"הקיצוצים בתקציבים המיועדים לחברה הערבית ירעו את המצב, והמשקולת על החברה הישראלית תלך ותגדל," כך אומר ד"ר אילן עמית, מנכ"ל שותף באג'יק מכון הנגב, ארגון ערבי-יהודי הפועל לשינוי חברתי ולקידום מנהיגות בחברה הערבית.
עמית מתייחס למספר קיצוצים שנעשו לאחרונה: קיצוץ של 15 אחוז בתוכנית החומש להשקעה בחברה הערבית – פי 3 משיעור הקיצוץ בחברה הישראלית כולה; קיצוץ של כ-80 מיליון שקל נוספים מתוכנית החומש – כספים שהשרה מאי גולן מבקשת לעצור את העברתם; וכן קיצוץ במענקי USAID, הסוכנות האמריקנית לפיתוח בין-לאומי, המסייעת לאוכלוסיות חלשות ברחבי העולם.
לדברי עמית, מענקי ה-USAID בוטלו בן לילה, והתוצאות כבר נראות בשטח. באשר לעצירת התקציבים מתוכנית החומש, אומר עמית כי גם לגבי הכסף שנותר בתוכנית – יש קושי לממש אותו, שכן הוועדה שדנה בנושא (ועדת תוכנית החומש לחברה הערבית) אינה מכונסת, וישנם חסמים חדשים המונעים את הגעת הכספים לשטח.
"קיצוצים אלה מתרחשים באחת התקופות הקשות ביותר של החברה הערבית, מבחינת פשיעה, אלימות ועלייה במקרי הרצח, וזה קורה באופן ישיר בגלל עוני," אומר עמית. "אפשר לראות בדו"ח מבקר המדינה האחרון ומהנתונים של החברה הערבית, ששיעור האבטלה בחברה הערבית הוא פי 2 מהממוצע הארצי, ושמספר המשפחות שנמצאות מתחת לקו העוני גדול פי 2 מהממוצע הארצי".
"ככל שהמצב בחברה הערבית מידרדר, כך המצב בחברה הישראלית יידרדר. לכן חייבים להחזיר את השיח על האופן שבו מונעים זאת".
עמית מוסיף כי בעקבות המלחמה, יש שיעור גבוה של מקרי חרדה, דיכאון ופוסט-טראומה בחברה הערבית, שברובה הכמעט מוחלט בחרה שלא להתפנות מאזורי עימות. לדבריו, מקרי הטראומה, החרדה והדיכאון השפיעו על כושר ההשתכרות והתעסוקה של צעירים ערבים.
בהתייחס לעלייה בהשכלה בחברה הערבית, מציין עמית כי הדבר אינו מתורגם לעלייה בתעסוקה. "רוב המשתתפים במעגלים של השכלה אקדמית הן נשים, בעוד הגברים נשארים מאחור ולא מתקדמים. יש שיעור גבוה של ערבים ישראלים שלומדים בחו"ל, אבל אין לתוצרים שלהם ערך, והם לא מועסקים".
עמית טוען כי ההחלטה על העברת התקציבים אינה צריכה להיות תלויה בממשלה כזו או אחרת. "השאיפה לצמצם עוני בחברה הערבית היא לא פוליטית. יש פה אחריות כלפי תושבי היישובים וזה נובע ממחויבותה של המדינה כלפי האזרחים. בסוף, אחרי כל הרעש והזיקוקים, מדובר בתוכניות פשוטות: תפקידן לוודא שהחברה הערבית תהיה פחות מוכת פשיעה. אלה משפחות שנמצאות בעוני עמוק והילדים שלהם נופלים כטרף לפשיעה. זה לא טוב למדינה, לא למשטרה, זה לא משרת אף אחד. כדי לגדוע את המעגלים האלה אנו חייבים להתמקד בקידום של נוער וצעירים, אחרת אנו נמשיך לייצר עוד חיילים לארגוני הפשיעה".
"בתור השדה האזרחי שמבצע את התוכניות בשטח, אנו בעיקר מודאגים מכך שלא תיכתב תוכנית החומש הבאה. כמי שפועלים בשטח לצמצם פערים על ידי קידום תעסוקה איכותית והשכלה גבוהה, אנו מבינים שאם זה יקרה, נגיע לשיעורי אבטלה חסרי תקדים שיובילו לפשיעה ואלימות. זה לא טוב לאף אחד".
עמית מציין כי בנוסף לכל אלה, יש קיצוץ נוסף בדרך, הנובע מחוק קלנר, המתייחס למיסוי תרומות מישויות ומדינות זרות. "החוק הזה עבר בוועדת שרים, ואם יאושר, הוא יהיה עוד מסמר בארון המתים של החברה הערבית. שלא לדבר על זה שזה יפגע במחקר אקדמי".
ירחיק מהקהילה הבינלאומית
עמית מזהיר מפני ההשלכות של הידרדרות המצב בחברה הערבית, גם על מעמדה של ישראל בעולם. "היכולת שלנו להיות חברים ב-OECD (הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח של המדינות המפותחות) תלויה לא בשכבות החזקות, אלא בשכבות החלשות. כמו שדירוג האשראי שלנו ממשיך לרדת, גם היציאה שלנו מה-OECD, אם תקרה, תשפיע קשות על החברה. יש שתי אוכלוסיות עניות בחברה הישראלית: חרדים וערבים, ואצל הערבים המצב חמור פי כמה".
בין היתר מפעיל אג'יק מכון הנגב את תוכנית "שנת מעבר", המבוססת על מודל של מכינה משולבת בשנת שירות. לדברי עמית, "הפעילות הזו מסייעת לצמצם פערים. אנו שמים דגש על נוער בסיכון, כדי שלא יהיו חסרי מעש ויידרדרו לפשיעה, והקיצוצים שנעשים פוגעים ביכולת שלנו לשלב צעירים בתוכנית. ברמה המקצועית אנו מתחילים להרגיש את הקיצוצים, ועוד יותר חוששים מהקיצוצים הבאים שיבואו".
אג'יק מכון הנגב פועל בכ-30 רשויות ברחבי הארץ. מייסדת הארגון היא ויויאן סילבר, שנרצחה ב-7 באוקטובר בביתה בקיבוץ בארי. "חווינו אובדן גדול מאוד," אומר עמית, "אך אנו מרגישים מחויבות להמשך דרכה. אנו ארגון משותף במובן העמוק של המילה. הוועד המנהל של העמותה ורוב תפקידי הניהול מאוישים במשותף על ידי ערבים ויהודים. אנחנו מאמינים בעבודה משותפת ורואים בפועל איך זה תורם. העובדה היא שאחרי ה-7 באוקטובר הזהירו את כולנו שפורצת אינתיפאדה בחברה הערבית הישראלית, ודבר מזה לא קרה".
תגובות