הפתרון הכלכלי לסכסוך הישראלי-פלסטיני: בשנת 2008 שני חתני פרס נובל בכלכלה, פרופ' ישראל אומן ופרופ' דניאל כהנמן, הוזמנו להרצות ביום עיון המיועד לקצינים הבכירים בחיל האוויר. פרופ' אומן התבקש לסכם את ההשלכות של מחקר המבוסס על התיאוריה הכלכלית הרציונאלית, ופרופ' כהנמן התבקש לסכם את ההשלכות של המחקר בכלכלה התנהגותית.
פרופ' אומן הסביר בהרצאתו, על סמך ניתוח אלגנטי, שלא ניתן להשיג הרתעה כאשר אין לצד השני מה להפסיד. לשיטתו, פגיעה בתשתיות בעזה מובילה למצב גרוע מנקודת המבט הישראלית, שכן אז לתושבי עזה אין מה להפסיד. מדיניות של פגיעה בתשתיות, סיכם פרופ' אומן, משקפת מדיניות פופוליסטית שמחלישה את מדינת ישראל.
פרופ' כהנמן הסכים עם הניתוח המשכנע של פרופ' אומן, ונראה שגם הקצונה הבכירה בחיל הבינה את המסר. לצערנו, ממשלת ישראל חשבה אחרת, וב-15 השנים שחלפו מאז הכנס, המשיכה לפגוע בתשתיות בעזה.
בדיעבד, נראה שאומן צדק. כדי להיות חזקים, חשוב לתת לאויב סיבות להימנע מתקיפה. כאשר לאויב אין מה להפסיד, כדאי לו לתקוף. במצב כזה קל לאויב למצוא צעירים שמוכנים להקריב את נפשם. הסתבר שלא קל לנהל סכסוך מול צעירים שלא רואים סיבה לחיות במצב הנוכחי.
לדעתי, קיימת היום הזדמנות נדירה לשינוי המצב, ולפתרון יציב לסכסוך הישראלי-פלסטיני. כיוון שכבר פגענו בתשתיות בעזה, הפתרון מבוסס על שיקום ושיפור התשתיות במסגרת תכנית פינוי ובינוי. צה"ל כבר החל ביישום השלב הראשון: חיסול היכולת הצבאית של החמאס והעברה זמנית של תושבי עזה (יותר ממיליון) לחלק הדרומי של רצועת עזה או למחנה פליטים זמני בחצי האי סיני. חשוב כמובן לוודא שעוברים תושבים ללא אמצעי לחימה. בשלב השני עזה תבנה מחדש כעיר מודרנית עם רכבת תחתית, שבילי אופניים, מאות גורדי שחקים, ומספיק דירות ומקומות תעסוקה והשכלה למיליוני אזרחים. לפליטים הפלסטינים בדרום הרצועה וגם בפזורה (כולל מחנות הפליטים בסוריה ובלבנון), תינתן האפשרות לרכוש דירות מסובסדות בעיר מפורזת מנשק במרחק הליכה מחוף הים.
העלות של פתרון זה נמוכה מהעלות של המשך "ניהול הסכסוך". אכן, במסגרת הסכם שלום שיכלול גם את ערב הסעודית, יתכן שיזמים נבונים יוכלו להרוויח מהשקעה בבניית עזה. ניתן לתכנן עיר אקולוגית חכמה ונעימה שתהווה בסיס לשלום בר קיימא. חשוב לציין שהפתרון לא מחייב חיסול של אנשים ונקמה - מספיק חיסול של יכולת צבאית וחיסול מניעים למלחמה וטרור. כמו שפרופ' אומן הסביר, קל להרתיע אנשים שיש להם מה להפסיד.
אני מניח שהרבה מהקוראים חושבים שהצגתי ניתוח שמאלני נאיבי. חשוב לכן לזכור, שפרופ' אומן הוא הסמן הימני של האקדמיה הישראלית. פרופ' אומן הגן לאחרונה על ההפיכה המשטרית. הניתוח הנוכחי לא מבוסס עמדה פוליטית. יותר מזה, הוא מבוסס על טענות הנגזרות מהמודל הכלכלי הרציונאלי שנתמכו גם במחקר התנהגותי (המחקר שלי מתמקד בהבהרת התנאים שבהם אנשים מגיבים לתגמולים).
