אבישי שלזינגר, בן 20 ממושב כפר מימון תושיה שבעוטף עזה, הוא בעלים של פודטראק "הבקתה" המתמחה בהמבורגרים בוטיק בעבודת יד (כשר). בימים הראשונים של הלחימה הוא התפנה עם כל תושבי היישוב שלו למלון בירושלים, אבל לאחר כחודשיים הוא הבין שהוא חייב לחזור לעסק, ולא רק מהסיבה הכלכלית: "זה מחזק אותי לבשל לחיילים, לדבר איתם, לתת להם תחושה של אוכל חם – רגע לפני שהם חוזרים לאש בעזה. זה לא משתלם כלכלית, אבל אני מרגיש שזאת התרפיה שלי".
שלזינגר מספר היכן פגשה אותו המלחמה הקשה: "בשבת השחורה התארחתי אצל חבר בקיבוץ ברור חיל ליד שדרות. יצאתי משם מאוד מעורער, בטראומה ממש", הוא מתאר בהיסוס. "ב-6:30 בבוקר פתחתי את הוואטסאפ, התחילו אזעקות וקיבלתי הודעה שיש חדירת מחבלים בקיבוץ שהיינו בו. ואז הערתי בבהלה את חבר שלי, והוא אמר לי 'עזוב זה שטויות, אין סיכוי. מאיפה יחדרו לפה? מרהט?' אפילו לא העלינו על דעתנו שזה יכול לבוא מעזה, הרי עזה היא שטח סגור. מי בכלל דמיין?" הוא משחזר. כשקיבלנו את הסרטון של המחבלים על הטנדר בשדרות, הבנו שמשהו גדול קורה, וחבר שלי עלה על נשק ומיד יצא.
"נשארתי עם המשפחה של החבר ופתחנו טלוויזיה. היה כתוב על המסך '22 הרוגים' ושראש המועצה נהרג. היינו בהלם. איך 22 הרוגים?" הוא נזכר באותם הרגעים, "ואז בדיוק החבר חזר, כולו חיוור, כמו בסרטים. הוא אמר שיש למעלה מאלף הרוגים. לא האמנתי לו. הוא יצא וראה את הגופות וחזר המום. פתאום גם אני הבנתי את גודל האירוע - שאנחנו במלחמה אחרת ממה שחשבנו".
ומה אתה מחליט לעשות?
"באותו ערב תושבי הקיבוץ הקימו חמ"ל ואיישו עמדות כדי להגן על היישוב ברור חיל. ואני, שתפקידי בסדיר הוא סמב"ץ בחמ"ל, יצאתי לאייש את החמ"ל האזרחי – ובאמת לא נכנסו ליישוב מחבלים, ברוך השם. עם צאת השבת גייסתי את החברים שלי, שבאומץ רב ועם אבטחה, הסכימו לצאת ולהכין המבורגרים לעשרות החיילים שפקדו את יישובנו – כמובן שהכול בתרומה. כשהגיעה תגבורת ליישוב, כבר יכולתי לשחרר ולצאת משם, כשבחוץ שורקים מעליי טילים. לאחר יומיים ללא שינה, החלטתי להצטרף למשפחה שלי שהתפנו לצפון, ושם הצלחתי בפעם הראשונה להתחיל לעכל את האירוע".
אלא שגם בצפון לא היה שקט באותו זמן. הוא מספר: "כששהינו בצפון התחילו אזעקות ואיומים מחיזבאללה, ומצאנו את עצמנו שוב במקלטים, כשבחדשות מודיעים על חדירת כלי טיס מאוישים. הרגשתי שאין מקום בטוח". לאחר מכן, אבישי התפנה ביחד עם משפחתו ויתר תושבי המושב, למלון לאונרדו פלאז'ה בירושלים. "כל המושב עדיין שם", הוא אומר, "אני בין היחידים שחזר למושב. אין פה תושבים בכלל. חזרתי רק כדי לקחת בגדים, אבל נשארתי כי אני מאוהב במקום הזה. רק כשהגעתי הביתה, הבנתי כמה התגעגעתי. אני פה לבד במושב, אחותי הצטרפה אליי רק עכשיו, אבל בהתחלה הייתי לבד לגמרי".
להיות לגמרי לבד במקום מוכה מלחמה, זו סיטואציה לא פשוטה. שלזינגר מסביר: "נכון, זה קשה להיות לבד, אבל יש משהו מרפא בלהיות פה. להיות במלון מנותק זה הרבה יותר קשה לדעתי, אתה יותר בחרדה ממה שהולך בבית. דמיינתי שהכול שרוף והרוס".
הפתיחה מחדש של העסק
בסופו של דבר, שלזינגר החליט לעשות צעד נוסף גם בפן העסקי. "במשך כל התקופה שהייתי מפונה, היו מתקשרים חיילים שמשרתים באזור ושמצאו אותי דרך איזי, הם שאלו אם העסק פתוח. ביום שחזרתי הביתה, התקשרו אלי איזה 4 חיילים, ואמרתי 'יאללה, נעשה להם שמח, מה כבר יכול להיות?' נכנסתי למטבח והכנתי להם ארוחת המבורגרים מפנקת, ומשם כבר הכול נפתח. הבנתי שזה מה שחסר לי, להכין המבורגרים. לשמח את החיילים", הוא מספר ומשהו בקול שלו משתנה, כשהוא מדבר על הפודטראק: "אני כמו פסיכולוג לחיילים. אני כל היום מדבר עם מילואימניקים וסדירניקים שיושבים איתי, זו תרפיה גם בשבילי".
באשר לשאלה האם יש בכלל לקוחות בימים אלה, ואיך העסק עובד - שלזינגר משיב: "אין לי עובדים, אני לבד בעסק", שלזינגר אומר, "גם אין אזרחים באזור, כולם מפונים, רק החיילים מגיעים. כמעט כל החיילים שיוצאים מעזה מגיעים אליי, ואני מכין להם אוכל באהבה. אפילו עשיתי משלוח אחד לתוך עזה. הכנתי להם משלוח גדול ומפנק, והבאתי אותו לכניסה לעזה - ונציג שלהם נכנס עם ההמבורגרים פנימה. אין מרגש מזה".
ההצטרפות למיזם "עסקים מברזל"
שלזינגר מספר שברגע שפתח את העסק, הוא בעצם ויתר על המענק שהמדינה נותנת לעסקים מהעוטף שנשארים סגורים. "הבנתי שבכך שאני פותח את העסק, אני למעשה הולך להרוויח פחות מההחזר שהייתי יכול לקבל. אבל פתחתי כדי שאוכל להאכיל את החיילים, ולהרים להם את המורל".
בתוך הקושי הכלכלי ששלזינגר מתאר, הוא החליט להצטרף למיזם "עסקים מברזל" של אפליקציית easy. במסגרת המיזם, למעלה מ-3,500 עסקים קטנים העניקו הטבות והנחות לכוחות הביטחון, ובתמורה לכך איזי מקדמת את העסקים הללו מול כ-3.5 מיליון משתמשיה, ללא עלות. החברה משווקת את הפרויקט ברשתות החברתיות ובאמצעיה המדיה, כדי לתת במה לאותם העסקים ולסייע להם לשווק עצמם במציאות המורכבת של המלחמה. "כל אנשי הביטחון שמספרים לי שהגיעו דרך איזי, זוכים למשלוח מוזל ולעוד הרבה פינוקים, והעיקר שיחזרו הביתה בריאים ושמחים", מסכם שלזינגר.