נתחיל מהשורה התחתונה: המטרה של שר האוצר בעצירת תקציבי ההשכלה הגבוהה למזרח ירושלים היא דרך נוספת עבורו לפרק את האיום הקיומי על המגזר שלו בדמות חיים בשותפות וברית יהודית-ערבית מפותחת בישראל.
ההחלטה של סמוטריץ' לעצור תקציבים לרשויות הערביות בכלל, ולמערכת ההשכלה הגבוהה במזרח ירושלים בפרט, מניבה לו רווח פוליטי על רקע חולשת הממשלה בשדה הציבורי, ועל רקע האכזבה הקשה ממעשיה והתנהלותה. כל הנתונים, המחקרים וחוות הדעת המקצועיות של מערכות הביטחון, הכלכלה והחינוך, מצביעים על כך שהתקציבים הללו דווקא מפתחים את מערכת ההשכלה הגבוהה במזרח ירושלים, מחוללים שינוי חיובי, מפחיתים את ההסתה והטרור, יוצרים הזדמנות אמיתית לחיים משותפים, ותורמים לצמיחה במשק.
במהלך העשור האחרון ממשלות ישראל, שרובן היו ממשלות ימין, העבירו תקציבים ומשאבים למען חיזוק, שיפור והנגשת מערכת ההשכלה הגבוהה לחברה הערבית. הממשלות עשו זאת מתוך ראייה מפוכחת כי המהלכים תורמים לחיזוק תעסוקתי, כלכלי וחברתי של החברה הערבית והחברה הישראלית כולה.
אז מדוע סמוטריץ' הולך בכל הכוח נגד אחת ההצלחות הגדולות ביותר של ממשלות ישראל בעשור האחרון? מה שאנחנו מפספסים כאן זה מה שמניע אותו. שר האוצר של מדינת ישראל לא מוטרד מנתוני הכלכלה, לא מנתוני התעסוקה, או מנתוני הצמיחה. המטרה שלו שונה, והמדיניות שלו, שנראית הזויה בעיניים כלכלניות, דווקא הופכת לבהירה וברורה מבחינת יישום האידיאולוגיה שלו:
שר האוצר סמוטריץ', והקואליציה כולה, מנסים לפרום את הברית הדמוקרטית היהודית-ערבית שמאיימת על המגזר שלהם, ועל פרויקט ההתנחלויות שלהם מעבר לקו הירוק. האיום הדמוגרפי הגדול ביותר על הימין המשיחי הוא שיתוף הפעולה הפוליטי-חברתי של יהודים וערבים בישראל. רואים זאת בכל סקר. הימין המשיחי הופך להערת שוליים אלקטורלית, ללא סיכוי לקחת שוב את מושכות השלטון, כאשר הציבור הדמוקרטי היהודי והערבי משלבים כוחות ואינטרסים. לכן המטרה מספר אחת של שר האוצר שלנו היא לא לדאוג לצמיחה אלא לדאוג לעצירת תוכניות הפיתוח לחברה הערבית ויצירת עוני ובערות בחברה המדממת גם כך. מתוך מציאות כזאת יהיה קשה לשמר ולפתח שיתוף פעולה יהודי ערבי פוליטי וחברתי. העמקת הפערים בין החברה היהודית לערבית היא המתכון להחלשתה הברורה, אך גם להרחקת אופק החיים בשותפות. לכן, מהלכי המדיניות שלו הגיוניים לחלוטין לאור המטרה האסטרטגית שלו. אנחנו פשוט לא מבינים נכון את המטרה.
כיום, הרוב המוחץ של החברה היהודית והערבית מבינים שהשותפות בין שתי החברות קריטית להמשך קיומה של ישראל כדמוקרטיה. רוב האזרחים והאזרחיות יכולים לדמיין קואליציה משותפת, מהסיבה הפשוטה שזה כבר קרה, והחיים עצמם בישראל המשיכו להתנהל כסדרם. לעומת זאת, הקואליציה הכל יהודית שבאה אחריה היא זו שמאיימת לשרוף את המדינה על כל יושביה.
אנחנו חיים בתקופה מוזרה שבה שר האוצר לא מתעסק בקידום הכלכלה והצמיחה במשק, אלא בחבלה ביכולת של החברה הישראלית לקיים חיים בשותפות בין יהודים וערבים. בדיוק באותה הצורה פועל השר לביטחון לאומי בן גביר, שלא מתעניין בביטחון האישי של כלל אזרחי ישראל, ובוחר בדרך של הפסקת תקצוב וסגירת פרויקטים שהצליחו להפחית את האלימות בחברה. יחד עם ההפנמה של מטרותיהם האמיתיות, יש לדרוש מהם לקחת אחריות על תפקידם. כולנו, מאחרון פקידי האוצר, דרך אנשי זרועות הביטחון, אנשי האקדמיה, המדיניות, ראשי רשויות, ונבחרי ציבור. כולם צריכים לדרוש משר האוצר לקחת אחריות על הכלכלה ומהשר לביטחון פנים להפסיק את האלימות ברחובות, ולא להקריב את הביטחון האישי והצמיחה הכלכלית בישראל על המזבח האידיאולוגי של המגזר שלהם.
מיכל סלע היא מנכ"לית "גבעת חביבה", המרכז לחברה משותפת