סהר כהן (28) מהוד השרון גויס למילואים מאז השבת השחורה, הוא נאלץ לסגור את החנות שלו "טיקי" שתומכת בחולים ובמחלימים ממחלת הסרטן – ובימים אלו אף מתקשה לראות איך הוא מצליח להחזיק את העסק האינטרנטי שלו על הרגליים. אחרי כמעט 100 יום במילואים, הוא פונה כעת לציבור בבקשה לסיוע: "אני לא אוכל, לא אישן ולא אשתה, כדי שהעסק יעמוד על הרגליים. אבל אני צריך עזרה עכשיו, ואני אומר את זה בכנות".
את מותג האופנה שלו, כהן פתח בעקבות טרגדיה משפחתית אישית. "אמא שלי נפטרה לפני 6 שנים מהמחלה, אח שלי חלה והחלים מספר פעמים, ודודה שלי גם נפטרה מהמחלה", מספר כהן. "אחרי שאמא שלי נפטרה, זה גמר אותי. היה לי נורא קשה. רציתי לעשות משהו שיתמוך באותם גופים שתמכו בנו, ולהמשיך את הדרך שלה".
כך, לפני 5 שנים הוא הקים את העסק: "טיקי הוא מותג אופנה שמוכר בעיקר בגדים וכובעים. הקונספט הוא תרומה כספית מכל רכישה ושילוב חולים ומחלימים בעשיית המותג, בין אם בעיצוב המוצרים כדרך לספר את הסיפורים שלהם או ברמת נתינת שירות בתוך המותג. אני כמובן מתעדף חולים ומחלימים, כשהמטרה היא לתת להם הכשרות וכלים, כדי להחזיר אותם לשוק עבודה. זו טראומה לחולה, לעבור את המחלה". לצד מותג האופנה, בבעלותו גם משרד פרסום שנקרא "רוקט דיגיטל", אשר עובד עם חולים ומחלימים. יש לו גם זרוע נוספת ב"טיקי", העוסקת בייבוא.
המותג "טיקי" הצליח לתרום לארגונים כבר למעלה מרבע מיליון שקלים, יחד עם פרויקטים נוספים כמו שיתופי פעולה עם חברות. "למשל עם AMPM עשינו שת"פ, יצרנו מוצר משותף שעוצב בעזרת חולים ומחלימים ובהשראת הסיפורים שלהם. עבדנו גם עם מטא, גוגל ומייקרוסופט, ואנחנו נמצאים בכל מועדוני הלקוחות של החברות הללו", אומר כהן.
View this post on Instagram
עם זאת, מאז המלחמה וגיוסו של כהן למילואים ברצועת עזה, הוא נאלץ לסגור את החנות שהייתה קיימת מזה שנה בקניון TLV . "הקניון עשה הכול בשבילנו, תמך ועזר, אבל לצערי נאלצנו לסגור. נסעתי למילואים ולא היה לי מי שיתפעל את זה. גויסתי ב-7 באוקטובר, ממש כמה שעות לתוך האירוע. אחזתי בנשק והתחלנו לעבוד", אומר כהן ומדגיש, "החל מאותם רגעים הבנתי שהולך להיות פה משהו ארוך, וככל שהתעמקו התקופות של האימונים והלחימה, סדר העדיפויות היה ברור - אני צריך להילחם ולא להסתכל לאחור. אבל הנסיבות עכשיו מחייבות אותי להסתכל לאחור".
כעת, אחרי כבר כמעט 3 חודשים שהוא נמצא במילואים, כהן מבין שאין לו ברירה אלא לדאוג לעסק. "אני עוד מעט 100 יום במילואים, ואת הכתבה הזו לא אראה כי מחר אני כבר חוזר לעזה. בכמה ימים שיש לי בבית אני בספרינט חיי, כדי להחזיק את הבייבי שלי בחיים. אני עובד קשה כדי שזה יקרה ומחפש לייצר שיתופי פעולה ואפיקים שבהם ימכרו את המוצרים שלי בזמן שאני לא פה, וגם מחפש דרכים כדי להגדיל את המכירות באתר כמה שאפשר. אני צריך משהו שיחייה אותנו, ושיעזור לנו להתקיים בכבוד", הוא אומר ומשתף, "מתוך כמעט 100 ימים שאני בשירות, הייתי במצטבר שבוע בערך בבית. העובדים שלי כולם או במילואים או התפטרו, כי לא עומדים בעומס. מצאתי את עצמי לבד, מבקש ג׳סטות מבני משפחה ומחברים".
כעת הוא חושש לעתיד של "טיקי": "אני מוצא את עצמי עובד נון-סטופ בצבא, כאילו חזרתי לשנות הקבע שלי, ואני לא רואה איך אני מצליח לקיים את העסק הזה ככה. הצטמצמתי כמה שאפשר בהוצאות, אבל אני לא יודע כבר איך לנהל את הדבר הזה. תחשבו מה זה עסק אופנה שלא הביא מלאי. אני תקוע עם מלאים. עשיתי מכירת חיסול של 50 אחוז כדי שיהיה אוויר וכסף להביא לבית, כדי לתת לדבר הזה לנשום ולהביא מלאים חדשים, אבל זה ייקח זמן", הוא מתאר. "אני חושב שרק אם אשתחרר במהלך ינואר אוכל לשקם את העסק, אחרת אני לא יודע מה יקרה".
בימים אלו כהן מחפש תמיכה מארגונים, מחברות, ומכלל הציבור. "חשוב לי להדגיש שאני לא מסכן. אני אלחם בשיניים כדי שהעסק יחיה. אני לא אוכל, לא אישן ולא אשתה כדי שהוא יעמוד על הרגליים, אבל אני צריך עזרה עכשיו, ואני אומר את זה בכנות. אני אעשה הכול כדי שזה יצליח, אבל זה זמן שצריך עזרה בו. מי שיכול לתמוך, זה יהיה נהדר", הוא אומר ומפרט, "אפשר לרכוש מוצרים של 'טיקי', יש 50 אחוז הנחה על הכול. אני מחפש גם שיתופי פעולה וערוצים שיפיצו את המוצרים כמו אתרי סחר, חנויות או רשתות פארם שיוכלו לסייע בהפצת קרם הגנה חדש שאני מתכנן להוציא לקראת הקיץ. זו תהיה עזרה מדהימה. אשמח שיסייעו לי להפיץ את הבשורה – שיש מותג שעושה את מה שאנחנו עושים".
בימים אלו, שבהם כהן עדיין משרת כקצין לוחם במילואים, הוא ממוקד בלחימה עד כמה שהוא יכול. "אני מנסה ממש להחזיק את עצמי, משתדל לא לחשוב על המצב שבו אני נמצא בעסק, ולצד זה מנסה לראות איך אני כן מביא אותו למקום הנכון ומנצח את הסיטואציה שאני נמצא בה", הוא אומר ומדגיש, "אבל בינתיים פניי למשימה, למלחמה ולניצחון, כמה שרק אפשר, וזה מה שמעסיק אותי. כולנו צריכים להיות מאוחדים בתוך הרע הזה. בסוף, לכולנו יש מטרה משותפת – והיא לחיות בשלום ובטוב. אנחנו נלחמים בשביל הדבר הזה ולא בשביל שום דבר אחר".