במשך שעות ארוכות עמדו ביום שלישי השבוע נהגים בפקק שאורכו קילומטרים רבים בכביש 6 לכיוון צפון. הסיבה המרכזית לפקק החריג הייתה תאונה קטלנית, שבה נהרג תושב בני ברק ונפצעו כמה מילדיו. אולם עבור נהגים רבים שעושים שימוש קבוע בכביש האגרה, עומסי התנועה אינם נדירים.

לאור הישנות הפקקים, עלו בעבר קריאות לפיצוי נהגים. מבדיקת גלובס עולה כי אין מקבילה בעולם לתשלום פיצוי לנהגים בכבישי אגרה. גם בחוזה שחתמה המדינה עם זכיינית כביש 6, חברת "דרך ארץ הייוויז" (למעט שני מקטעים בצפון שהם בזכיינות של חברת "חוצה צפון"), לפני 23 שנה כלל לא קיים סעיף שעוסק בפיצוי המשתמשים בשל עומסים. גם אחרי שהכביש נחנך והשימוש בו הלך וגדל, בקרב הגורמים הממשלתיים כלל לא ראו צורך לעסוק בנושא, כך שזכיינית הכביש מרוויחה ללא קשר לחוויית השירות של הנהגים.

מדוע זה קורה, ומדוע את הפיצוי - אם יגיע - נשלם כולנו? גלובס עושה סדר.

קריאה חסרת שיניים

באוגוסט האחרון קיימה ועדת הכלכלה של הכנסת דיון שכותרתו "עומסי התנועה והפקקים בכביש 6". פתח את הדיון יו"ר הוועדה ח"כ יעקב מרגי (ש"ס), שאמר כי "אדם נכנס לכביש אגרה ומשלם כדי לקבל שירות. ואם הוא לא מקבל את התמורה בעד האגרה, אז הוא זועק ומוחה". ח"כ אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת) אמרה בדיון: "מה שקורה בכביש 6, לא יאומן... היו לי ימים שנסעתי בכביש 6 לירושלים שלקח לי שמונה שעות הלוך-חזור... אפשר להגיע לסוף העולם בשמונה שעות. חשבתי כאילו שזה עצלנות שלי שאני לא מבקשת שיחזירו את התשלום שאני משלמת עבור אותן נסיעות שאני נתקעת בהן, ורק עכשיו ידעתי שבאמת אין כזה דבר". נציג המשטרה בדיון חיזק את דבריה. "הכביש במצבים מסוימים ושעות מסוימות לא יכול להכיל את כמות כלי הרכב שבו", אמר.

למרות ההסכמה בדבר העומסים והתהיות שהעלו הח"כים בנוגע לפיצוי נהגים כיום, הדיון זלג למחוזות אחרים, ובעיקר לפתרונות עתידיים למצב, כמו תוכניות עתידיות להרחבת הכביש. "הוועדה קוראת למשרד התחבורה ומשרד האוצר לבחון אפשרות לשנות את הסכם הזכיין ולהטיל על הזכיין חובה להחזיר לנוסעים אגרה במקרים שבהם מקטע הנסיעה היה פקוק בזמן שהוא עולה על הסביר", קרא בסיום הישיבה ח"כ מרגי, אלא שנכון לעכשיו דבר לא התקדם בנושא.

החסם: הממשלה

הדיון בוועדת הכלכלה לא היה הפעם הראשונה שפיצוי נהגים בכביש עולה לשיח הציבורי. ב-2007 הגיש הח"כ דאז גלעד ארדן הצעת חוק להטלת הפיצוי על הזכיינית, שלא התקדמה. לפני כחמש שנים ניסו לקדם הצעת חוק דומה ח"כ אחמד טיבי (הרשימה המשותפת) והח"כ לשעבר איתן כבל (מפלגת העבודה).

השניים אומרים לגלובס כי "אין יום שאין שם פקקים. כשהייתי נוסע לכנסת הייתי מגיע לכביש 6 מכביש 471 (מכבית) ועד בן שמן עומד. אמרתי לפחות תודיעו לנו (מפעילי הכביש) בכניסה מה המצב. מבחינתי זה עוד כביש פקוק, רק שעליו לוקחים כסף. ניסינו לקדם את הצעת החוק, אבל במשרדי האוצר, המשפטים והתחבורה בלמו אותנו".

פיצוי מהמדינה

מנכ"ל זכיינית כביש חוצה ישראל אבי דור, שהשתתף בדיון בוועדת הכלכלה, אומר לגלובס כי "המדינה חתמה על חוזה והיא צריכה לעומד במחויבויות שלה. אם הכנסת רוצה לשנות את החוזה, יהיו לכך עלויות גבוהות מאוד".

נראה כי גם בחברה הממשלתית "חוצה ישראל" שאמונה על פיתוח הכביש, חושבים באופן דומה. בדיון שהתקיים בוועדת הכלכלה הסבירה היועצת המשפטית של החברה כי, "שמרנו לעצמנו בחוזה אפשרות להורות כל הוראה שהמדינה רוצה בנוגע לאגרה כדי שידינו לא יהיו כבולות, ובתנאי שנחזיר לזכיין את הפסד ההכנסה". ובמילים אחרות: אם המדינה רוצה לשנות את התנאים, ובין היתר לפצות נהגים על הזמן האבוד: את המחיר תשלם המדינה.

כמה היא תשלם? בסיום הדיון בוועדת הכלכלה הנחה היו"ר מרגי את משרד האוצר להעביר בתוך כשבועיים לוועדה אומדן עלות שעשויה להיות מוטלת על המדינה בגין שיפוי של החברה הזכיינית. זאת, במקרה של החזר לנהגים שעומדים בפקקים. מבירור שקיים גלובס נמצא, כי אומדן כזה אכן הועבר לידי הוועדה. אולם במשרד אוצר דרשו שהוא יהיה חסוי, כדי שלא לפגוע בסודות מסחריים פוטנציאליים של החברה זכיינית.
אם כך, קיימת תשובה לשאלה אם ההערכה של אבי דור כי מדובר ב"עלויות גבוהות מאוד", נכונה. אולם עד שבאוצר או בוועדת הכלכלה לא ישובו לדון בנושא, הציבור לא יידע באילו היקפים מדובר.