לפני כארבע שנים הוצאתי את העובדות והעובדים הסוציאליים לשביתה. בטרם השביתה ניסינו במשך חודשים ארוכים לפרוץ את המצור על הסכמי השכר במשק, במו"מ וללא הפעלת שביתה, שהיא באמת נשק יום הדין.
במו"מ שלנו דרשנו דרישות צנועות יחסית לצרכים המתפוצצים בשטח, בתקופה של קורונה כאשר הפניות לעו"ס עלו בעשרות אחוזים. חלק מהדרישות היו תקצוב של תוכנית מוגנות עבור העו"ס שסבלו מאלימות קשה כלפיהן ללא הגנה וללא אבטחה במקומות העבודה.
בחודשים הארוכים שקדמו לשביתה עשיתי כל מה שהיה ביכולתי כדי להימנע ממנה, ו"לעזור" למשרד האוצר לרדת מעץ הסרבנות שטיפסו עליו: הוצאתי סכסוך עבודה והמתנתי 14 ימים לפי חוקי יחסי העבודה בישראל. במהלך הזמן הזה אף יצאתי לצעדה מתל אביב לירושלים במשך חמישה ימים ואליה הצטרפו אלפי עו"ס לאורך הדרך. כל זאת כדי לנקוט בצעדי מחאה שאינם שביתה ולמצות את המאבק הציבורי בטרם נעילת השירותים החברתיים על מנעול ובריח. את הצעדה סיימנו בגן הוורדים שמול משרד האוצר וקראנו להם יחד למנוע את השביתה.
ערב היציאה לצעדה הרמתי טלפון למי שהיה אז הממונה על השכר. הודעתי לו שאני רצינית עם השביתה, כי הכל ערוך ומוכן ושיש להם הזדמנות אחרונה למנוע אותה. הוספתי ואמרתי שאני אגיע בכל שעה, בכל מצב ומכל מקום בו אהיה, לישיבת מו"מ, ככל שתתואם כזו, על מנת לפתור את המשבר ללא שביתה.
שלושה ימים לפני שהחלה השביתה שלנו התקיימה ישיבת מו"מ אחת, בזום. היא נמשכה פחות משעה, ולא בגלל שאני לא הייתי פנויה ליותר. הישיבה שאחרי הייתה כבר ביום השלישי עמוק לתוך השביתה.
בסופו של דבר השביתה ארכה 16 יום. למעלה משבועיים שכל שירותי הרווחה והשירותים החברתיים בישראל היו סגורים. לא טיפלנו במקרי אלימות במשפחה, לא נענינו לפניות של ילדים ונוער בסיכון, לא כתבנו תסקירים בשירותי המבחן, לא חקרנו ילדים נפגעי אלימות, לא נתנו מענה למשפחות הרבות שבטיפולנו. גם את בתי החולים נטשנו ללמעלה משבועיים, לא טיפלנו בנכי צה'"ל בגוף ובנפש והותרנו את משרדי השיקום בביטוח הלאומי שוממים. הלב כאב אך גם היה שלם עם ההחלטה לאחר שכל הניסיונות האחרים, שלא כללו שביתה, לא הניבו את התוצאה הרצויה.
לבסוף, ביום ה17 של השביתה, קיבלנו את כל מה שדרשנו מהיום הראשון וששמנו על השולחן חודשים ארוכים לפני היציאה למאבק ולשביתה.
עד היום במשרד האוצר מציגים את ההסכם שעשו איתנו בכנסים שונים ובגאווה רבה. השאלה שלי: מה הסיבה שנתתם לנו לשבות 16 יום כדי להשיג את מה שגם אתם מבינים שנחוץ - נותרה ללא מענה
למעשה, עד היום במשרד האוצר מציגים את ההסכם שעשו איתנו בכנסים שונים ובגאווה רבה. השאלה שלי: מה הסיבה שנתתם לנו לשבות 16 יום כדי להשיג את מה שגם אתם מבינים שנחוץ - נותרה ללא מענה.
