מחירו העולה של הזהב, והעובדה כי חצה רף היסטורי של 3,000 דולר לאונקייה (כ־31.1 גרם), הפך בימים האחרונים לכותרות הראשיות בכלי התקשורת הכלכליים באירופה.
בגרמניה, מדינה שבה הציבור אוהב לקנות זהב פיזית, שבה ניתן לרכוש בחנויות "דפים" המחולקים לגרמים של זהב - מעין "גיליון בולים" לקראת קריסה אפשרית של המערכת הכלכלית - ניסו להסביר לציבור את הראלי האחרון והמתמשך במחיר הזהב. גם התקשורת הכללית הצטרפה לדיונים, עם השאלה אם זה הזמן למכור את מטבעות הזהב שגרמנים רבים קיבלו במתנה, ומחביאים בבית.
גרמניה, כמו מדינות רבות אחרות (וגם ישראל בתנאים מסוימים), אינה גובה מע"מ על מכירה וקנייה של זהב. כל עוד מדובר במטילי ומטבעות זהב להשקעה (בוליון) כמו הקרוגר־רנד הדרום־אפריקאי, עלה המייפל הקנדי ומטבעות נוספים המיוצרים על ידי אוסטריה, אוסטרליה, ארה"ב ובריטניה. "ככל שתמכרו לבנק חתיכה קטנה יותר, כך העמלה תהיה גבוהה יותר - עד 22% לעשירית האונקייה", הזהיר בתחילת החודש ה"מנג'ר־מגזין" את המשקיעים החדשים בתחום, ואמר כי עדיף לקנות לפחות אונקיה.
מבצע חשאי בגרמניה
הגרמנים פוטרים את מכירת הזהב ממס רווחי הון אם העסקה נעשתה אחרי יותר משנה, מה שמעודד את המסחר בתחום. כאשר הזיכרון של ההיפר־אינפלציה של שנות ה־20, שהפכה שטרות כסף לחסרי ערך, עדיין מעצב את ההתנהגות הכלכלית במדינה, אין ספק שהגרמנים אוהבים זהב ממשי.
מספר זה מגמד את האחזקות הרשמיות של ה"בונדסבנק" בעתודות זהב, העומדות על 3,352 טון של המתכת היקרה. בשנים האחרונות השיב הבנק המרכזי הגרמני חלק ניכר מעתודות אלה מכספות ברחבי העולם. היה מדובר במבצע חשאי שכלל טיסות מיוחדות, רכבות מאובטחות ועלה מיליוני אירו בביטוחים, אך שאסף חלק גדול מהיתרות שהיו מוחזקות מעבר לתעלה או לאוקייאנוס האטלנטי לשם ביטחון - חזרה לכספת המרכזית של הבונדסבנק.
הזהב פוזר בימי המלחמה הקרה, מתוך חשש לכיבוש סובייטי. נכון להיום, המדינה מחזיקה את עתודות הזהב השניות בגודלן בעולם, אחרי ארה"ב (8,133 טון).
ה"שפיגל" הגרמני עידכן את קוראיו בימים האחרונים כי כמה גורמים מניעים כעת את מחיר הזהב למעלה, וכי רוב ההערכות הן שהטרנד יימשך. "מאז הבחירה בדונלד טראמפ, הביקוש לזהב ברחבי העולם זינק", הסביר המגזין, ואמר כי אי־הוודאות הכלכלית הכללית, קריסה אפשרית של שוק המניות, החשש ממיתון וגם האינפלציה היורדת, כולם "דוחפים למעלה בחדות את מחיר הזהב לשיאים חדשים".
במקביל, ציין, בנקים מרכזיים ברחבי העולם, בהובלת סין, רוכשים כמויות גדולות יותר ויותר של זהב מאז המלחמה באוקראינה - והסנקציות שהוטלו על רוסיה - כתעודת ביטוח למקרה של עימות בינלאומי. "העובדה כי עתודות הזהב של מדינות כמו סין, ניגריה והודו קטנות ביחס לאירופה צפויה להמשיך ולהשפיע על הרצון שלהם לרכוש זהב", אמר מומחה ל"הנדלסבלאט" הגרמני.
