הילה אלבז עבדה לאורך השנים בעבודות מזדמנות. היא הייתה מתחילה עבודות שונות בתחומים שונים, ולא מצאה מקום אחד שמתאים לה בול. לאחרונה, כשהיא בן עבודות, הגיעה אלבז, 37, מאשדוד, גרושה ואם לשלושה בגילים 14, 11, ותשע, ללשכת התעסוקה במטרה לעבור סדנה בת שלושה ימים המכוונת למציאת עבודה. האחראית במקום הציעה לה עבודה בתחום חדש: עוזרת בטיחות. "לא היה לי מושג מה זה, הסתכלתי בגוגל, וזה סיקרן אותי", אומרת אלבז. "זה היה נראה לי משהו שונה מכל מה שעשיתי, וממש הרגשתי שזה יכול להתאים לי. אני אדם של נתינה, ובענף הבנייה קורות הרבה תאונות עבודה שפחות מתייחסים אליהן. אנחנו, הנשים, מגדילות ראש, וראיתי פה הזדמנות לעשות משהו משמעותי. אני בנאדם שאוהב לקחת אחריות, וזה תפקיד עם אחריות והרבה סיפוק, ללכת הביתה בידיעה שמנעת תאונות".
אלבז החלה את ההכשרה לתפקיד במסגרת מיזם משותף של משרד הכלכלה והקרן לפיתוח ועידוד ענף הבנייה בישראל, התאחדות בוני הארץ וההסתדרות הכללית. במסגרת המיזם, בהיקף של 20 מיליון שקל, יוכשרו עובדים ישראלים לענף הבנייה, בדגש על תחום העבודות הרטובות, השיפוצים ומקצועות נוספים. בוגרי התוכנית גם יקבלו סיוע בהשמה, אבל לאור המחסור החמור בעובדים, לא נראה שיהיה בכך צורך והם יוכלו להשתלב מהר מאוד בענף.
היא עוברת בימים אלה קורס בן 23 פגישות, במתכונת של לימודי ערב ובתדירות של פעמיים בשבוע. בנוסף, מתקיימים סיורים באתרי בנייה, שלושה כבר היו, ועד לסיום הקורס צפוי עוד אחד. בקורס יש 30 חניכים, אלבז וחניכה נוספת הן הנשים היחידות בקורס. היא מאמינה שנשים יכולות לעשות את התפקיד טוב יותר מגברים.
ענף הבנייה מעולם לא שיווע כל כך לידיים עובדות. מאז שפרצה המלחמה, נחתך מספר העובדים דרמטית לאור הטלת הסגר על עזה והגדה. כמות החוסרים בתחום הבניין בלתי נתפסת: חסרים 80 אלף עובדים לעבודות רטובות כמו טפסנות, ברזלנות, טייחות ורצפות, 3,000 עוזרי בטיחות, 1,500 מפעילי ציוד מכאני הנדסי, 1,000 שרברבים, ו- 700 מסגרים.
המדינה התגייסה מיד להביא עובדים זרים לענף הבנייה, אבל גם זה לא מספיק על מנת לגשר על הפער, והמיזם החדש הושק בניסיון למשוך ישראלים לענף. במקביל, יצאו משרד הבינוי והשיכון בשיתוף משרד האוצר וביטוח לאומי, בתוכנית חדשה למתן מענקים לישראלים שיחלו לעבוד בענף בהיקף של עד 14 אלף שקל לחצי השנה הראשונה של עבודה.
גם תמיר גולדמן, 22, מיוקנעם, עובר בימים אלה קורס ממומן בתחום מקצועות הבנייה במכללת נאור. גולדמן השתחרר לאחרונה משירות צבאי במסלול גרעין נח"ל, וכעת הוא לומד בקורס בן 100 שעות, בתדירות של שלוש פעמים בשבוע, שם לומדים החניכים על בטון, תפסנות, גימור, ריצוף, וחווים קצת מכל דבר בנושא בנייה. "שמעתי שיש בתחום הזה כסף לא רע, וזו נראית לי דרך טובה לחסוך לטיול הגדול", מסביר גולדמן את החלטתו להיכנס לתחום. איתו בקורס לומד אחד מחבריו, ויש שם עוד שלושה חניכים צעירים בגילו. השאר, הוא מספר, בני כ-40, "ויש אפילו פנסיונר אחד", הוא מוסיף.
בסיום הקורס הוא צפוי להתחיל לעבוד אצל קבלן, ולפי מה ששמע, השכר החודשי ההתחלתי עומד על 9,000 עד 10 אלפים שקל. "הבנתי שיש משהו כמו 80 אלף משרות פנויות, כך שלמצוא עבודה לא תהיה בעיה", הוא בטוח.
מה כן עלולה להיות בעיה?
