גרמניה מבצעת שינוי משמעותי ברכש הביטחוני שלה ומסמנת כי תמשיך להגדיל אותו כדי להפוך את המדינה ל"מוכנה למלחמה", כפי שהכריז בהזדמנויות שונות שר ההגנה שלה, בוריס פיסטוריוס. אחרי הקמת קרן חוץ־תקציבית של כ־100 מיליארד אירו שכבר מוקדשת להתחמשות מסיבית בטנקים ובמערכות הגנה אווירית ואחרות, הגדלת תקציב הביטחון ל־52 מיליארד אירו בשנה ופרסומים לפיהם המדינה שוקלת מודלים שונים של גיוסי חובה, הודיעה השבוע הממשלה על תוספת אד־הוק של 7 מיליארד אירו לתקציב הרבעון הנוכחי, לצורך התחמשות ורכש צבאי.
לפי חישובים של מומחי הגנה, ההוצאה הנוספת כבר ברבעון הנוכחי והוצאות נוספות הצפויות השנה, ביחד עם ההשקעות מהקרן המיוחדת, יגרמו לכך שגרמניה תגיע בשנת 2024 לרף של 2% מהתמ"ג שיוקצו להוצאה צבאית (שעמדה על כ־1.6%). זהו השיעור שנדרש ממדינות החברות בנאט"ו, אך עד כה גרמניה התעכבה משמעותית בעמידה בו. הנושא עמד במרכז מחלוקת משמעותית בין גרמניה לבין ארה"ב תחת הובלת הנשיא הקודם דונלד טראמפ, שהצהיר באחרונה כי אם ישוב להיות נשיא, "לא יגן" על מדינות שלא יעמדו ברף זה. הצעד הנוכחי עדיין טעון אישור של הפרלמנט הגרמני.
מספינות מלחמה ועד נגמ"שים חדישים
לפי הדיווחים בגרמניה, רוב תוספת התקציב הביטחונית הנוכחית תוקצה לרכישת שתי ספינות מלחמה ומאות נגמ"שים חדישים. עלות שתי הפריגטות, מסוג F126, צפויה לעמוד על כ־3 מיליארד אירו והן ייוצרו על ידי מספנות Damen Naval ההולנדיות, בשיתוף החברה הצרפתית Thales והחברה הגרמנית Blohm+Voss. הייצור ייעשה בגרמניה. מדובר במימוש הסכם לאופציה לרכש של עוד שתי פריגטות מהמספנות, אחרי שכבר נחתמו הסכמים לרכש ארבעה. הספינה הראשונה צפויה להיכנס לשירות ב־2028.
בנוסף, הממשלה תקצה כ־4 מיליארד אירו לרכישת כ־900 נגמ"שים מסוג Fuchs המיוצרים על ידי החברה הגרמנית Rheinmetall. ההכרזה לגבי רכש הנגמ"שים מהווה הפתעה יחסית, משום שעד כה הצבא הגרמני נטה להחליף את הנגמ"שים שלו, לפי ההערכות, באלו המיוצרים בפינלנד על ידי חברת Patria. החברה הפינית לא הגיבה בינתיים על הדיווחים שיצאו מברלין ודובר מטעמה מסר כי "המשא ומתן עדיין נמשך". מנכ"ל Rheinmetall הגרמנית אמר בראיונות בשבועות האחרונים כי הוא דווקא סבור כי על הצבא הגרמני להחליף את הנגמ"שים באלו מתוצרת החברה שבראשה הוא עומד. בעבר עתרו חברות ביטחוניות שונות לבתי משפט גרמנים בנוגע להכרעות הממשלה הגרמנית בנושא הצטיידות ביטחונית, מה שעיכב משמעותית את התהליכים.
כחלק מהתכנון הריכוזי של הרפובליקה הפדרלית הגרמנית על ידי בעלות הברית, לפיו גרמניה לא תוכל להיות מעצמה צבאית עצמאית בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה, כל התעשייה הביטחונית במדינה היא פרטית; אין חברות ממשלתיות לייצור נשק, כפי שקיים בישראל או בצרפת ומדובר בחברות נסחרות או פרטיות. בפועל, לממשלה יש "מניית זהב" בחברות הללו, המאפשרת לה לנווט את הפעילות בצורה מסוימת ולשלוט ביצוא, אולם לעתים האינטרסים של השוק הפרטי והממשלתי מתנגשים. הדבר גם מאפשר לממשלה לנהל מכרזים מול חברות ממדינות אחרות.
במוקד: "החייאת" הצי הימי של גרמניה
את רוב הכותרות בתקשורת הגרמנית תפסה ההחלטה לרכוש כלי שיט נוספים. הצי הגרמני הוזנח בעשורים האחרונים, בין היתר על רקע הצמצום הכללי של הצבא הגרמני ומגמת החיסכון בהוצאה הביטחונית הגרמנית. בעוד בשנות ה־80 שירתו יותר מ־30 אלף חיילים בצי הגרמני, בשנים האחרונות ירד המספר לפחות ממחצית, והוא מפעיל רק 11 ספינות קרב בגודל בינוני. לצי הגרמני שש צוללות, אך ב־2017 העובדה כי כולן נמצאו בתיקונים או הושבתו ואף צוללת לא הייתה פעילה, זכתה לכותרות ברחבי המדינה.
כעת, תשומת הלב חוזרת למשימות הימיות של גרמניה. ספינת הקרב הגרמנית הסן נשלחה בחודש שעבר להיות חלק מהפרויקט האירופי להגנה על נתיבי השיט בים האדום מפני התקפות החות'ים. הספינה רשמה טבילת אש לא מוצלחת כאשר ניסתה בטעות ליירט מל"טים אמריקאים אותם זיהתה בשוגג כשייכים למורדים התימנים, ולא הצליחה בכך. לאחר מכן רשמה כמה הצלחות, כולל יירוט מל"טים. המשימה המבצעית גרעה את הספינה מהמשימות בים הבלטי ובים הצפוני, שבהם אמורה להתבצע עיקר הפעילות הגרמנית.
ההתקפה שהתבצעה על צינור נורד־סטרים שחיבר בין צפון רוסיה לצפון גרמניה במסלול על קרקעית הים הבלטי לפני יותר משנה, ושניתקה למעשה את רוב הזרמת הגז הרוסי לגרמניה בעלות כלכלית אדירה ועם השלכות שהכלכלה הגדולה באירופה עדיין מתמודדת אתן, המחישה לרבים את הצורך בנוכחות צבאית בו. לפי החשד, אלמונים ששכרו יאכטה קטנה, צוות של שישה בני אדם בלבד - שלפי החשדות קשור לאוקראינה - הם שהצליחו לחבל בצינור הגז האסטרטגי.