שעות של עמידה בפקקים, נסיעות שפעם היו קצרות והיום התארכו להפליא, מצוקת חניה הולכת וגוברת – נשמע מוכר? ישראל מתמודדת עם מציאות תחבורתית מורכבת ומאתגרת. אבל איך אפשר להסתדר בלי רכב פרטי? תארו לכם מצב שבו אתם קמים בבוקר, נכנסים לרגע לאפליקציה, יורדים לחניון של הבניין ופשוט לוקחים את אחד הרכבים השיתופיים שאתם חולקים עם השכנים. שכנות טובה יכולה לתרום יותר מכוס סוכר; היא יכולה גם לתרום לכיס (ולשפיות בחיפושי החניה).
ב-2023 נמנו בכבישי ישראל כ-3.5 מיליון רכבים פרטיים – עלייה של 3.6 אחוזים לעומת מספר הרכבים הפרטיים שהיו ב-2022. עם העלייה במספר הרכבים, הקצאת שטחים לחניה הופכת לאתגר גדול. מעבר לשאלה "איפה להחנות?", החניה משפיעה על תכנון העיר, על תכנון התחבורה וכמובן – על איכות החיים של כולנו. ככל שערים נהיות צפופות יותר, כך הצורך לנצל את השטח באופן חכם ויעיל נעשה חשוב יותר בתכנון ארוך טווח. ריבוי רכבים פרטיים עלול להוביל להעדפה ליצירת מקומות חניה על חשבון שטחים ציבוריים, מה שעלול להוביל לפגיעה בערכי הנוף והטבע העירוניים ובטיב השירות שניתן לתושבים. לכן יש צורך בתכנון שמאזן בין צורכי התחבורה לצורכי המרחב הציבורי.
נוסף על כך, על פי הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה, ב-2023 הרכבים הפרטיים היו אחראים ליותר מ-25 אחוז מצריכת הנפט העולמית ולכ-10 אחוז מסך פליטות הפחמן הדו-חמצני העולמיות. זה הופך את הצורך בפתרונות ניידות חכמים ודלי פחמן לדחוף מתמיד.
מחקר שפורסם לאחרונה בדק האם שירות של רכבים שיתופיים בבנייני מגורים יכול להיות אלטרנטיבה לרכב הפרטי, במיוחד לנוכח שינויי מדיניות כמו צמצום תקני החניה. "פתרונות ניידות שיתופיים הם חלק מעתיד שירותי הניידות במרחב העירוני", מסבירה פרופ' יעל פרג, מומחית למדיניות אנרגיה מבית הספר לקיימות באוניברסיטת רייכמן שביצעה את המחקר ביחד עם הדוקטורנטית אביבה שמש. "הפחתת מספר הרכבים הפרטיים תסייע בשיפור איכות החיים בערים, תפנה שטחים ציבוריים להולכי רגל ותתרום להפחתת זיהום האוויר", היא מסבירה.
מה זה רכב שיתופי ומה יתרונותיו?
שיתוף רכבים מאפשר להשתמש ברכב בלי לקנות רכב ולתחזק אותו. כך, במקום שכל אחד יהיה בעלים של רכב פרטי, יש חברה שבבעלותה צי של רכבים. רכב שיתופי הוא רכב שבו המשתמשים יכולים להשתמש לפי הצורך הפרטי ולחלוק בו עם משתמשים אחרים בזמנים שונים.
הרעיון של רכב שיתופי אינו חדש בישראל. בקיבוצים, רכב שיתופי הוא רעיון שמקובל כבר עשורים רבים. כיום, מגמות עולמיות דוחפות לפתרונות ניידות מגוונים יותר כמו ציי רכבים שיתופיים כחלק ממרקם פתרונות התחבורה. בעוד שאוטובוסים ורכבות מספקים את הפתרון היעיל ביותר לנסיעת המונים, הם אינם נותנים מענה מתאים לכל צורכי התושבים, למשל נסיעה מהירה במקרה דחוף או הגעה למקומות שאינם נגישים לתחבורה ציבורית. למקרים כאלה ואחרים מוצע הפתרון של רכב שיתופי.