מעולם לא קיבלנו משהו כי ביקשנו יפה
אני שומעת את מסרי האוצר באשר לשביתת המורים הנוכחית בתיכונים. אני רואה את הנסיונות הנלוזים של שר האוצר וגם של אגף הממונה על השכר, להלך איימים על המורות. אני עוקבת בדאגה אחרי האיומים בניכוי שכר ולא רק בגין ימי השביתה בפועל, עניין שחוקיותו מוטלת בספק גדול.
חשוב שנזכור כולנו, כולל ראש הממשלה אשר מעז ומאיים על ההסתדרות, כלומר על עובדי רפואה, סיעוד, ע"ס, פסיכולוגיות, מרפאות בעיסוק, פיזיותרפיסטיות ועוד ועוד- שמעולם לא קיבלנו משהו רק כי ביקשנו יפה. גם לא כשהצגנו נתונים ורציונל ברור. גם לא כשעובדות כמעט נרצחו במקום עבודתן - גם אז לא התקבל תקצוב לתוכנית המוגנות לעובדות סוציאליות. מדהים אותי עד היום שהיה צריך לשבות רק כדי לשוב הביתה בשלום.
מה הכוונה טאלנט ועל מה נשענת התפישה המטופשת שדווקא מי שלא למד הוראה וחינוך הוא הוא הכוכב שיש לשלם לו פי שניים מאשר לעובדי הוראה שלמדו את המקצוע שלהם - חינוך
המלחמה של ארגון המורים בנושא העקרוני של חוזים אישיים היא מהמוצדקות במלחמות של ארגוני העובדים. "חוזה טאלנט" קוראים לזה באוצר. האם בית הספר הפך לתוכנית בידור ושכחו לעדכן אותנו? מה הכוונה טאלנט ועל מה נשענת התפישה המטופשת שדווקא מי שלא למד הוראה וחינוך הוא הוא הכוכב שיש לשלם לו פי שניים מאשר לעובדי הוראה שלמדו, השכילו, צברו ניסיון ומשתכללים מדי יום במקצוע שלהם - חינוך. התפישה הזו אומרת כולה זלזול בציבור המורים ומטרתה לייצר הפרד ומשול ביניהם.
משרד האוצר והעומד בראשו עובדים לפי תפישתו מחרבת המוסדות של פורום קהלת, שמשרד האוצר מאמץ בחום, וממש לא מהיום. תפישה שאומרת שהכל כולל הכל זה שוק חופשי, וכולנו בעצם סחורה בשוק הזה שניתן לתמרן אותה ולעשות בה מה שמתחשק. זו תפישה שאומרת שזה בסדר שעובדים יהיו בעצם עבדים נטולי כוח וזכויות, ושגורסת שיש לפרק את כל המוסדות שמחזקים את הדמוקרטיה הישראלית כדי לייצר פה אוטוקרטיה (וארגוני העובדים הם בהחלט גופים שמחזקים את הדמוקרטיה).
חשוב שהציבור יזכור כי מי שלוקח את תלמידי התיכון כבני ערובה הוא מי שלקח את מטופלי הרווחה כבני ערובה במאבק העו"ס ב2020- משרד האוצר. המשרד שחשוב לו יותר כיפוף הידיים מול ארגון המורים "ולנצח" אותו מאשר טובת התלמידים. איך אני יודעת? כי לו התלמידים היו חשובים לשר האוצר ולממונה על השכר הם לא היו מעלים את הנושא של חוזים אישיים שמטרתו אחת: לדאוג שארגון המורים יתפרק ושמערכת החינוך הציבורית בישראל תופרט עוד ועוד. כל זאת בעבור שקט תעשייתי במשרדי הממשלה. מה שנקרא: שקט, כאן מחסלים את השירות הציבורי בישראל.
הכותבת היא יו"ר איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים