נפילות חדות ומהירות בשווקים הפיננסיים מגיעות מצד אחד בהפתעה, לרוב אחרי תקופה ארוכה של גאות, ומצד שני - הן חוזרות על עצמן אחת לתקופה. כך שמשקיעים כבר אמורים לדעת שהן עלולות להגיע בסופו של דבר - וגם להסתיים, וחוזר חלילה.

לאורך השנים היו לא מעט מפולות בשווקים העולמיים - בין שבשוקי המניות או בשווקים אחרים, כמו למשל המקרה ההיסטורי של שיגעון הצבעונים (הטוליפים) בהולנד במאה ה־17 - כשמחירם של בצלי הפרח זינק על רקע מסחר ספקולטיבי. כשלבסוף הבועה התפוצצה, המחירים צנחו, ורבים פשטו רגל. 

בשוק המניות האמריקאי נהוג לציין את המפולת של וול סטריט ב־1929, אחרי תקופה של התקדמות טכנולוגית והתפתחות פיננסית. לפני הקריסה, מדד דאו ג'ונס קפץ ביותר מפי 6 תוך פחות מעשור, ואנשים אף לוו כספים כדי לרכוש מניות. כשהכלכלה האמריקאית החלה לקרטע, תוך שלושה ימים באוקטובר 1929 שוק המניות נפל, וקווי טלפון וטלגרף קרסו על רקע כמות הפקודות שהוזרמו לשוק. לאחר נפילת שוק ההון, ארה"ב נכנסה לתקופת שפל ומשבר כלכלי שנמשך לאורך העשור הבא.

עוד לפני כן, המשקיעים בארה"ב חוו מפולת, כשב־1907 השוק נפל תוך שבועות ספורים ב־50% מהשיא. בנק ג'יי.פי מורגן התערב אז במסחר ומיתן את הנפילה. מסקנות המשבר הובילו להקמת הבנק הפדרלי בארה"ב. 

 

 

בדומה למשברים של השנים 1907 ו־1929, גם "יום שני השחור" חל בחודש אוקטובר - הפעם של שנת 1987, יום בו המשקיעים ברחבי העולם רשמו הפסדים שנאמדו בלמעלה מ־1.7 טריליון דולר. מדד דאו ג'ונס יותר משילש את עצמו בשנים שקדמו למשבר. בימי המסחר שלפני "יום שני השחור", המדדים נסחרו בירידות, שהגיעו לשיא באותו יום שני עם נפילה של 22.6% בדאו ג'ונס ושל 20.4% במדד S&P 500. השפעתו הורגשה גם ברחבי העולם, כאשר בורסות גלובליות חוו ירידות חדות, כשהמשקיעים חששו משידור חוזר של השפל הגדול של 1929. הפד התערב והזרים נזילות לשווקים. למעשה השווקים חזרו לעלות כבר באותו שבוע, ותוך שנתיים שוק המניות האמריקאי חזר לרמה שלפני הנפילה.