בעולם קיימים שני מודלים של רכבים שיתופיים:
- מודל ה-free floating שבו המשתמשים לוקחים רכב ממקום אחד ומחזירים אותו במקום אחר. אתגר מרכזי במודל זה הוא הצורך להעביר רכבים מאזורים עם ביקוש נמוך לאזורים עם ביקוש גבוה. בעיה זו מוסיפה לעלויות התפעוליות של המודל.
- מודל ה-station-based שבו המשתמשים לוקחים ומחזירים את הרכב לאותו המקום, מה שמקל על הניהול אך מגביל את גמישות השימוש.
כפי שמתואר במחקר, שירות הרכבים השיתופיים אוטותל הושק לראשונה בתל אביב ב-2017 ופועל לפי מודל ה-free floating. כדי להתמודד עם המחסור בחניה בתל אביב, אוטותל מציע מקומות חניה ששמורים לצי הרכבים שלו, נוסף למקומות החניה המסומנים כחול-לבן. שירותי רכב שיתופיים קיימים גם בערים גדולות אחרות בישראל (כמו ירושלים, הרצליה וכפר סבא) – בין אם בהפעלה על ידי חברות פרטיות או בשיתוף בין הרשות המקומית לחברה פרטית. עם זאת, ציי הרכב בערים אלה קטנים יותר וכך גם שיעורי השימוש בהם.
בישראל, בעקבות צמצום תקני החניה בבניינים משותפים וצמצום מקומות החניה במרחב העירוני, נבחן הרעיון של רכב שיתופי ברמת הבניין כפתרון לתושבים. שירות כזה יכול להוזיל עלויות ולהקל על יוקר המחיה ברמת הפרט. השפעה חיובית נוספת ברמת המרחב הציבורי היא צמצום הביקוש לחניה והפחתת זיהום האוויר.
מה עומד ביננו לבין רכב שיתופי בבניינים בישראל?
למרות היתרונות הברורים, יש חסמים משמעותיים שמונעים מהציבור לאמץ את הרעיון. המחקר הראה שאחד הקשיים המרכזיים הוא חוסר הוודאות לגבי העלויות – הציבור לא בטוח כיצד מתבצע החיוב ומה העלויות הצפויות. נוסף על כך, בחברות השונות התשלומים נמדדים לפי שעה או לפי יום או לפי קילומטר – מה שמעלה את הבלבול וחוסר הוודאות בחוויית השימוש. עוד נמצא שיש תוספות במחיר שלא כלולות במחיר הבסיסי ושאפשר לגלות אותן רק לאחר השימוש ברכב.
חסמים נוספים שנמצאו הם חשש מרמת ההיגיינה ברכב, חשש מזמינות נמוכה וחוסר בהירות לגבי סוגיית הניהול – האם עדיף ניהול על ידי חברה חיצונית או בעלות וניהול על ידי חברת הניהול של הבניין. סוגיה חשובה נוספת היא חשש ממתחים שעלולים להיווצר בין השכנים סביב השימוש ברכב השיתופי.
"הצלחת המודל תלויה בהתאמה לצרכים המקומיים ובהתגברות על חסמים פסיכולוגיים וכלכליים של המשתמשים", אומרת פרג. על פי המחקר, כדי להטמיע שימוש ברכב שיתופי בבניינים בהצלחה, יש צורך ביישום של מספר עקרונות: (א) מודלים עסקיים ברורים ושקופים שבהם המידע על אופן התמחור ועל שיטות השימוש הוא מובן וברור; (ב) שמירה של רמת תחזוקה וניקיון של הרכבים; (ג) קידום של תכנון עירוני חכם עם תמריצים לשימוש בתחבורה שיתופית בנוסף לתחבורה ציבורית; (ד) קידום של שינוי תפיסתי על ידי העלאת מודעות ושכנוע הציבור ביתרונות של רכב שיתופי כחלופה נוחה וזמינה לרכב פרטי.
בעולם שבו עיריות שואפות להשיג פיתוח עירוני שמבוסס על תחבורה בת-קיימא, יש צורך בפתרונות תחבורה שמקדמים הפחתת נסיעה והפחתת הצורך בבעלות על רכב פרטי לא רק על ידי צמצום מקומות החניה, אלא גם באמצעות מתן מענה תחבורתי מגוון ומתחשב בסביבה, שמותאם לצורכי התושבים.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
תגובות