"זו עבודה לא קלה פיזית, הרבה פעמים בשעות לא שעות, כלומר, בשעות הצהריים החמות. לא כל אחד בנוי לזה, וזו גם לא עבודה שמתאים לעשות אותה לאורך זמן מבחינה בריאותית".
יש לך הרבה חברים שהלכו על זה?
"יש עוד חבר אחד איתי בקורס. היו כמה חבר'ה שהשתחררו, כמוני, ושקלו את זה, אבל בסוף ויתרו. זה לא מתאים לכל אחד".
15 אלף ישראלים הצטרפו
העבודה בבנייה מוגדרת כעבודה מועדפת, כך שעבור חיילים משוחררים, מדובר בעסקה מאוד משתלמת. לצד מימון הקורס, הם זוכים במענקים של כ-3,000 שקל על כל חודש עבודה, לאורך חצי השנה הראשונה. גולדמן מתכנן כרגע לעבוד בתחום במשך חצי שנה, עד שיחסוך מספיק כסף לטיול הגדול או למטרה אחרת, אבל לא שולל אפשרות שהנגיעה שלו בתחום תתפתח למשהו גדול יותר: "מבחינתי זו גיחה לענף, אבל מי יודע?", הוא אומר.
לדברי דוד יהלומי, מנכ"ל הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל, בחודשים האחרונים הצטרפו כ-15 אלף ישראלים לענף הבנייה, בעיקר לתחום העבודות הרטובות, אבל הוא מאמין שאפשר יותר, הרבה יותר. "זה מאוד תלוי במענקים ובתמיכה של המדינה. מדובר בעבודה הכי יציבה, כי תמיד יהיה צורך בעובדים בענף הבנייה, ואפשר גם להרוויח יפה מאוד. אם אני מקביל את זה למקצועות בתחום ההייטק שדורשים הכשרה ארוכה, כאן המסלול הרבה יותר קצר".
יהלומי מאמין שישראלים שרוצים להתקדם בענף יכולים להתחיל עם עבודות רטובות, ואחרי כמה שנים, להתקדם משם לתפקידי מנהלי עבודה ומנהלי פרוייקטים, תפקידים שהשכר בהם מגיע לעשרות אלפי שקלים. "השכר ההתחלתי של מנהל עבודה הוא 17 אלף שקל. הם יכולים גם להפוך לקבלנים, להקים חברה לעבודות שיפוצים", הוא אומר, רומז לכך שיש לאן להתקדם בתחום.
הקרן לעידוד ופיתוח, בשיתוף גורמים נוספים בענף, מקדמת מהלך של הגדלת המענקים עד לגובה של 21 אלף שקל לשישה חודשים. מענק זה מצטרף לשכר הגבוה יחסית בענף כאמור – כעשרת אלפים שקל לעובד, שכר שיכול לטפס גם ל-14 אלף ויותר. סכום ראוי עבור עבודה שלא דורשת תואר אלא הכשרה קצרה.
השכר הצפוי לאלבז כשהיא תתחיל לעבוד עומד על 10-15 אלף שקל, והיא כבר נרגשת ולהוטה להתחיל, ואפילו חושבת על העתיד: לימודי אחראית בטיחות. גם המשפחה והחברים שלה מתלהבים מהתחום החדש והמפתיע שהיא נכנסת אליו. "כולם עפים על זה", היא צוחקת, "המשפחה שלי גאה בי. מבחינתי מה שהכי חשוב זה שהילדים שלי ילמדו ממני להעז להגשים חלומות, לא לוותר".
הישראלים מעולם לא נהרו לתחום. "הקבלנים התרגלו לעובדים הפלסטינים ולעובדים זרים, והישראלים לא כל כך מצאו את עצמם שם", מסביר יהלומי. "אבל עכשיו נוצר ואקום, בגלל המחסור, וזה יצר הזדמנות. במבחן המציאות, קבלנים שקלטו עובדים ישראלים, מרוצים. בין היתר נקלטים לא מעט חרדים ויש משוב מאוד טוב לגביהם. זה לא שבהכרח סוחבים כל היום שקי מלט. יש כאלה שמתחברים יותר לריצוף, עבודות גמר, טיח. אנחנו מכשירים ישראלים לעבודה בשיטות בנייה מתקדמות שמגיעות עכשיו לארץ".
אתה חושב שנראה פועלי בניין ישראלים, כמו הפועלים של פעם?
"נוצר כעת חלון הזדמנויות לייצר שינוי אמיתי בענף, ולהכניס אליו ישראלים מכל המגזרים: חילונים, חרדים, בדואים. זו השקעה שתחזיר את עצמה. ככל שהמדינה תגדיל את התמריצים, נראה יותר ויותר ישראלים בענף. אני חושב שיש מקום להגדיל את המענקים, אולי להמשיך אותם לאורך שנה שלמה, או לאפשר מענק משמעותי בתום שנתיים".