במספר ראיונות לעיתונות בשנים האחרונות, פרופ' אומן הגיע למסקנות פחות אופטימיות מהמסקנות המוצגות כאן. ההבדל העיקרי בין הניתוח שלי, וניתוחים שמביאים למסקנה שלא ניתן לסיים את הסכסוך, נובע מההתקפה הרצחנית ב-7 באוקטובר שמאפשרת חיסול של הכוח הצבאי של חמאס והחלפה של מקבלי ההחלטות בעזה. ברור שלמנהיגי הזרוע הצבאית של חמאס לא כדאי לקבל את חיסול כוחם. את חיסול כוחם יש להשיג באופן צבאי. אחרי השגת המטרה הצבאית, יהיה עם מי לדבר. לדוגמה, הניחו שבמסגרת ההסכם בין ישראל וערב הסעודית, האפשרות לשקם מיליוני פליטים בעזה המודרנית, תוצג למנהיגי הרשות הפלסטינית. קשה להאמין שהם יסרבו.
הרבה אנשים חושבים שלא ניתן לפתור את הסכסוך הישראלי פלסטיני על ידי גישה כלכלית. לשיטתם, העובדה שממשלת פרס ניסתה בשנות ה-90, ולא הצליחה, לקדם פתרון כלכלי - מוכיחה שאין פתרון כזה. הטיעון הזה מזכיר לי ארבעה סיפורים. הראשון הוא הסיפור "מלטה יוק" על האדמירל הטורקי שטעה בניווט בדרך לאי מלטה, וטען שמלטה נעלמה. סיפור זה ממחיש שהעובדה שניסיון ראשון נכשל, לא מוכיחה שלא ניתן להשיג את המטרה.
את הסיפור השני שמעתי מפרופ' עמוס טברסקי, השותף של פרופ' כהנמן למחקרים פורצי דרך. פרופ' טברסקי סיפר שהוא שמע פתרון "קוהרנטי", ללא סתירות פנימיות, לסכסוך הישראלי-פלסטיני מנהג מונית. הנהג טען שהבעיה נובעת מזה שהפלסטינים שונאים אותנו. לכן, "צריך להכות בהם עד שהם ילמדו לאהוב אותנו". סיפור זה ממחיש שקשה לפתור בעיות על ידי התמקדות ברגשות. לעומת זאת, ברור שניתן לשנות רגשות על ידי שינוי נבון במניעים הכלכליים.
בסיפור השלישי מוכר הדגים בעיירה היהודית אומר שאם הוא יהיה עשיר כמו רוטשילד, הוא יהיה יותר עשיר מרוטשילד. כשהוא מתבקש להסביר את הטענה, הוא אומר שבנוסף לכל ההון של רוטשילד הוא ישמור גם את חנות הדגים הקטנה שלו. לדעתי, לאחר פתרון בעיית הפליטים, צעירים שיוכלו ללמוד ולפתח קריירות מתגמלות, לא יעבדו בחנות הדגים.
הסיפור הרביעי נוגע לבסיס הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ישראלים רבים מאמינים לסיפור שמדובר בסכסוך דתי או תרבותי. זה סיפור משכנע, אבל הוא מתעלם מהעובדה שמקור הסכסוך הוא אדמה (נדל"ן). לדעתי, שווה לבדוק את הסיכוי לפתור את הבעיות על ידי התמקדות בנדל"ן, לפני שמקבלים את הקונספציה שמדובר בסכסוך דתי או תרבותי בלתי פתיר.
חשוב גם להבהיר את ההבדל בין הפתרון הכלכלי המוצע כאן לבין מזוודות הדולרים מקטאר, שנשלחו לרצועת עזה בשנים האחרונות. מזוודות אלו אפשרו לחמאס לשרוד ולהתחזק על חשבון הרשות הפלסטינית, וגרמו לכך שהמסלול הטבעי להצלחה בעזה, דרש הצטרפות לכוח הצבאי של חמאס. יישום נכון של הפתרון הנוכחי, יוודא קיום של מסלולים הרבה יותר טובים. לא קל לשנות מניעים כלכליים, אבל כיום יש הזדמנות שלא הייתה קיימת ב-75 השנה האחרונות.
הכתבה נכתבה בידי פרופ' עדו ערב, הפקולטה למדעי הנתונים וההחלטות בטכניון