גרמניה רכשה את רוב עתודות הזהב שלה בשנות "הנס הכלכלי" של שנות ה־50' וה־60', במחיר של 35 דולר לאונקייה. כעת, כאמור הוא שווה פי 85 ממחיר זה.
זהב במרתף בצרפת
בצרפת, העיתון הכלכלי "לס־אקו", הזכיר לקוראיו כי כמות הזהב הנשמרת במרתפי הבנק המרכזי נשארה ללא שינוי מאז 2009, אז הממשלה מכרה טונות של זהב בניסיון להגדיל את הרזרבות שלה, לשנות את התמהיל שלהן ולשפר את התשואה עליהן. "2,349 טון זהב מאוחסנים במרתף מאובטח ביותר בלב פריז, 27 מטרים מתחת לאדמה", כתב העיתון.
כעת המצב סטטי. "אנחנו לא קונים זהב ולא מוכרים זהב, וחושבים שזה השתלם עד כה", אמר נגיד הבנק המרכזי הצרפתי לתקשורת בשבוע שעבר. המטרה, לדבריו, היא להגביר את האמינות של הבנק הלאומי של צרפת, ואת יכולותיו להחזיר את חובותיו.
בניגוד לנעשה בצרפת, מרתפי בנק אנגליה לא מחזיקים רק את עתודות הזהב של בריטניה, אלא גם משמשים כמקום מבטחים לזהב של קרנות השקעה, בנקים מרכזיים של מדינות זרות וגם חברות פרטיות. רק 6% מהזהב המוחזק במרתפי בנק אנגליה בלונדון שייך לממלכה המאוחדת.
"פקק" במשיכת זהב
בשבועות האחרונים דיווחו בשוויץ על כך שכמויות אדירות של מטילי זהב נמשכים מלונדון, ועוברים בשוויץ להתכה מחדש ולהתאמה לסטנדרט האמריקאי לקראת שליחה אווירית לניו־יורק. "תנורי ההתכה של חברת ארגור־הרויס עובדים מסביב לשעון", דיווח ה"פייננשל טיימס" על בית הזיקוק השוויצרי.
הסיבה היא משלוחים חסרי־תקדים לארה"ב, הנעשים מחשש שהנשיא האמריקאי דונלד טראמפ יטיל מכסים על מתכות שיכללו גם את הסחר בזהב. לכן, סוחרים וחברות מעבירים טונות של זהב מאז דצמבר מלונדון לניו יורק.
בלונדון, מטיל הוא לרוב במשקל של 400 אונקיות (12.5 קילו). בניו יורק, לעומת זאת, מקובל לעבוד עם מטילים קטנים יותר של קילו. "מעולם לא היינו עמוסים יותר", אמר מנכ"ל החברה השוויצרית ל"פייננשייל טיימס". שווי הזהב שכבר הועבר מאז דצמבר מוערך ב־61 מיליארד דולר.
ישנו פער בין מחיר הזהב בניו יורק לזה שבלונדון, המשקף את עלות ההתכה מחדש וההעברה הפיזית של המטילים, ובלונדון מדווחים על "פקק" של ארבעה שבועות לפחות בבקשות משיכה של זהב מהכספות של בנק אנגליה.
באיטליה, מדינה השקועה בחובות שהצמיחה בה נחלשה בחדות בשנה האחרונה, חוגגים את העובדה כי מדובר במחזיקת יתרות הזהב השלישית בגודלה בעולם (2,451 טון), וכי המחירים העולים של הזהב משפרים את מצב עתודות המטבע שלה. "הזהב עוזר לנו לשמור על מעמדנו כאחת הכלכלות הגדולות ביותר בעולם", כתב עיתון כלכלי ממילאנו.
האיטלקים, בניגוד למדינות אחרות, נקטו במדיניות של רכש עתודות זהב משנות ה־70 והלאה, כהגנה מפני אינפלציה. במדינה עדיין מבכים את העובדה כי הנאצים שדדו טונות של זהב במהלך מלחמת העולם השנייה והעבירו אותם ליעדים שונים, כאשר חלקים "הלכו לאיבוד בדרך".
בעלות הברית שכבשו את גרמניה השיבו את רוב הזהב לבנקים המרכזיים שנבזזו על ידי הנאצים. "אחרת היו העתודות שלנו אפילו גדולות יותר", כתב העיתון.
הכתבה עלתה באתר גלובס.
תגובות