובת משרד הבריאות: "מסגרות התעסוקה המוגנת פועלות באמצעות ספקים חיצוניים למשרד הבריאות תחת נהלים מוסדרים, במטרה להכשיר אנשים להשתלבות בשוק העבודה תוך מתן תמיכה מותאמת.
המסגרות מפוקחות באופן שוטף על-ידי צוותי המחוז של סל שיקום והפיקוח הפסיכיאטרי, כולל בקרות כלכליות תקופתיות, כאשר ספקי השירות מחויבים בהגשת דו"חות שיקום תקופתיים הנכתבים עם מקבלי השירות, לצד סקרי שביעות רצון ומדדי תוצאה לניטור איכות השירות".
"משרד הבריאות פועל לשדרוג הנהלים ולקידום חקיקה להסדרת התעסוקה המוגנת, שיגדיר את מהות המפעל המוגן, משך השהות בו והסטנדרטים המקצועיים שיחולו עליו".
בהתאם לנהלי המשרד, במקרים שבהם עולה חשש או חוסר שביעות רצון מצד מקבל השירות, ניתן לפנות לוועדת מעקב מחוזית לבחינת הנושא או לשקול מעבר למסגרת שיקומית אחרת, בהתאם לצרכים האישיים. ככל ויועברו פרטים מזהים יבדוק המשרד את התלונה".
תגובות